סיכום שנה קצר
בציר 2016.
מסתמן כבציר טוב מאוד בכל פרמטר אפשרי. החל ממזג אוויר יציב שגם מבחינת ריסוסים במרבית היקבים היה מינורי, איכות הענבים הייתה מצוינת, כמות הענבים שנבצרה הייתה כמעט זהה לשנה שעברה והסתיים בסוף בציר לפני החגים מה שלא קרה כמעט חמש שנים. כולם נשמו לרווחה ועכשיו כמו שאומרים אלוהים נתן את חומרי הגלם הטובים והשטן שולח את הייננים. נקווה שהם לא יהרסו.
יקב מחקרי באוניברסיטת אריאל.
שיבי דרורי מנהל את היקב המחקרי המרשים באוניברסיטת אריאל ואנשי היקב עסוקים במציאת זנים עתיקים שהיו קיימים בכל רחבי ארץ ישראל ותיעודם. היקב מייצר יין מסוגים שונים של ענבים בתקווה למצוא זן חדש שיהיה נח לגדל אותו ולייצר ממנו יין איכותי. הרעיון של שיבי דרורי הוא לנסות לקדם את היין הישראלי בעולם והבעיה מתחילה במחיר הגבוה של היינות הישראלים והמיתוג שלהם שלא מצליח לפרוץ את הציבור הלא כשר ( במסות גדולות ) ולכן הכוונה למצוא זנים עתיקים וככה לשווק אותם. לדברי שיבי יש עולם חדש, יש עולם ישן וישראל צריכה לצאת עם זן עתיק שיהיה אטרקטיבי עם סיפור היסטורי של הארץ שבא נולד ישו וככה לקרב מיליוני נוצרים לשתות את היינות מארץ הקודש.
היקב המחקרי בעתיד הלא רחוק ישמש גם כסוג של מכון יין שנסגר לפני כמה שנים והיקב ייתן מענה לשאר היקבים שצרכים בדיקות מעבדה, אישורים וכל מה שצריך. ההשקעות הרבות ביקב המחקרי הם כספי תרומות ותקציבי מדינה נדחו באופן אלגנטי על ידי שיבי דרורי על מנת לא להיות תלוי בפוליטיקאים.
בטעימות של זני ענבים עתיקים כמו ה חמדני וג'נדאלי ( יין לבן ) או ביטוני שהוא ענב אדום מקומי עתיק, אפשר להבין את הפוטנציאל שקיימים בענבים הללו אבל הדרך עוד ארוכה על מנת לקבל יין מאוזן וכמובן לבדוק את עמידות הזנים הללו בפני מחלות.
מדובר בתחילתה של מהפכה אם ישכילו היקבים לחבור למחקר הזה ולהבין שיש כאן משהו שיכול לשים את ישראל על המפה העולמית. והרעיון של ארקאדי פפיקיאן לאמץ כזן ישראלי (פטיט ורדו או קברנה פרנק ) ולמתג אותו כ " ישראלי " הופך לדעתי לפשוט לא רלוונטי בעליל.
שני יקבים ביתיים שהצליחו לרגש ולשחרר יינות מקסימים .
יקב הרצברג : מושב סתריה, יינן מקס הרצברג.
מדובר ביקב ביתי, משפחתי עם אסכולה ייננית ואירוח צרפתית לעילה ועילה.
מקס הוא איש מרתק, איש ספר, פילוסוף ואקדמאי. שילוב שכבר כמעט ולא קיים.
היינות שמקס מייצר הם מענבים שהוא מגדל סביב הבית ברחוב הגפן והיינות מעוררי תאבון ומאוד משמחים.
ביין היינות שמקס רוקח תמצאו את המלבק 2012.
ניחוחות של פטל בשל, קאסיס, צימוקים ובקצוות סיגרים וארז. בפה היין כמעט מונוליטי וטעמי אוכמניות כתושות ומעט טעמים אדמתיים. עץ האלון נמצא ועוטף את היין, לאחר כמה דקות בכוס היין משחרר טעמים של לחם וחמאה. אפטר טייסט מאוזן ומאוד אלגנטי . יופי של יין.
יקב בן נון : יינן לואיס פסקו, כורם ד'ר דני יניב.
היקב נמצא במושב בן נון., דני יניב עבר למושב לפני כמה שנים ונטע כרמי ענבים עם עוד שני שותפים שהחליטו לייצר יינות. סוג של תחביב שתפס תאוצה.
מדוברביקב שפרץ לתוגעה כרעם ביום בהיר ולא בגלל יחסי ציבור או השקעות ענק בפרסום ושיווק. פשוט היקב מייצר יינות טובים. יינות שהתפיסה בהם " נינוחות " יין הרמוני, בלי הרבה התחכמות, בלי טונות של עץ, הפרי נמצא בפרונט וההקפדה על איכות הפרי מעניקה ליינות הללו כל מה שהם צרכים. מדובר ביקב ביתי שיגיע רחוק. שווה לשים לב איליו.
רמת הגולן:
ממשיכים לספק כותרות.
יקב אסף ויקב אורטל.
שני יקבים שבמהלך השנה הפגיזו ביינות טובים..אחת המחמאות הטובות ביותר ליינן זה שאומרים לו שסוף סוף יש טביעת אצבע ייחודית ביין שלו ואת אותו יין אפר לזהות בלי התווית. שני היקבים האלה הגיעו למעמד הזה.
יקב אסף : ייננים אסף ואורן קדם
פינוטאג' ( בתוספת סירה, קברנה סובניון וקברנה פרנק )
יין סמיך מלא פרי,ריחות של פריאדום בשל, קוצי ישים, פלפל שחור וקצת אבקת קקאו.
בפה היין חמאתי דקדנטי ען איזון מושלם של עפיצות וחומציות שופעת, הפרי השחור נמצא ביין הזה בשפע. לאחר כמה דקות רגיעה טעמי תה ועישון קליל הופכים את היין למרתק. יופי.
יקב אורטאל: יינן אילן זעפרני.
ויונייה : זן שקשה לאילוף בארץ והבעיה שלו שקשה מאוד למצוא את האיזון בין בשלות לטריות .
אילן היינן הצליח להעניק ליין הזה ארומות של קליפת אגס בוסרי, יסמין ומליחות של ים. בפה שילוב של נקטרינה עם ניחוחות לימון והבנזין הכל כך נפלא. יין שבפה נותן תחושה של חריפות אבל בד בבד הדבש באפטר טייסט פשוט מענג.
אז אי אפשר בלי יקב רמת הגולן על מנת לסקר את מעלליו בשנה האחרונה והיו הרבה ולא על כולם כתבתי כי גם ככה אני מאושם ברדיפת יתר אחרי המנכל"ית ( מה לא הבנתם שם שאני לא בעניין של נשים ומעולם לא רדפתי אחר אחת כזו ).
אבל זו טעות לא לכתוב ולהיות רחום כי אז מי ששיטתו היא רמייה ולספר סיפורים לא מגיע לו הנחות וכמו שאומרים אם עושים טעות אחת אפשר להבין ולהבליג שתי טעויות נו אפשר לאכול את הכובע אבל בשלישית מבינים שזו שיטה ואז כבר מאוחר מידי.
אני מניח שבסוף היקב ישלם את החוב שדורים ממנו שלטונות המס, ומתישהו יתברר לנו למה יירו כזו כמות של אלכוהול ביקב, מועצת המנהלים תצא מההלם שלה ואולי תבין שיקב רמת הגולן מלבד היותו עיסקי הוא גם מייצג משהו , הוא הקים את תעשיית היין בארץ וחייבים לשמור על היקב הזה נקי משטויות. כן גם הסיפור שנבחרתם להיות היקב שמייצג את היין הישראלי במוזאון בבורדו היה די הזוי והיחצ שלכם עשה מטעמים ממשהו שלא באמת קיים. כן את מופיעים בתפריט היין של הבר החיצוני של המוזאון שמופעל על ידי חברה פרטית וגם שלחת יין חינם. אז לא ממש נבחרתם לייצג ולא ממש דיברתם אמת . אבל יום הכיפורים בפתח. תעשו שם חושבים.
יקב כרמל : הרהורים על דעיכתה של ממלכה
האמת אף אחד לא יודע מה קורה שם, אף אחד לא מבין מה צופן העתיד, הכל בעלטה, על קרעי תרנגולת, פחד שולט באוויר הגלילי בואכם יקב כרמל החדש. אולי כרמל לא עומד להתמוטט כמגדל קלפים, לא בעתיד הקרוב, זה לא יהיה סיפורה של רומא העתיקה, השבעה, המנוונת שהתמוטטה מול צבאותיו הברברים של אטילה ההוני. אבל בכפר הגלובלי של תעשיית היין הישראלית כל פרט הוא יתרון או חיסרון בתחרות הגדולה בין הגדולים.
פלדשטיין 2016.
כשאני קורא את שלל המחמאות שמרעיפים על היינות של היינן אבי פלדשטיין ( בוגר יקב סגל )
אני יכול להבין מהיכן זה נובע.
כשאני קורא את דפי היינן של היינות אז ללא ספק מדובר בכתיבה אומנותית מרשימה.
יש את ההרגשה שאני רוצה ללעוס וללקק את דפי היינן כי הנוזל לא רלוונטי אחרי מה שנכתב עליו.
לאחר כמה שנות קיפאון קם היקב החדש והיינות הראשונים יצאו לשוק ומתקפת משובטים שכולה הערצה וסגידה עיוורת מילאה את דפי הפייסבוק ושלל כותבים נמהרים מיהרו להכתיר ולמשוח בשמן המלוכה את היינן. הדבוקי נכתב עליו שהוא אחד מהיינות הלבנים הטובים ביותר שיוצרו בישראל ( אין לי בעיה עם הקביעה של הכותב יש לי בעיה שהיינן אוהב את המשפט הזה ומקדם אותו ) " דבוקי " זה הבשורה הפלדשטנית. האם לא הייתה אמורה להגיע ההתבגרות ולאחר ההשפלה בסגל ששם לא העניקו לו ליצר את היינות הטובים ביותר. " דבוקי " מה העניין בחזרה לגן המשחקים של הגנון. יש כמה ייננים שעושים יין מהזן הזה אז גם פלדשטיין צריך כי יחסי הציבור אוהבים את ה " דבוקי " . לא זה לא יין הכי טוב שיוצר אי פעם בישראל. מדובר ביין בינוני ומטה, לא ממש מאוזן, לא ממש יציב ומהר מאוד נעלם. כן השם שלו מרשים כי הוא דבוקי אבל מדובר בשם בלבד. לחיים ושהכל נהיה בדברו או בגללו אבל צר לי היין הזה מייצר אנטיגוניזם לשאר היינות כי הוא לא יין. וככגודל הציפייה ככה גודל האכזבה. לא לזה פיללתי. חיפשתי בגרות, עומק, הבנה ושליטה וקיבלתי יינן שסיים עכשיו קורס בשורק. נמהר, ילדותי ובעיקר נפוח מאגו.
שף אלון גונן קייטרינג אל בריו, מסעדת LA MIERER in Bastia כתב ומבקר היין של אתר אכול ושאטו ובאתר היין אדום או לבן ובעל טור בהארץ און ליין
