כיצד להאריך את משך אפקט הטיפול במגע ותנועה? 

מה יכול להפוך אותי למטפל טוב יותר?

כן זו לא שאלה שיש לה רק תשובה אחת., בשבילי, עולם הטיפול הוא המקום בו אנחנו עושים טרנספורמציה – שינוי מהותי שמשנה למטופל את החיים (ובאופן אחר גם למטפל). כלומר יש כאן מרכיב של לימוד, של חינוך, של אימון ושל אפשור, לצד מרכיב של תחזוקה, לפעמים תיקון, ולפעמים מרכיב של החזקת מסגרת ואולי עוד כמה מרכיבים שלא עלו כרגע בחכתי.

מה קופץ לכם בראש מהרשימה הזו, איפה הדגש אצלכם כמטפלים?
אצלי עולות שתי קטגוריות: הקטגוריה של האפשור, לצד הקטגוריה של חינוך, ומיד אני רואה את החסר אצלי בקטגוריה של האימון/תרגול.

הקטגוריה של האפשור
היא המבדילה בין שיטה אחת לשנייה. את מה אני מאפשר ואיך אני עושה את זה? שיטות שונות מאפשרות דברים שונים, באמצעים שונים וגם החינוך המתלווה אליהן הוא שונה ומותאם לסוג האפשור שנעשה.

אז מהו האפשור האידיאלי?
כמובן ששוב אין תשובה אחת אבל אני מדבר על חיים טובים יותר בתוך הגוף.
חיים זאת תנועה, זה ההיפך מסטגנציה, החיים כשהם נמצאים הם זרימה, כשהם לא נמצאים זה לא זורם. לא פלא שהעיסוי התחיל בלהזרים טוב יותר את הדם במערכת הוורידית – המהות של העיסוי השוודי והגרמני, ועל זה, החלו התוספות שמנסות להאריך את השפעת הטיפול ליותר זמן.

תוספות כמו תנועה מפרקית פאסיבית עד מתיחות ופיתולים, או פתיחת הידבקויות הפאסיה  (עיסוי רקמות עמוקות) מאריכות את משך האפקט של הטיפול.
המתיחות יוצרות סוג של מימוש של התנועה האפשרית למטופל ובכך מגבירים עוד יותר את זרימת הדם וגם הלימפה למקומות שלא הגיע קודם לכן, ואילו פתיחת ההידבקויות בפאסיה יוצרת פתיחה של חסמים שהפריעו לזרימה וברגע שהם התמוססו ונעלמו הזרימה יכולה אז להתחדש ולהמשיך לאורך זמן.

כעת מגיע תורו של החינוך שכן הוא זה שיכול להאריך את משך האפקט של הטיפול עד כמעט ללא הגבלת זמן פשוט על ידי מניעת יצירת הגורמים שעוצרים את הזרימה. אז ללמד מתיחות אין קל מזה וזה כבר משמר רמה טובה יותר של זרימה. אבל מתיחות עושים רק ברגעים נתונים המיוחדים לכך, וכאן המוגבלות שלהן שכן אנחנו לא יכולים לעשות כל היום מתיחות.

לעומת זאת חינוך ליציבה ולתנועה נכונה יכול להתקיים בכול רגע נתון כך שההשפעה כאן בהחלט יכולה להיות סוג של מהפכה בחיים!
בעוד מתיחות זה נושא קל יחסית – לא חסרה אינפורמציה באינטרנט, הרי שיציבה נכונה ,היא נושא מורכב יותר והגישות השונות לגביה עלולות אף לבלבל וכנ"ל תנועה נכונה.

אני עצמי למדתי ארבע, חמש, גישות שונות ליציבה ולתנועה נכונה ולמזלי אומר שהטבע האינטגרטיבי של המוח שלי אפשר לי לראות בזה יתרון ולא גורם מבלבל.

בגדול אני מאפיין שני נושאים עיקריים בתוך הנושא של היציבה והתנועה הנכונה.
ארגון המבנה
אין לי ספק שהשיטה המארגנת ביותר שקיימת היא שיטת האינטגרציה המבנית של ד"ר רולף (רולפינג), כאשר אחד העקרונות המנחים שלה הוא לשים את מרכזי חטיבות המבנה האחת מעל השנייה כך שכולן יוכלו לקבל תמיכה מציר האמצע ללא צורך בתומכות ( תומכות במקרה זה היא פעילות של שרירים חיצוניים לעומת שרירי הליבה).

לשמר את האורך תוך כדי התנועה
(לא שונה מגישתו המופלאה של אלכסנדר) עם דגש על התפקוד הנכון של האיליופסואס מחד ועל חלוקת המתח הנכונה בכלל המערכת לפי עקרון הביוטנסגריטי מאידך.
(על עקרון הביוטנסגריטי אפשר לקרוא בבלוג שלי מודל הביוטנסגריטי . ד"ר רולף, טמנה את היסודות שלו בהגדירה את היחס בין העצמות לשרירים: "העצמות אמורות לרחף בתוך המתח של הפאסיה בצורה חופשית").

עקרון איזון המבנה שהזכרתי ראשון (ארגון החטיבות מרכז מעל מרכז), היה בשעתו עקרון פורץ דרך כיוון שד"ר רולף מצאה דרך לעשות את זה לא ע"י מניפולציה של העצמות (אוסטיאופתיה או כירופרקטיקה) ולא ע"י הגברת המתח השרירי (התעמלויות שונות לחיזוק שרירי באופן שיוצר איזון כמו למשל יוגה טיפולית, פילאטיס שיטת מזייר (Madame Messier ) ועוד, אלא ע"י הארכת מעטפת השריר שהתקצרה פשוט ע"י לחץ מדויק מאוד שיוצר חום וממיס את ההידבקויות. אל הלחץ הזה מוסיפים תנועה מדויקת שהמטופל עושה, אשר היא זו שבסופו של דבר פותחת את ההידבקויות!
אתם שואלים מדוע בכלל לטרוח כל כך הרבה אם אפשר היה להשיג את אותה תוצאה ע"י מניפולציה של העצמות? אז קודם כול זו לא אותה תוצאה כלל וכלל, שכן המניפולציה (קצת בדומה למה שקורה בעולם הרפואה הקונבנציונאלית) היא סוג של שינוי התוצאה – לא שינוי בגורם! ולכן גם התלות במטפל שם ידועה – כל כמה חודשים אצטרך לחזור לטיפול כדי ששוב יסדר לי את מה שיצא מהמקום או נתקע. ואילו פתיחת הידבקויות הפאסיה משנה אורך של שרירים ורצועות שהן אלה שמושכות את העצמות ממקומן הנכון!
בתהליך פתיחת ההידבקויות המטופל מעורב באופן אקטיבי, הוא זה שפותח את ההידבקויות! (המטפל רק מספק את הלחץ המדויק ואת ההנחיה לתנועה הנכונה שהמטופל צריך לעשות כדי לפתוח את ההידבקויות!)

בכך המטופל כבר נכנס לשלב החינוך לתנועה נכונה:
את התנועה שהוא עושה בזמן פתיחת ההידבקויות הוא לומד כתנועה העיקרית הנכונה של המפרק המדובר, כמו למשל תנועת כף הרגל (בקרסול) ישר למעלה וישר למטה לאורך המישור החוצה של הרגל., מכאן, ההנחיה לתנועה נכונה בהליכה ובעמידה נעשית קלה יותר – יצרנו אפשור לתנועה הנכונה ע"י פתיחת ההידבקויות באזור הקרסול והשוק, סללנו את התנועה הזו ע"י חזרה על התנועה פעמים רבות – כך שהגוף יבחר אותה באופן אוטומטי בהליכה, ולימדנו את התנועה הזו כתנועה נכונה בהליכה כדי שהמטופל לא יקלקל לעצמו ע"י מחשבה שגויה כמו המחשבה שכפות הרגליים אמורות לפנות החוצה בזמן ההליכה!

החוליה החלשה - היא כמות התרגול –
בקטע הזה אנחנו נשארים תלויים ברצונו הטוב של המטופל להיזכר ולהשתמש במה שלמד, וכרגיל הדרבון הטוב ביותר לתרגול הוא הפחד מהכאב. כך יוצא שדווקא אלה שהגיעו עם סבל – יש להם סיכוי ללמוד כאן משהו שרוב האוכלוסייה לא יודעת עליו ואם היא יודעת הרי שאיננה יכולה לעשות אותו נכון ללא הגברת הכאב! (כן יש גם יתרונות לסבל!).

עד כאן (ממש בקיצור) בהקשר לארגון המבנה והדרך בה אפשר לעשות את זה בשיטת האינטגרציה המבנית של רולף (רולפינג).

כעת לעקרון השני שמצאתי אותו כעקרון מוביל בנושא היציבה והתנועה הנכונה:

 
עקרון שחרור עבודת היתר של שרירים!
כל שיטות המגע יודעות להנחות את המטופלים שלהן לשחרור ע"י שיקוף: "אתה מפעיל עכשיו שרירים – תשחרר", אך האמצעים שרובן נותנות למטופל כיצד להתגבר על הכיווץ האוטומטי שלו, לא תמיד יעילים לעומת היעילות שמצאתי בשיטה של ד"ר מילטון טרייגר. בשיטת טרייגר מלמדים כיצד לשחרר, וזה מדהים שכן אפשר ללמוד את זה!
כמעט כול מסז'יסט טוב יומר לכם שאצלו המטופלים משחררים ונמסים כמו חמאה כשהוא עובד אתם בצורה נכונה, אבל סליחה, אני לא מדבר על השחרור הזה כשמטופל שוכב פאסיבית, רגוע לגמרי ושום דבר לא מעורר אותו לפעילות. לא שאין לזה ערך בפני עצמו, וודאי שיש לזה ערך, והעובדה היא שמטופלים רבים חוזרים לטיפול במיוחד בשביל זה –לרגעים של רגיעה – ניתוק מדאגות היומיום, שחרור שמחייה מחדש נותן אנרגיות כדי להמשיך וכן הלאה.

אלא שאני מדבר כאן על אופציה אחרת, נוספת, שמטפלים מעטים יודעים בכלל שהיא קיימת ושאילו ידעו, היו דבר ראשון לוקחים אותה בשתי ידיים לעצמם – כדי לעזור לגוף שלהם עצמם להתמודד עם העומס של העבודה הפיזית שהעיסוי ובעקר עיסוי רקמות עמוקות מציב בפניהם.

אני מדבר כאן על הלימוד כיצד לשחרר את עבודת היתר של השרירים, תוך כדי פעילות ולא רק במצב פאסיבי! יש דבר כזה, וזה כמעט מוזר כמה זה קל ופשוט, אלא שכשלא יודעים - לא יודעים! תשאלו:
איך עושים את זה?
כדי לפעול במינימום המאמץ הדרוש לפעולה, כל מה שאנחנו צריכים זה להמשיך ולחוש את הקיום הפיזי שלנו תוך כדי הפעולה. זה אומר שכשאני עובד בעיסוי רקמות עמוקות או כמו שאני עושה באינטגרציה מבנית של רולף, אני ממשיך לחוש את הקיום של הגוף שלי – קודם כול את תחושת הלחץ שלו על הרצפה (את המשקל שלי! שזה הקיום הפיזי שלי).
תוך כדי העבודה כשאני מפעיל לחץ – אני שם לב לקיום הפיזי של אזור הצומת צוואר כתף – המקום שבו השרירים בו כל כך הרבה פעמים מתכווצים שלא לצורך – תחושת הקיום של המקום – עושה את העניין – כי המשמעות של זה היא שהמוח מקבל את האינפורמציה לגבי רמת המתח הקיימת, מה שמאפשר לו לווסת אותה לפי הצורך. המוח עושה את זה באופן אוטומטי אם אני רק לא חוסם את האינפורמציה של הקיום הפיזי - מה שאנחנו עושים בד"כ ע"י חשיבה וע"י רגש. אנחנו כאילו אומרים למוח – אל תתעסק עכשיו עם המתח השרירי, כי מה שחשוב עכשיו זה רק מה שאני חושב/מרגיש!

כל מה שאני צריך לעשות הוא, להשאיר נתיב פתוח אל המוח שמשדר את האינפורמציה של הקיום הפיזי שלי (תחושה, תחושה פיזית, למשל כמה שוקלת היד שלי, למשל תחושת המאמץ הפיזי שאני עושה באותו רגע), הערוץ של התחושה הוא ערוץ נפרד מהערוץ של החשיבה – הוא לא על אותו פס תשדורת כך שהוא לא מפריע לחשיבה – להיפך, כשהוא נשמר פעיל, בזכותו המוח ממשיך לווסת מתחים, מה שמוריד מתחים ולחצים מיותרים, ומאפשר אפילו למוח עצמו לעבוד בצורה יעילה יותר!

אם אחזור עכשיו לשאלה:
כיצד להאריך את משך האפקט של הטיפול או, מה יכול להפוך אותי למטפל טוב יותר?
הרי שהתשובה היא לפעול לפי שתי הגישות המשלימות האלה:
ליצור ארגון טוב יותר של המבנה ע"י פתיחת הידבקויות, שזה מה שמאפשר למבנה להתאזן ללא מאמץ שרירי נוסף.
וללמוד וללמד, כיצד לשחרר ובעקר, כיצד לפעול תוך כדי שחרור. במילים אחרות, כיצד לפעול במינימום מאמץ.

שיהיה ברור, אין לי שום התנגדות לפעילות מאומצת, להיפך. אנחנו צריכים להיות באפשרות של בחירה, כיצד לפעול במינימום מאמץ!
כשאנחנו לומדים לעשות פעילות ספורטיבית בצורה הכי יעילה – כלומר במינימום מאמץ, זה לא בא על חשבון תוצאות – להיפך זהו מפתח להשגת תוצאות טובות יותר!

לסיכום
את שתי הגישות המשלימות הללו ניתן ללמוד כל אחת לחוד כאן בארץ!