" הכל אהבה נקרא ולמען אהבה קיים הכל".הקבלה אומרת שהסיבה המקורית לבריאה כולה היה הרצון האלוהי לאהוב. אהבה ללא מניע אנוכי...מכיון שרק בדרך של נתינה ואהבה- ישנו גילוי.החוויה של צימאון כביר להתנסות באהבה פיצלה את האדם לזכר ונקבה. מתוך הפיצול ישנה אפשרות לגלות את תוכנית "ההנהגה" האלוהית של שלמות האהבה. אלוהים מוכן להציע לנשמה אהבה ללא תנאי, נצחית, עמוקה, מולידה מחדש בכל רגע ורגע, אך על הנשמה להיות מסוגלת לקבל אותה. עליה לגלות בתוכה את הצורך באהבה כזו , ועוד יותר מכך , את היכולת להציע אהבה כזו בעצמה. כדי שהנשמה תדע שהיא אכן חפצה באהבה זו עליה לחוות מה פירוש להתקיים בלעדיה. עליה לאבד אותה, לכן אלוהים מפצל את הנשמה ו"מוריד" אותה לשכוח את זהותה ולחוות ניתוק , חוויה חריפה שמטרתה גיבוש זהות עצמית ומסירות נפש " לעקוד מחדש את רצונה האגואיסטי לטובת חיבור אלטרואיסטי - של אחדות מוחלטת.
כל ה"פרויקט האלוהי " נקרא "סדר דמות האדם".או " אדם - קדמון". ציור של נשמה כפי שהיא בשורשה, כפי שהיא עלתה בעיני בוראה כאשר הגה את רצון מימוש האהבה שלו.כל מה שקורה עם האדם " למטה" בחייו נועד להכין אותו לידי/ שלמות ולייחד אותו עם האור האלוהי באהבה נצחית. מה שמפחיד בכל מימוש של אהבה גדולה הוא שהיא גורמת למהפכה בכל המושגים , כאשר נושרת ממך ראיית המציאות הקודמת. זהו מוות האני הקודם אם אינך נותן אמון שתיוולד מחדש, יהייה לך קשה להפקיר את עצמך למוות כזה.האני הקודם נוטה ל"דחות "את מותו.
הדרך הקלה, אמון פשוט, תמים, כמו עובר בבטן. כל לידה מחייבת קפיצת אמונה... באהבה, בחסד, בטבע הדברים. אמונה זו אומרת שייש שם מישהו בצד השני שמחכה לי בזרועות פתוחות, שאוהב אותי, וחפץ ביקרי מאוד , מעומק ליבו, ושלא יאונה לי שום רע.
הנשמה האנושית נקראת בשורשה "יחידה" והיא בת הזוג של אלוהים, הנקרא "יחיד". העניין היחידי של שניי אוהבים אלו, להתייחד, יחד ולחוות את האהבה בינהיים בכל רמות האקסטאזה שלה. ייחוד אמיתי בין אלוהים לנשמה דומה להתעלסות מדהימה, מרעידה מכף רגל ועד ראש. אור מתערה באור והנשמה מתחשמלת במגע אלוהי. האור מחייה הכל מפיח חיים. זוהי התעלסות בין שני היבטים שונים באלוהות עצמה. אהבה זו מחכה וממתינה בקוצר רוח , מאז ימי בראשית, לזכות להתממש. בדרך כלל לוקח לאהבה זו גלגולים רבים כדי לממש אותה . צריך שהנשמה תשתוקק לאור הזה, ותהיה מסוגלת לקבל אותו ללא פחד ורתיעה, ללא כיווץ. היא חייבת לתת אמון ולהתמסר לגמרי. המשכן , הזוגיות, נבנת "מנדבת- הלב", אין כפייה באהבה. אהבה העורכת לה חשבונות של מקח וממכר אינה אהבה. אהבה באה " מחפץ לב". מנדיבות, מכמיהות ללא מחשבת רווח ללא הרגש עצמי נפרד. על הנשמה להבין איך היא בנויה כדי לבנות משכן עבורה." סוד האותיות בהן נבראו שמיים וארץ". לא פעם עורכת הנשמה נסיונות אין ספור "בהרכבת צירופים שונים"(מערכות יחסים) עד שתפענח את הצופן.
הסימן שהצליחה לעשות זאת...כאשר האור האלוקי ממלא אותה לפתע עד אפס מקום והיא נולדת מחדש. כאשר רק האור האלוקי שוכן בקרבה ומנחה אותה בכל מסעותיה בעולם "ובהעלות הענן מעל המשכן ייסעו בני ישראל בכל מסעיהם. ואם לא..יעלה הענן לא ייסעו עד יום העלותו. כי ענן ה" על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם".(שמות , מ). שוב אין הנשמה לבד בעולם הזה. כל תנועה, כל מסע, כל הגיג שלה , חדור בהנחייה אלוקית. בהרגשת הנוכחות של אהובה הממלא אותה. שוב אין לה עניין בעולם שאינו מקושר לרצון של אהובה הפלאי. ואם... בכל פעם שאנו שואלים אם בעצם התשובה בידנו, ולא יסעו. אל תעשה מעשה...
למרות שכל נשמה בונה את משכנה הפרטי, אין להתעלם מכך שהיא חלק ממשכן שלם. נשמת על זו , שהיא סך כל הנשמות- "שכינה". יש לזכור שהשלם עולה על סכום חלקיו. רק לנשמה ניתנת מודעות עצמית, ועימה גם היכולת לנתק ולבודד את עצמה. לכן הסכמה מרצון הינה משמעותית, לכן התמסרות מרצון היא כל תוכנה של אהבה מודעת. יוצא שכל נשמה חווה את סיפור אהבתה לאלוהים בשני מימדים. מימד אחד כיחידה מול אור אינסוף. המימד השני כחלק זעיר מסיפור אהבה מקיף, קוסמי. מכאן שתיקון עולם מבוסס על תיקון הפרט המשפיע על הכלל "ואהבת לרעך כמוך". כלפי הבורא , כלפי כל נשמה ונשמה.
עבודתנו על עצמנו הינה " צורך גבוה", פאזל המורכב ממודעות של צמיחה הבונה "בת זוג קוסמית" מבחינת " הכל נכלל וכלול".
הקבלה מסכימה עם פרויד שכדי שהנפש תשוב לשפיותה עליה להחזיר לעצמה את הזיכרון. הזכרות באהבה העתיקה , המודחקת של הנשמה , כזו שצריכה להתלקח מחדש להתממש ולפעול. זוג האוהבים חייב להיפגש. רק כאשר נוצר מפגש וייחוד אמיתי נולדת רגיעה והנפש שבה למנוחתה.
מקום מנוחתנו אומר הרב קוק" רק באלוהים".
כתוב "אמת תצמח מארץ". מה יש לזרוע בארץ כדי שתצמח אמת? כאשר קוברים את השקר, האמת צומחת מאליה..
השקר מקורו בשכחה העצמית הרגשת הישות כנפרדת, דבר זוכה למלוא שפיותו כאשר הוא מצליח להחזיר לעצמו את שלמות זכרונו.
לזכור הכל ולזכור לא כלום , המדרגה הגבוהה ביותר. מי שזוכה להשיב לעצמו את חכמתו העתיקה חוזר להיות ינוקא וכולו דומיה מפליאה...
לכן אם האהבה מעמיקה היא הופכת "לכלות- נפש". אתה מאבד עניין בעצמך נפשך רוצה לצאת מן הגוף ולהידבק בה לתמיד.
"מסירות - נפש". זוהי יציאה מגדרי, פתיחה להכיל ולהתכלל במישהו אחר, מדרגת הדבקות, אהובתך הפכה ל"משאת - נפשך"..."כליון- הנפש"... רצון להתחבר נשמה בנשמה מעבר למלבושי הבשר. כל דיבור איתה נולד מחדש, זוכה לחיים...אחרים ממה שהיו לך.אתה עובר התמרה בגרעין הנעלם שלה , בפעם הראשונה בחייך אתה יוצא מתוך בדידות עמוקה...
העלמות מוחלטת , שסופה גילוי והולדה גשמי. לבוא מהאין, כי הסכמת ללכת.
לכן כל כך חשוב לעשות "עבודה" בבחירת בן זוגנו. אין דבר בעולם שיכול לספק אותנו מלבד אותה הזכרות ושיבה.
וכאשר נזכה לדבר.."אז הרכבתיך על בימות ארץ". מלכות עולם ניצבת בפתח כל מעשה ומחשבה, נר לרגלינו ..
מה עוד אפשר לבקש...
בהצלחה , לכולנו במסע הזה, ביציאת מצרים הזו, בפתיחת ים סוף,
ניסים ונפלאות...
רות קדם
מצוינות אישית
omrs1@walla.co.il
