במסגרת הליך הגירושין מתקבלות החלטות משמעותיות הנוגעות לילדים: האם הם יישארו במשמורת אמם? האם הם יהיו במשמורת משותפת? האם וכמה יוכלו לראות את אביהם ? האם ימשיכו להתגורר יחד עם אחיהם? וכיו"ב החלטות.
עד לאחרונה, הפרקטיקה הנוהגת היתה כי החלטות כגון אלו - על אף מרכזיותן בחיי הילד - התקבלו מבלי שניתנה לילדים ההזדמנות להביע את עמדתם ורצונותיהם.
כך למעשה, נוצר מצב בו החלטות שהן הרות גורל מבחינת הילדים התקבלו "מעל לראשם" ומבלי שכלל היו מעורבים בהן. ההחלטה שלא לערב את הילדים בהליך המשפטי ולשמוע את עמדתם, נבעה מעמדה פטרנליסטית הרואה בהורים ובבית המשפט כמי שאמורים לקבוע מהי "טובת הילד" וכן נבעה, פעמים רבות, מרצון ההורים עצמם שלא "לגרור" את הילדים לתוך ההליך המשפטי, מתוך מחשבה על טובתם.
ואולם, מחקרים רבים שנעשו בנושא הראו כי ילדים שהחלטות הנ"ל נעשו מבלי שניתנה להם האפשרות להביע את עמדתם ורצונותיהם הביאו לתחושות שליליות אצל ילדים של חוסר שביעות רצון, כעס, תסכול ולעיתים אף מצוקה.
בעקבות האמנה הבינלאומית לזכויות הילד (עליה חתומה ישראל), לפיה מחויבות המדינות החברות להבטיח כי ילד המסוגל להביע את דעתו, יביע דעתו זו במסגרת כל הליך הנוגע אליו; וכן, בעקבות המלצות ועדת רוטלוי (בראשות כב' השופטת סביונה רוטלוי) בתחום זכויות הילד והמשפחה; השתנה הפוקוס בישראל בשנים האחרונות מבחינת "טובת הילד" לדיון ב"זכויות הילד".
שינוי זה הוא שהביא בשנת 2011 לתיקון תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") והוספת פרק כ'2 לתקנות שעניינו השתתפות ילדים בהליך המשפטי.
מעורבות הילדים בהליך המשפטי בהתאם להסדר החדש
כאמור, פרק כ'2 לתקנות קבע הסדר חדש בעניין מעורבותם של ילדים במסגרת ההליכים המשפטיים הנוגעים להם.
בהתאם לתקנות, בית המשפט הדן בתובענה הנוגעת לילד, ייתן לילד הזדמנות להביע את רגשותיו, דעותיו ורצונותיו בעניין הנדון וייתן להם משקל ראוי בהחלטתו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד. נציין, כי בית המשפט רשאי לקבוע שהילד לא יישמע, אך זאת רק אם קיימים נימוקים מיוחדים ולאחר שבית המשפט שוכנע כי מימוש זכותו של הילד להישמע יגרום לילד פגיעה העולה על הפגיעה שתיגרם לו משלילת הזכות להישמע.
בית המשפט ישמע ילד שמלאו לו 6 שנים, ויכולות להיות נסיבות בהן בית המשפט ימצא לנכון לשמוע ילד אף שטרם מלאו לו 6 שנים.
יש לשים לב, כי הילד יישמע שלא בנוכחות הוריו או באי כוחם וככל הניתן גם בנפרד מאחיו. הילד ישמיע את דבריו לפני השופט הדן בעניין או בפני עובד של יחידת הסיוע.
נציין, כי ביחידות הסיוע של בתי המשפט הוקמו מחלקות לשיתוף ילדים ("מש"י"), שהעובדים שלהם עברו הכשרה מתאימה בעניין. בפועל, על פי רוב, עובד סוציאלי מיחידת הסיוע נפגש עם הילד, מסביר לו את זכויותיו ומברר איתו באיזה אופן (אם בכלל) מעוניין הילד להישמע: בפני עובד מיחידת הסיוע או בפני בית המשפט.
במקרה בו הילד משמיע את דבריו בפני בית המשפט, על בית המשפט לערוך תרשומת של עיקרי הדברים שאמר הילד. כאשר הילד בחר להשמיע את דבריו בפני עובד מיחידת הסיוע, אזי יעביר העובד לבית המשפט תרשומת של דברי הילד בצירוף התרשמותו המקצועית לגבי התנהגותו ומצבו של הילד בעת השמעת הדברים.
בכל מקרה, הדברים שנמסרו על ידי הילד הם חסויים. התרשומת שערך בית המשפט או עובד יחידת הסיוע יישמרו בכספת בית המשפט ויהיו חסויים מפני כל אדם - לרבות ההורים - למעט בפני בית המשפט שידון בערעור על אותו עניין. יתרה מכך, בית המשפט ששמע את הילד לא יפרט בהחלטתו את דברי הילד, אלא אם כן הסכים לכך הילד ובית המשפט מצא כי יהיה בגילוי הדברים כדי לקדם את טובת הילד.
מעורבותו של הילד אינה מסתיימת עם השמעת דבריו. עם מתן ההחלטה בעניין, על השופט למסור את עיקרי ההחלטה הרלבנטיים לילד ליחידת הסיוע, על מנת שזו תמסור אותם לילד באופן המתאים לגילו ובגרותו.
נציין, כי גם הורים אשר אינם מעוניינים כי ילדם יהיה מעורב בהליך ויביע את עמדתו בקשר להליך - בין אם הדבר נובע מכך שהם חוששים לטובתו של הקטין ובין אם הדבר נובע מכך שהם חוששים כי עמדתו של הילד תפגע בהם - הרי שלאור תפיסת הילד כאינדיבידואל אשר לו זכויות משל עצמו, ישמע בית המשפט את עמדת הילד על אף התנגדות ההורים, אלא אם כן תוצג בפניו הנמקה טובה ומספקת שלא לשמוע את הילד.
מעורבות הילדים במקרים של אישור הסכם ובקשה ליישוב סכסוך
פעמים רבות בני זוג מצליחים להימנע מניהול הליך משפטי, והם מגיעים להסכם אשר כולל, בין היתר, עניינים הנוגעים לילדים (למשל הסכם הכולל את ענייני המשמורת והסדרי הראיה). במקרה כזה, לכאורה, עמדתו של הילד כלל לא תישמע שכן בית המשפט רק מאשר את ההסכם ואינו מכריע בעניינים הכלולים בו.
מטעם זה, נקבע בתקנות כי על מנת שילד יוכל להשמיע את עמדתו גם במקרה בו נתבקש אישורו של הסכם אשר יש בו כדי להשפיע על הילד, על מזכירות בית המשפט ליידע את הורי הילד בדבר חשיבות שמיעת הילד בעניינים שבהסכם הנוגעים אליו.
כמו כן, במעמד אישור ההסכם, בית המשפט יברר עם ההורים האם אכן נשמעה עמדתו של הילד, וככל שבית המשפט ימצא לנכון לשמוע את הילד, אזי הוא יהיה רשאי להפנות את הורי הילד ליחידת הסיוע כדי לסייע להם במימוש זכות הילד להישמע.
כאשר מדובר בבקשה ליישוב סכסוך שהגיש אחד מבני הזוג או כאשר הפנה בית המשפט את בני הזוג ליחידת הסיוע, רשאית יחידת הסיוע, בהסכמת הורי הילד, להזמין את הילד להישמע בפניה, ודבריו של הילד יישארו חסויים.
לסיכום
מסקנות ועדת רוטלוי והתיקון בתקנות משנת 2011 שינו באופן מהותי את הגישה שנהגה עד אותה עת בבתי המשפט ביחס למעורבותם של ילדים בהליך המשפטי. השיח היום אינו עוד סביב "טובת הילד" כי אם גם במימוש זכויותיו של הילד.
הגם שהורים רבים מעוניינים להשאיר את הילדים "מחוץ לתמונה", הרי שבפועל בתי המשפט רואים חשיבות רבה בשיתוף הילד בהליך וקבלת עמדתו, והם מתחשבים בעמדה זו במסגרת מכלול השיקולים שהם שוקלים בגדרו של ההליך המשפטי.
