בהתקף חרדה לא מרגישים לחץ וכאב בחזה 

אחת מהטעויות החמורות שקיימת בעולם הרפואה היא הערבוב בין המושגים חרדה והתקפי חרדה בו בזמן שהם שני מושגים שונים לחלוטין. במאמרים אחרים הרחבתי בהסברת הנושא לעומק, אך במאמר זה אני רוצה לסקור ולהוכיח בצורה שקופה טעות יסודית מובהקת שאת המחיר של האבחון המשובש משלמים הסובלים.

המערכת הסימפטתית היא תת מערכת במערכת העצבים האחראית על הכנת הגוף נוכח מצבי 'הילחם או ברח' הנדרשים בעת זיהוי סכנה. במסגרת תפקידה היא מגבירה את קצב ולחץ הדם לאפשרות של קלילות בעת בריחה, גורמת להזעה מוגברת כדי להחליק את הגוף מפני תקיפה ועוד פעולות שונות בגופינו האמורות להתאים למצב המסוכן.

מכיוון שכשאדם חווה חרדה הוא מדמיין לעצמו סכנה מוחשית, המערכת הסימפטתית מופעלת גם כן באותה עת ומתחילה פעילות התואמת מצב סכנה כנ"ל.

עולם הרפואה משייכת את הפעלת המערכת הסימפטתית הן לתופעות חרדה והן לתופעת התקפי חרדה.

אך הנתון הפשוט והעובדתי הוא שהמערכת הסימפטתית מפעילה פעולות אקטיביות בלבד בכדי להתגונן, בעוד שהמאפיין הכוללני של תסמיני התקף חרדה הוא חולשה, חוסר אונים ודה פרסונליזציה, ואם כן, איך כל זה קשור למערכת הסימפטתית? שום פעילות הנובעת מהמערכת הסימפטתית אינה נצפית בעת התקף חרדה, ולמרות זאת עולם הרפואה ממשיכה לשייך את הפעלת המערכת הסימפטתית כגורם וכטריגר מרכזי בהופעת ההתקפים. למישהו יש הסבר לכך?

למעשה, ניתן לבדוק ולראות ניצני שיבוש זה בניתוח תסמיני התקף החרדה, כשבפירוט סימני ההתקף מופיעים בדרך כלל ברשימה: הזעה, דופק מואץ, רעד, תחושת מחנק, כאב בחזה, סחרחורת, דה פרסונליזציה, צמרמורות ונימול. עובדתית – זהו ערבוב אחד גדול של כלל התסמינים של חרדה והתקפי חרדה גם יחד, כי הזעה, דופק מואץ, מחנק, כאב בחזה וצמרמורת, הם תסמינים שפשוט אינם מופיעים ולא קיימים כלל בהתקפי חרדה אלא אך ורק בחרדה. בהתקפי חרדה מופיעים רק סימנים פסיביים כמו: חולשה, בחילה, חיוורון, דה פרסונליזציה ורעד, כשברור כשמש שאלו אינם תוצאות של המערכת הסימפטתית אלא משהו אחר עלום.

העובדה הכי טבעית - שכתוצאה מתחושה מוחשית של מוות מתקרב הנגרמת במסגרת ההתקף האדם נלחם כחיית טרף באמצעות כל פעולת הישרדות אפשרית שנראית לו באותה עת, גרמה לעולם הרפואה לחשוב שמדובר בפעילות 'הילחם או ברח' של המערכת הסימפטתית.

אבל לא רק זה מה שגרם לעולם הרפואה לטעות במהות התופעה. נוסף על כך גם שהחרדה ההישרדותית והריאלית שבאה כתוצאה מההתקף גרמה להם לחשוב שמדובר בתופעה קיצונית של משפחת החרדה. בפועל, הדבר רחוק מן המציאות הריאלית והעובדתית בשטח: התקף חרדה זוהי תופעה מיוחדת ושונה, שהקשר בינה לבין חרדות הוא מקרי לחלוטין; היא עדיין דורשת פיענוח והסבר מניח את הדעת.