לאחרונה קראתי שוב את סיפור האהבה המקסים שכתב הסופר הגרמני יאן-פיליפ סנדקר:
ונזכרתי שאת אמנות ההקשבה, לא רק לפעימות הלב אלא לנשימות, לתחושות בגוף, למה שנאמר וגם למה שלא נאמר, הקשבה לנושאים שעולים, להנחות / פרדיגמות, הקשבה לדאגות, לעצמי ולאחרים ? את כל אלו למדתי מנטאלי בן דוד, מאמנת, מורה ומנטורית יוצאת דופן ומעוררת השראה. אם לא שמעתם אותה עדיין, אני ממליץ בכל פה: תקבלו אינספור תובנות לחיים שלכם וזו עשויה להיות נקודת מפנה משמעותית עבורכם ועבור כל מי שנמצא במרחב שלכם, לא פחות.
הקשבה היא אומנות והיא נרכשת, כלומר לא מולדת אלא כזאת שאפשר ללמוד אותה.
ראשית, למה קשה לנו להקשיב?
כי אין לנו כרגע זמן /
זה לא מספיק חשוב לנו /
טרדות היום יום /
חשוב לנו לבטא את הדעה שלנו /
אנחנו לא יודעים איך להקשיב
ועוד ועוד
(מחק את המיותר).
נדמה לי, שאם היינו יודעים כמה ההקשבה חשובה, כמה היא קריטית, היינו משנים את נקודת המבט שלנו, לומדים אותה לעומק ומתחילים ליישם.
אז מה יכולה לתת לנו ההקשבה?
3 דברים חשובים ביותר:
א. כשאנחנו מקשיבים אנחנו יכולים ללמוד עוד משהו שאנחנו לא יודעים ואפשר ללמוד מכל אחד.
ב. כשאנחנו מקשיבים, לא רק שומעים, אנחנו נותנים לבן השיח שלנו חוויה עוצמתית שאנו קולטים אותו ומקבלים אותו כמו שהוא.
בספר "חוכמה משולחן המטבח", שאת התקציר שלו תוכלו לקרוא כאן, אומרת המחברת, רחל רמן, "שהדרך הבסיסית והחזקה ביותר לתקשר עם הזולת היא דרך הקשב. פשוט להקשיב. כשאנשים מדברים, אין צורך לעשות דבר, אלא רק לקבל אותם ולקלוט אותם."
ג. הקשבה משפרת מאד את היחסים ומאפשרת להתקרב.
ואיך אמנות ההקשבה יכולה להשפיע על הביטחון העצמי של הילדים שלך?
כשאנחנו מקשיבים למישהו עד הסוף ואחר כך משקפים אותו - מקשיבים למה שנאמר כפי שנאמר וחוזרים על מה שהוא אומר - בלי לתקן, בלי להוסיף, בלי לשנות, בלי לגרוע, בלי לפרש - הקשבה כזאת ושיקוף נותנים תוקף למה שנאמר - שזה בסדר, אני מבין אותך ומקבל אותך כפי שאתה.
ולכל אחד, ולילדים שלנו בפרט, חשוב מאד שיקשיבו להם וישקפו אותם, ובכך יתנו תוקף למי שהם.
המיומנות הזאת, שכאמור היא ניתנת ללמידה, תהיה משמעותית מאד לילדים שלכם, לביטחון העצמי שלהם, וכמובן לקשר שלכם איתם.
בהצלחה,
ירון
