ראש השנה ויום הכיפורים הם לא ימי חרדה 

אין כמו תחילת השנה כדי לעצור מעט ממרוצת השגרה ולערוך חשבון נפש בינינו לבין עצמינו: מה התקדמנו בשנה החולפת, מה היינו רוצים לשפר מכאן ואילך, עד כמה אנו מרוצים מהתקשורת עם סובבינו, באיזו מידה אנו טובים וסלחנים ואופטימיים ורגועים ושמחים ואדיבים ונחמדים ועוד ועוד, כל אחד לכיוון אליו הוא חותר.

הפן הפחות אפקטיבי בסוגיה הזו, היא צורת ההסתכלות והחשיבה על הדברים, ומדובר בכיוון חשיבה נפוץ ומקובל מאוד עבור רבים וטובים: מחפשים ומוצאים את נקודות התורפה האישיות והכישלונות, מפעילים את המצפון על כל הדברים שלא עשו ושלא הצליחו בהם, מתעטפים ברגשות אשמה על כל הפינות שעוד לא נסגרו, ומתבוננים ומתעסקים בהם בצורה מעמיקה מתוך רצון להשתפר ולא לשוב לעשות אותם.

כיוון חשיבה זה מוביל את החושב מהר מאוד למקומות של חרדה. כי אם כביכול לא הצלחתי להשתפר בצורה מקסימלית ונותרו לי כל הרבה דברים לעשות ולייעל, אלו פנים יש לחיי, והחרדה מפני חיים חסרי איכות ותועלת עולה וצפה. אגב, כיוון חשיבה זה עלול בהחלט להיגרר ולגרום להתקפי חרדה.

ובכן, מחשבות והתעסקות במה שלא עשינו בליווי מצפון ורגשות אשמה, אינן כיווני חשיבה יעילים ואפקטיביים, אינן תורמות מאומה להתקדמות שלנו ואינן מסוגלות לגרום לכך שבשנה הבאה נהיה טובים יותר, ההיפך הוא הנכון – ככל שרמת ההאשמה העצמית גדלה, כך בהתאמה יורדת מידת המוטיבציה, והסיכוי לשינוי הולך ופוחת. ההתעסקות בחולשות ובכישלונות גורמת לאנשים להפוך למדוכדכים ולחסרי אנרגיה לצעידה קדימה.

הצורה הנכונה לחשיבה אפקטיבית ויעילה היא התבוננות בנתונים ובמידע היבש: כך וכך יש לי עוד לעשות, בתחום פלוני עלי להפעיל עוד מאמץ, בנושא מסוים כדאי לי להעביר להילוך גבוה, וכן הלאה. להוציא את הלב מהתמונה ולהכניס רק את המח – מה, כיצד, ומתי, במקום – למה, ואבל, וחבל. אם לא עשית אותם עד היום היו לך סיבות מדוע לא הצלחת בהם; אין מקום לרגשות אשמה או למצפון מיותר, רק להתבוננות רגועה וברורה כדי שנוכל להגדיר שוב את צעדינו ולהמשיך לבצע שינויים בקצב שלנו, לאט אבל בטוח.

('אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו' אין הכוונה לחרדה נבובה כמו זו שאנו מכירים. שם הכוונה היא לטלטול עצמי והתעוררות מהשגרה המטשטשת, כמו אזעקה שמעירה את האדם ואומרת לו 'רוץ ותפוס מחסה', ואבוי לאדם שבעת אזעקה יתחיל להצטער על כך שעדיין לא סידר לעצמו מרחב מוגן דירתי.)

התמקדות בנתונים והסקת מסקנות ענייניות מעשיות, היא זו שתהווה עבורנו את הבסיס היציב והרגוע עליו נוכל לתת למוטיבציה שלנו לפרוח.