תופעת לוואי של דרך נקראת מחלה.
מחלת סכרת
ישנו משפט שנכתבו עליו הרבה מאוד שירים והרבה מאוד ספרים שטוען: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" ...כאשר אני מגיע לבית חולים הן לגוף והן לנפש, הרופא שואל אותי: "האם קיים במשפחה שלך אדם שלוקה במחלה הזאת?...הרופא רוצה לדעת אם זה תורשתי, שבשפת הרפואה, גנטיקה. השאלה שאני שואל היא: "כמות סוגי המחלות שקיימים בעולם הם נבעו עקב שקיימנו את המשפט או שלא קיימנו את המשפט"?...או בשאלה יותר פשוטה: "איך אקיים את המשפט כאשר אבי ואמי חולים"?...
בהתחלת לימודיי למדתי את ההנדסה הגנטית, השאלה ששאלתי את עצמי: "אבי הלך לעולמו עקב שבץ לב, אמי תלך לעולמה עקב אירוע מוחי שלוקה בו, שלושת אחיי הלכו לעולמם עקב מחלת הסרטן...איך אני אלך לעולמי, עם אחד משלושת המחלות, או, עם מחלה שעדיין המשפחה לא יודעת את זה"?....ההנדסה הגנטית לא הצליחה לתת לי תשובה לשאלה הזאת. כך שבסיום לימודיי אני יודע בדעת: "המחלה היא רגש וככל שנדע את הרגש המחלה מתבטלת". הדבר הקשה בידיעת הרגש, דהיינו, בביטול המחלה, זה שאנחנו מבטלים דברים שאנחנו אוהבים לעשות אותם, שעל כן תקום השאלה: "אם אתם רוצים לבטל דברים שאתם לא אוהבים - על איזה דברים אתם מוכנים לוותר שאתם אוהבים"?...
אמשיל את זה כך:
ישנו אדם שהגיע לעיר קטנה, בתקופת זמן ששהה בעיר הקטנה תושבי העיר המליכו אותו למלך עליהם, המלך בנה לו ארמון לתפארת, החזיק משרתים בשכר חודשי מכובד ודאג לצרכים של תושבי העיר, בני העיר סגדו למלך והללו ושבחו אותו לפני כל אדם. יום אחד המלך עשה טעות עם בני עירו, בני העיר בחרו להם עשרה נציגים שייגשו למלך שהמלך יסביר להם את פשר הדברים, הנציגים מגיעים למלך והציגו את השאלה: "מדוע עשית את הטעות"?...המלך סיפר לנציגים, בהיותי בן עשר, חטפו אותי חמישה אנשים ולקחו אותי למקום שומם ועשו בי מעשה סדום, אני לא ספרתי לאף אחד את הדבר הזה מרוב בושה ואני סוחב את הסבל והייסורים של המעשה עד היום הזה. כאשר סיים המלך, קמו הנציגים ושבו אל בני העיר, בני העיר התאספו כדי לשמוע את התשובה והנציגים התחילו להלל ולשבח יותר את המלך מאשר מקודם, הנציגים מספרים לבני העיר את הסבל שעבר המלך ואת הייסורים שנמצא בהם היום ולמרות כל זאת הוא מטפח ומשגיח על בני העיר, כל בני העיר שבו לבתיהם והמשיכו לסגוד למלך כאשר תשובה לשאלה: "מדוע עשה את הטעות"?...לא קיימת.
זקן אחד מבני העיר הלך אל המלך ואמר לו כך: "אני יכול לבטל לך את החוויה שחווית בהיותך בן עשר ואת כל הסבל והייסורים שאתה נמצא בהם", המלך מסתכל על הזקן ובוחן את דבריו ועונה לו כך: "אם אני אסכים להצעה שלך, אתה צריך להחזיר אותי לאחור בהיותי בן תשע, כך שהאירוע לא התקיים, אבל מצד שני, כל הדברים שרכשתי מגיל תשע ועד היום גם לא יהיו לי, על כן, אני בוחר להישאר בטראומה בסבל ובייסורים ולא מוכן לוותר על הממלכה שלי". עברו השנים והמלך הלך לעולמו ולא מצאו מלך חדש שימלוך על העיר, כך שעד היום לא מצאו את העיר ונשאר הסיפור שעליו קמו המשפטים.
א – בדרך שאתם הולכים לא תגיעו למטרה – אלברט איינשטיין.
ב – אנחנו הולכים אחרי מה שלא שלנו - ואנחנו מפסידים את שלנו ואת מה שלא שלנו – רשב"י.
אני המלך...וכל אדם ללא הבדל דת, גזע, לאום ומין קיימים בו שלושת האותיות "אני", כך שכל אדם עם האני שלו ועם החלום שלו יכול לאמור: "אני המלך", אין אדם עלי אדמות שלא נושא אתו טראומה, סבל וייסורים, אבל, הדברים האלה מתגמדים כאשר אנחנו רוצים להשיג את החלום שלנו, "בודדים האנשים שיכולים להפנים שידיעת הטראומה, הסבל והייסורים מגשימים לנו את החלום – אני המלך".
אני יכול להעיד על עצמי שהכול מונצח בספרי "מלחמת הרוח בחומר" ובכתבות שמונחים לפניכם, ב – 50 שנות חיי הראשונים ידיי בכול, בטראומה, בסבל, בייסורים, בהנאות, בבלויים, בטיסות, בארמונות, בעושר, במאכלים...מלך, אבל, בשנות החמישים לחיי מגיע אלי הזקן עם ההצעה שלו, לאחר דיונים קבלתי את ההצעה, כך שהיום הזה, מה שהיה לי עד שנות החמישים שנה אין לי ומה שיש לי במקום זה, אלה הכתובים שמונחים לפניכם. ומתוך זה תקום השאלה: "האם היה כדאי לוותר על כל מה שהיה כדי לקבל את מה שיש"?...
לכתוב כתובים כאלה ולהבטיח הבטחות כאלה – "לבטל את מחלת הסוכרת ללא תרופות וללא היטל איסורים"...כאשר אני לא מוצא אדם כזה שכותב כתובים כאלה והבטחות כאלה, אני רואה רק דבר אחד: "אני הגשמתי את חלומי שהוא חלומכם – אני מלך/ה".
סיכום הדברים
מכשיר הנווט שקיים ברכבנו, אנחנו שמזינים אותו ליעד שרוצים להגיע אליו, כך שכאשר אנחנו טועים, מכשיר הנווט מודיע לנו על הטעות וכיצד מתקנים את הטעות. אבל כבר טענו לפני: "האדם הוא כמו מכונה אבל הוא לא מכונה"...כאשר גופכם נושא את ההגדרה: "מחלת סכרת" היא באה להודיע שאכן עשיתם טעות בדרך, דהיינו, טעות בהבנת הנקרא. כאשר אני מראה לכם את הטעות, המכשיר המדידה שקיים בידכם מאשר שאכן זאת הטעות, רמת הסוכר יורדת, רק לאחר שתפנימו את הטעות, דהיינו, תתחילו להבין את הבנת הנקרא, המחלה תתבטל לכם...ולאחר זאת אתם צריכים להחליט: "להמשיך בדרך של הבנת הנקרא ולא לפגוש מחלה, או, לחזור לדרך שמולידה מחלות"?...או בשאלה פשוטה יותר ומוכרת: "להיות או לא להיות"?....
