תכלית הידיעה שלא נדע וחץ הזמן לאור תורת הקוונטים 

אומר הרב קוק כי "עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף. שכל מה שנכנס בתוך הלב הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער אינו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת" .
א"כ, כל תפיסה שלנו את המציאות הינה חלקית. תגובותינו להתרחשויות השונות הינן תלויות פרשנות מוקדמת. כל תמונה (תאוריה ) אודות המציאות היא חתך (מודל) של המציאות האינסופית. כל השגה ופירוש הינן הגדרות. ההגדרה היא סופיות, צמצום, חידלון. על כך אמר הרב קוק כי "כל הגדרה באלוהות מביאה לידי כפירה". המציאות האינסופית אינה ניתנת להגדרה. יחד עם זאת הפרשנות שלנו אודות המציאות הינה דינאמית, מתפתחת. תוך כדי התפתחות (נקרא לה רוחנית) אנו מבינים היום מה שלא הבנו אתמול. 70 פנים לתורה (אבל גם 70 אחור). העולם כולו עסוק בהתפתחות משום שהוא מבקש לפרוץ את חומות ההגדרה בהם הוא כולו. כל המציאות כולה שואפת למצב 'ידיעה' שתכליתה 'האי-ידיעה'. במאמר הזה אשתמש בתאוריה של אינפורמציה הקוונטית. בעזרתה אנסה לנתח מהי ידיעה, מה הוא חץ הזמן? לאן העולם 'זורם'?. מה ניתן להחשיב ברוחניות כ-70 פנים ומה הם 70 אחור? לאור הניתוח ננסה להבין את נבואת ישעיהו : "כי מלאה הארץ דעת את ה' כמים לים מכסים" (ישיעהו פרק י"א).
+הערה- במאמר זה אשתמש במונח 'אינפורמציה' במקום 'ידיעה' כפי שמקובל במדע.
לפני שאתחיל אגדיר מספר מושגים פיזיקאליים.
פרדוקס אי-הלוקליות הקוונטית
קיים שוני מהותי בין תאור גופים בפיסיקה הקלאסית ובין תיאורם במסגרת הפיסיקה הקוונטית. הגופים בפיסיקה הקלאסית מתוארים בעזרת התכונות הפיסיקאליות שלהם. כמו משקל, נפח, טמפרטורה וכו'. לעומת זאת, בפיסיקה הקוונטית, התכונות הפיסיקאליות הן רק ביטויים משניים של מצב המערכת כולה.
בפיסיקה הקלאסית ניתן לתאר את העולם שלנו, כאוסף של חומר ושדות פיסיקאליים. החומר מורכב מחלקיקים שהם אבני היסוד, מהם בנוי היקום כולו. לפי הפיסיקה הקוונטית, החומר והשדות הם רק חלק ממציאות רחבה יותר.
במסגרת הפיסיקה הקוונטית, קיימות תופעות פיסיקליות הסותרות את השכל הישר. אחת מאותן תופעות מוזרות היא תופעת האי-לוקאליות, אותה נסביר להלן.
לפי תמונת העולם של הפיזיקה הקלאסית, שום דבר אינו יכול לפעול במקום שבו הוא איננו נמצא. לדוגמא, אי אפשר להניע גוף כלשהו בלי לנגוע בו. כלומר, גוף לא יכול להשפיע על חברו ממרחק. או במילים אחרות, השפעותיו של כל גוף הן לוקליות (מקומיות), כלומר סמוכות אליו, ואם נרצה ששני גופים מרוחקים ישפיעו זה על זה, בהכרח שיהיה משהו שחייב לעבור (לתווך) במרחב שביניהם. זוהי גם ההתנסות היום יומית שלנו. כדי להזיז גוף כלשהו, עלינו לגעת בו, ואם הוא מרוחק מאיתנו, עלינו להשתמש בגוף אחר כמתווך. כלומר, תיאורית המכאניקה של ניוטון מתאפיינת בלוקליות .
למרבה הפלא, בתורת הקוונטים התכונה של לוקליות אינה מתקיימת. המדע גילה שקיימת השפעה ממרחק, ללא תיווך. שני חלקיקים הפועלים מקרוב זה על זה, ואחר כך נשלחים לשני מקומות מרוחקים, ממשיכים בכל זאת להיות מתוארים כמערכת אחת. ולכן, כאשר מבצעים מדידה או שינוי על חלקיק אחד מהם, החלקיק השני "ירגיש" את השינוי בו זמנית, אפילו אם מרחק רב מפריד ביניהם. התופעה הזאת הנקראת EPR והיא פורסמה לראשונה במאמר שנכתב על ידי איינשטיין, פודולסקי ורוזן שעל שמם היא נקראת. תופעה זו אוששה בניסוי שבוצע בצרפת בסוף מאה העשרים והרסה את אחד מאבני היסוד של תמונת העולם הקלאסית ואת השכל הישר, - את תכונת הלוקליות.
שזירות קוונטית
מושג נוסף שהתחדש לאחרונה בפיסיקה הקוונטית, הוא מצב שזירות קוונטית. מצב של שזירות, הוא מצב של קשר מורכב בין חלקים (או תתי מערכות) במערכת קוונטית. במצב של שזירות לא ניתן לפרק את המערכת לחלקים נפרדים בלתי תלויים. לכן מצב שזור הוא גם מצב לא פריק (לא ספיראבלי). שזירות קוונטית נוצרת במערכת שבה בין תתי המערכות הכלולים בה קיימים יחסי גומלין (אינטראקציה). אותן תתי מערכות, קשורות ביניהן על ידי קשרים אי-לוקאליים, וניתן להתייחס למצב שזירות קוונטית מלאה, כמצב "על טבעי", שבו קיימת אחדות בין כל תתי המערכות. אפשר לומר, שזהו מצב של שלמות.
אינפורמציה קוונטית
לאחרונה, התפתח תחום הנקרא אינפורמציה קוואנטית, מתייחסים לאינפורמציה כ"יש" אוביקטיבי, בדומה לחומר, אנרגיה וכו'. במילים אחרות, האינפורמציה אינה תלויה בצופה, אלא היא תכונה פיזיקאלית אימננטית של כל מערכת.
כפי שלא ניתן לומר, שגוף פיזיקאלי נושא מסה, אלא הוא בעל מסה. כך מערכת פיזיקאלית (שגוף הוא מקרה פרטי שלו), לא נושאת אינפורמציה, אלא היא בעלת אינפורמציה.
בעצם, האינפורמציה הקוואנטית, היא גודל הניתן למדידה והמאפיין את המערכת הפיזיקאלית. ערך האינפורמציה של מערכת, יכול להישתנות בהתאם לשינוי מצבה והאינטראקציה עם הסביבה, כפי שמסה של גוף כלשהו יכולה להשתנות, כתוצאה של חילוף מסה עם סביבתו. כל זאת, ללא תלות במבט הסובייקטיבי שלנו. מספר גדל והולך של פיזיקאים מבינים שאת התיאוריה המאוחדת צריכים לחפש לא בעזרת מונחים של אנרגיה וחומר, אלא במונחי אינפורמציה. וכבר היום מסבירים את את תופעות הדה-קוהרנטיות ורה-קוהרנטיות (דהיינו מעבר ממצב אי-לוקאלי למצב לוקאלי ולהיפך) המתרחשות באופן תדיר ברמת היסוד של המציאות, כצורות של ארגון מחדש של האינפורמציה. מצב אי-לוקאלי של מערכת, הוא מצב שהאובייקט אינו חומרי. ועל כן, לא ניתן לתאר אותו בעזרת גדלים פיזיקליים כמותיים הנמצאים בשימוש בפיזיקה ניוטונית, אבל ניתן לתאר אותו במונחים של כמות האינפורמציה. כמות האינפורמציה של מערכת, נמדדת על סמך עקרונות הפיזיקה הקוואנטית. במצב האי-לוקאלי של מערכת מבודדת, האינפורמציה היא מירבית. וכאשר המערכת במצב של לוקאליות האינפורמציה היא שואפת לאפס. נגדיר עכשיו את המושג 'אנטרופיה' כ- 'אי הודאות של המערכת' (מעין מצב ההפוך לאינפורמציה), ונאמר שכל מערכת, מאופיינת על ידי האינפורמציה ואנטרופיה שבה, כאשר סכום האנטרופיה ועוד האינפורמציה הם גודל קבוע. כלומר, כאשר מקבלים אינפורמציה אודות המערכת, אזי האנטרופיה שלה קטנה באופן שכמות האינפורמציה שמתקבלת שווה לכמות האנטרופיה לפני שאינפורמציה התקבלה (ולהיפך). בעצם אפשר לומר, שכאשר קיימת אי-לוקאליות, אזי האינפורמציה כולה נמצאת בתוך המערכת (האנטרופיה שווה ל- 0) ושום אינפורמציה אינה יוצאת החוצה לצופה חיצוני (המערכת מבודדת). במצבים מעורבים, בהם השזירות אינה מירבית, המערכת פתוחה וחלק מהאינפורמציה עובר לתוך הסביבה (בכל רובד נשמר החלק היחסי של האינפורמציה). ניתן אם כן להתייחס לאינפורמציה הקוואנטית, כ"חומר" הראשוני של כל הקיים. כלומר, המילה (אינפורמציה) היא בסיס לכל הקיים. ובהקבלה לדברי המדרש המסביר שהתורה קדמה לעולם -"הקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא".
על פי הנ"ל, אפשר אולי גם לומר, שאם אלוקות זה מצב קוונטי טהור (מצב שזירות 1), אזי זו המשמעות "שאין לנו תפיסה בה כלל" - כי האינפורמציה אינה יוצאת החוצה. לעומת זאת, הצופה (הכוונה לתודעה, שיכולה להיות במימד אי-לוקאלי ולא לגוף שהוא לוקאלי) שנמצא בתוך המערכת המבודדת - אחדות פשוטה שאין בה מימדי זמן-מרחב - מעין 'אין'), מקבל את האינפורמציה מבפנים (ידיעה פנימית).
חץ הזמן לפי תורת הקוונטי
אחד מחוקי היסוד בפיזיקה הוא החוק השני של תרמודינמיקה הידוע כחוק האנטרופיה. החוק קובע שבמערכת סגורה האי סדר (או האנטרופיה) יכול רק לעלות. למשל, אם נראה שתי תמונות שבאחת נראית כוס שלמה ובשניה שברים ורסיסים (כאשר ברור ששברים הם יותר אי-סדר מכוס שלמה) אנו בטוחים שהכוס השלמה, המערכת המסודרת, קדמה לשברים (אי-סדר). עד לאחרונה התייחסו לחוק הזה כחוק המגדיר את חץ הזמן (במאמר מוסגר, חוקי הפיסיקה הם אינוורנטיים בזמן, הם זהים כאשר הזמן זורם מעבר לעתיד ולהיפך).
לאחרונה חלק מהפיזיקאים מדברים על חץ זמן יסודי יותר. על פיהם חץ הזמן הוא בכוון שבו כל הקיים מגיע לשיווי משקל שבבסיסו ישנו קשר בין כל חלקיו. זאת אומרת, ההתפתחות היא בכוון של אי-לוקאליות (האחדות). כאשר מתקדמים בחץ הזמן לאי-לוקאליות , האינפורמציה של המערכת גדלה. כאשר בסוף התהליך כאשר הכל עובר למצב אי-לוקאלי (האחדות השלמה) אזי האינפורמציה כולה נמצאת בתוך המערכת ושום אינפורמציה אינה זולגת החוצה לצופה החיצוני (המערכת מבודדת). וזהו מצב של אי-ידיעה. וזה הפירוש של תכלית הידיעה היא אי-ידיעה. להימצא במצב הלא מוגדר- האי לוקאלי, באחדות השלימה. כל תאוריה , הנמצאת על ציר חץ הזמן, שמסבירה את המציאות שבה כל חלקיה קשורים (מצבים קרובים יותר לאי-לוקאליות כלומר לאחדות) תחשב 'רוחנית' יותר. אותה ניתן לשייך ל70-פנים לעומת תאוריה המסבירה את המציאות שבה כל חלקיה נפרדים-אותה ניתו לשייך ל-70 אחור. ולאור זאת תובן האימרה של ישעיהו-' כי מלאה הארץ דעת את ה' כמים לים מכסים" - כלומר העולם עובר למצב אחדותי, ובו דעת ה' תהיה לידיעה פנימית, בדומה למים המכסים את אוצרותיו ונפלאותיו המכוסים של הים.