שופטים עו אשירה ומצבה 

ערש"ק שופטים, ולא-תקים לך מצבה אשר שנא יהוה אלהיך. תשע"ו

פרשת שופטים פותח בציווי שימת שופטים ושוטרים בכל עיר ועיר .ממשיכה התורה ומציינת שני ענינים הנוגעים למשפט, האחד לא-תטה משפט לא תכיר פנים, 

השני צדק צדק תרדף . לאחר הנחיות אלו בעניין המשפט מוסיפה התורה עוד שני ציווים אשר לכאורה לא ברור ענינם לשפטים ושטרים תתן-לך בכל-שעריך. האחד  לא-תטע לך אשרה כל-עץ  אצל מזבח יהוה אלהיך אשר תעשה-לך השני ולא-תקים לך מצבה אשר שנא יהוה אלהיך .

מה ענינם של שני הציווים האחרונים למצוות שימת שופטים ?

הציווי הראשון מדבר על איסור נטיעת אילן במקדש, אומר הרמב"ם ..לפי שכך היו עושים עובדי עבודה זרה ...וכדי להרחיק כל הדומה להם ממחשבת בני אדם הבאים לעבודת האל...

הציווי השני האיסור להקים מצבה בשום מקום, כתב הרמב"ם ..ולכן הרחיקנו הכתוב שלא נעשה כמוהו אנחנו , ואפילו לעבודת האל ברוך הוא..

רש"י במקום מסביר שופטים ודיינים הם "הפוסקים את הדין" השוטרים הם "הרודין את העם אחר מצותם...שיקבל עליו את דין השופט".

השופטים והשוטרים ענינם שניים, אחד לדון ולפסוק דין חלוק. השני בניית מסגרת והנחיות לריחוק מהדומה לעבודתם ולמנהגם של העמים  כי עם קדוש אתה, ליהוה אלהיך בך בחר יהוה אלהיך, להיות לו לעם סגלה, מכל העמים, אשר על-פני האדמה, זאת על מנת ליקרב אל הקב"ה והידבק בו.

השופטים והשוטרים בימינו הינם שונים וברבדים שונים. החל מהאדם עצמו כשופט ומנהיג לעצמו ולמשפחתו דרך רבני קהילות וכלה בהנהגה של הרבנים בראשיים.

שומה לכל שופט באשר הוא בסקלת השופטים, להנחות לקירוב אל ה' יתברך, קירוב אשר תחילתו מריחוק מאשר איננו וקרבה אל ואני, קרבת אלהים לי-טוב.

השלב הראשון הינו הריחוק מאשר איננו שלו. גם דברים אשר הינם מדרכי התנהלותו של העולם, הנהגות אשר אנו נאלצים לנהוג על פיו, שומה עלינו לעשותו מתוך הכרה והבנה שאין זו דרכינו, עשייה זו נכפית עלינו. אל לנו להופכה למנהגינו.

אומר הזהר, אין רצונו של הקב"ה שהאדם יחטא ויביא קורבן, אלא, רצונו, קרבן הבא ללא חובה, הוא הנקרא שלם זהו קרבן השלמים, אמר רבי אבא , אומר הפסוק זבחי אלהים רוח נשברה, אומר הזהר בני האדם אינם יודעים מה הם אומרים. מסביר הזהר ואומר כל ענינו של הקרבן, רוח נשברה, היינו שבירת רוח הטומאה השורה על האדם, זהו  זבחי אלהים.

כל אשר חפץ ה' הינו רוח נשברה, שיבור אותה רוח הטומאה ומכאן לבוא לשמוע בקול ה'.

אין הקב"ה חפץ בעשייה אשר אין בה רוח נשברה, רוח נשברה הינה ההכרה והכפיפות לקב"ה, כפיפות של אמת.

חודש אלול כהכנה ליום ראש השנה, יום בו נידונין כל באי עולם, כהכנה לעשרת ימי תשובה ויום הכיפורים יום בו נחתם דינו של העולם כולו ובתוכו כל נבראיו. בתקופה זו על האדם להיות בבחינת שופט ושוטר אשר אינו נושא פנים ואינו לוקח שוחד, שופט אשר יבדוק ויפסוק איזה מן האשרות והמצבות אימץ האדם לעצמו. אילו אשרות ומצבות, שיש וכוונתם הייתה להיטיב ולהגדיל שמו יתברך, הפכו להיות כחלק מאורח החיים אשר מרחיק מאיתו יתברך.

שופט הינה מציאות של אמת, אין בה שופט טוב או שופט רע. שפיטה הינה אמת שלא תישא פנים ולא תיקח שוחד, גם מאותם אשרות ומצבות אשר לזמנם היו חשובות, בדורנו ובזמננו יש להסירם מעלינו. זאת, כדברי הרמב"ם, לפי שכך היו עושים עובדי עבודה זרה ...וכדי להרחיק כל הדומה להם ממחשבת בני אדם הבאים לעבודת האל...

הציווי השני האיסור להקים מצבה בשום מקום, כתב הרמב"ם ..ולכן הרחיקנו הכתוב שלא נעשה כמוהו אנחנו , ואפילו לעבודת האל ברוך הוא..

דורנו דור של חכמה יתרה, אותם שופטים ושוטרים אשר בשערינו, לא רק שאינם מרחיקים אותנו מידי רוח הטומאה, אשר למרות היותם טובים לכשעצמם, הינם הנהגות הגויים ועלינו לירחק מהם, כרחוק מאש.

שומה לכל אחד להיות השופט של עצמו של הקרובים אליו ולנחותם הדרך, דרך של ריחוק מ"הם" עובדי עבודה זרה וקירוב לעבודתו יתברך.

וקרבנו לעבודתך

שבת שלום