יצירה ספרותית לתיאור קורות חייו של שמעון פרס 

ויהי בימי נתניהו- פרשת חיי שמעון

ובשנה השמינית לנתניהו אשר היה על ממלכת ישראל וייפול הנשיא התשיעי שמעון למשכב שינה בשלוש עשרה לחודש התשיעי למניינם והוא בן שלוש ותשעים שנה ואחז בחיים כי רבה המלאכה והוא נכון לעשותה: ויבוא אליו המלאך רפאל ועיני שמעון עצומות ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו וירא את מלאך יהוה וישמח לבבו כי שלח אלוהים להחיותו: ושמעון היה שר וגדול בישראל ראש ונשיא אחרון הנפילים לאבות המייסדים מבניה הגדולים של האומה: שבעים שנה עמד לשרת את עמו ישראל משחר תקומתה של האומה שלושים שנה היה על הביטחון וארבעים שנה על השלום: ושני נערים משרתים היו לדוד מייסדה מובחרים מבניו של עם את משה גיבור החיל מינה על צבא ישראל ואת שמעון מינה על רכש הברזל לצבאו: ושני כפירי דוד אמיצים וחכמים נקשרה נפשם בדוד לאוהבו בנאמנות: ומשה הוביל חילותיו שאג בשדות הקרב והנחיל תבוסה לעמי ערב ושמעון הוביל חייליו שאג בארמונות תבל והנחיל קשרי עמים לישראל: ויאהב דוד את משה ואת שמעון כשני בניו בכיריו ויגדלם להושיע את ישראל במלחמותיו כי רבו אויבי ישראל להשמידה והיא בראשית ימיה: ושמעון אהב את משה ויקראהו החכם באדם ויכרתו ביניהם ברית אחים והיא עמדה לדור ושמעון תלמיד חכם ושקדן לומד מחכמתם של דוד ומשה: והנער שמעון בא ויוצא בשערי צרפת וילמד את שפתם וידבר אל לב השרים ואנשי החיל וינעמו דבריו באוזניהם ויחתום הברית עם האומה הגדולה: וירכוש לישראל את כלי המגן האדירים את הנשר הגדול ואת מרכבת הפלדה ואת קני התותח ויתעצם צבא ישראל עד מאוד: ושני הנערים משה ושמעון עושים חיל וירקמו את קדש עם צרפת ואנגליה האומות הגדולות להכות את המצרים על הסואץ: ודוד סמך ידיו על הנערים ויכבוש צבא ישראל את סיני ושמח דוד בממלכתו ויזעקו מעצמות רוסיה וארצות הברית ויחרד דוד על עם בעריסתו וקטף הפירות והשיב המדבר: ושמעון גדל והולך והוא נושא כליו של דוד ונער סודו ויגלה לו דוד דבר הכור והכוח והיה שמעון נפעם מחזון דוד ויקשור הברית עם רעיו אשר אהבו את ישראל להושיעה: ושמעון החל בונה את הכיפה הגדולה בנגב והאומה הגדולה עמדה מתמיכתה בברית הכור והיה שמעון נוהג בחכמת תחבולות והעמיד הכיפה על יסודותיה וגם את החומר המופלא השיגה ידו ביבשות רחוקות וצלחה מלאכתו ויירתעו אויבי ישראל מפניה: ושמעון נכנס בשערי גרמניה לצד מערב וליבו היה עם סבו ובני משפחתו אשר נספו בשואת העם היהודי ועשה מלאכת קודש לחזק את הצבא היהודי והקים הברית החדשה עם האומה הנוראה: והייתה הברית סודית והמעשה כפרת גרמניה על השמדת עמנו ואין מחילה ונתנה כל כלי צבא בים באוויר וביבשה ולא בקשה תמורה כי זוועות עשתה שלא נודעו מעולם וצבא ישראל מתעצם:

והארץ געשה כי נכונה מצרים למלחמה ודוד ישב בנגב ולוי היה על הממלכה ויצחק גיבור החיל מקוממיות היה על הצבא לבדו והעם מבקש מושיע: ושמעון דבר אל מנחם איש ימיני לאמור כי משה יהיה שר הצבא וכל העם החזיק אחריהם ולוי הדף מחשבתו וגברה המצוקה ונמלך בדעתו ומינה את משה לשר הצבא ודוד נתן ברכתו: ומשה ויצחק גיבורי החיל הובילו את צבא ישראל ויהלמו בעמי ערב מכה חזקה מצפון מדרום וממזרח עודנה מהדהדת: ושוחררה ירושלים והעיר העתיקה ונכבשה נחלת אבות ביהודה ובשומרון מיד ירדן ונכבשה סיני מיד מצרים ונכבשה רמת הגולן מיד סוריה והעם חוגג את פאר ניצחונו במלחמת הבזק: ואחריה תבוא על ישראל מלחמת הפתע מדרום ומצפון וגולדה הייתה על הממלכה ומשה שר הצבא: ויזעיקו למלחמה את כל גיבורי החיל מתפילות יום הכיפורים ויבואו חזית מצרים וחזית סוריה והמלחמה קשה ויגבר צבא ישראל על אויביו: והארץ לא שקטה אחר הניצחון והעם כאב על אשמת דוד אשר על הצבא והיה בליבו על גולדה וגם סר חינו של משה אשר הילת הגיבורים לו בארץ ובכל תבל כי הפתעה הייתה לצבא ישראל וידרוש העם להדיחם והם קיבלו הדין: ובימים ההם נאסף דוד אל אבותיו והוא בן שבע ושמונים שנה וייטמן בנחלת הקבר שבשדה בוקר ויבכו אותו העם את גדול ישראל ולא נישא הספד ולא נאמרה קינה ומטח לא נורה כאשר ציווה והדומיה סערה בלב העם ובנוף המדבר: ושני אריות שאגו את יתמותם מאבי האומה אשר לחמו קרבות לשרתו בנאמנות והיא עמדה לדור ומשה ירד מבמת עם תחת המלחמה ויוותר שמעון לבדו מאב ומאח גדול: ויבקש יצחק להנהיג את הממלכה פנימה העבודה וגם שמעון ביקש להנהיג את הממלכה וייבחר יצחק להיות על הממלכה ומינה את שמעון להיות שר הצבא: והיו שמעון ויצחק יריבי נפש מרה הייתה מריבתם מראשיתה והיא עמדה לדור וגדולה הייתה איבת יצחק לשמעון מאיבת שמעון ליצחק: וציפור הנוסעים נחטפה ביד רשעים ובבטנה יהודים וגיבורי החיל הגו התכנית בדמיון ובתעוזה להצילם ושמעון נתן ברכתו ראשונה והלך אצל משה וביקש עצתו ונתן משה ברכתו ומרדכי על הצבא נתן ברכתו וגם יצחק נתן ברכתו: ויבואו מאתיים גיבורי החיל אשר לצבא ישראל לילה במעוף ארבע ציפורים גדולות ארץ אוגנדה אפריקה ויכו ברשעים אשר באנטבה והצילו היהודים וישובו ארץ מולדתם ישראל ואומות העולם נדהמו כי ראו גדולת ישראל: ותבוא הבשורה לשמעון מפי מרדכי כי נפל יונתן בקרב הגיבורים אשר הוביל בראש את חייליו הנועזים ויבכה עליו שמעון ויספידו כאשר קונן דוד על יהונתן בן שאול ויאמר יונתן על במותיך חלל צר לי עליך אחי יונתן נעמת לי מאוד:

ויבקש שמעון להתמודד מול יצחק ויכעס יצחק ויעלוב בשמעון ויגבר יצחק על שמעון אך במעט ושמעון שרוי בתדהמה: ואחד הכותבים כתב הפרשה אודות יצחק והחליט יצחק על פרישה ושמעון בא תחתיו פנימה העבודה: ושמעון ומנחם נאבקים על הממלכה והעם סלד השחיתות אשר לעבודה וייבחר מנחם להיות על הממלכה ולא היה בכוח שמעון לשנות את רוח העם: ויקרא מנחם למשה להיות שר האומות וישוב משה לבמת העם והניח החרב ומלאכתו בשלום וראה שמעון את מלאכת השלום כי טובה ויחל לדבוק בשלום ומנחם כרת ברית שלום עם מצרים והשיב סיני: ויצחק כתב הספר הרע ופגע בלב שמעון והוא מאופק ודבק בו הכינוי ושמעון חכם בלתי נלאה רוח חזקה מפעמת בו וגדול ממנו הדבר להכניעה ובא הקרב וגבר שמעון על יצחק בחוזקה פנימה העבודה והיריבות מרה שבעתיים: ומנחם ביקש להכות את הכור בעיראק ולשמעון אנשים ויודיעוהו דבר הסוד וכתב שמעון למנחם האיגרת להזהירו כי לא תצמח טובה לישראל מהמעשה: ומנחם ראה לדורות וישלח ביד רפאל אשר על הצבא שמונה נשרים גדולים ארץ עיראק ויכלו את הכור והעם שמח ולאומות העולם רווח: ויתייצבו מנחם ושמעון זו הפעם השנייה למאבק על הממלכה וסיפר מנחם דבר איגרת שמעון לעם ושמעון לא נתן ברכה על הכור והעם רגז ובא יומו והוא דימה הניצחון בידו וייבחר מנחם וילעג לשמעון: והעם אהבו את מנחם ואת יצחק ואת שמעון לא אהבו כי רבה הייתה פגיעתם בשמעון והעם שמע ושמעון מבקש אהבת עם והיא עמדה לדור טרם ימצאנה: ומכה רודפת מכה ומשה גיבור ישראל נאסף אל אבותיו והוא בן שש ושישים שנה וייטמן בנחלת הקבר בנהלל בנוף העמק ושמעון דבר גדולות במשה אשר היה כיואב בן-צרויה שר צבא דוד והוא מדור הענקים ובשבח אחוות אחים שלא ידעו איבה ושמעון לבדו אין איש להיוועץ: ומנחם מינה את אריאל שר הצבא ויצאו למלחמת הארזים והמלחמה נמשכת ומנחם כאב את דם החללים בקרב ואין כוחו למעמסה ויבוא יצחק איש ימיני תחתיו: ושמעון ויצחק איש ימיני התייצבו בפני העם וגבר שמעון והיא הראשונה בחייו אך המעט ונדברו השניים להוביל הממלכה יחדיו ושמעון יכהן תחילה: והיה שמעון שמיני על הממלכה בשלוש עשרה לחודש התשיעי למניינם ושנתיים היה על הממלכה ויצחק איש ימיני שר האומות ויצחק שר הצבא: ושמעון רב תושייה הסיג את צבא ישראל מארץ הארזים ושמע לעצת חכמים ובלם דהירת המשק לתהום ורווח לישראל: ובאו יועצים ואמרו לשמעון הנה כל מעשיך טובים וברכה לך מעם ולמה תיתן הכהונה לרעך כאשר הבטחת ושמעון לא שעה לעצתם והעביר הכהונה במועדה: ושמעון דבר שלום אל האומות ושם אהבוהו ובמחצית הכהונה היה שר האומות ונערו יוסף משרתו וארג עם מלך ירדן את הסכם לונדון לשלום: ויצחק איש ימיני דחה ההסכם מעליו והמלך זעם והסיר אחריות ממלכתו מעמו היושב ביהודה ובשומרון והלהבה הגדולה פרצה: ושמעון ויצחק איש ימיני התייצבו בפני העם זו הפעם השנייה והכוחות שקולים ויצחק איש ימיני היה על הממלכה ושמעון היה שר הממון ויצחק שר הצבא: ויצחק איש ימיני לא אהב את שמעון על תחבולותיו ואיבה הייתה ביניהם והוא שלחו מעליו ונגדעה האחדות ולשמעון שני יריבים מרים יצחק מזה ויצחק מזה: ושמעון ביקש להפיל את יצחק איש ימיני ולבוא תחתיו ונפלה הכהונה ובעצת הנערים יוסף וחיים אשר קשרו הבריתות ביקש לכונן כהונתו ויצחק היסס בתחילה ושותף היה בהמשכה וכשלה המזימה והבאישה ריחה ושמעון בכה מרה ויצחק נתן לה שם לעולם:

ושמעון ויצחק התייצבו לקרב נוסף פנימה העבודה ויצחק זכה ושמעון מר-נפש ואחר גבר יצחק על יצחק איש ימיני והיה על הממלכה זו הפעם השנייה ואהוד היה על הצבא: ויצחק מינה את שמעון לשר האומות ונטל ממנו את משא האומות החשובות לשלום וחתם ההסכם להשפילו והותיר לו שביל עפר ללכת בו כי ידע תחבולותיו ומוחו היוצר: ונערי שמעון עומדים לשרתו ויוסף בראשם וראו שביל העפר והחלו סוללים הדרך לשמעון ובאו בארץ קרה לדבר עם שליחי הרשע אשר לעמנו והקרה הייתה בעיניהם לחמה: ויבואו הנערים אל שמעון ויאמרו הנה סללנו ראשית הדרך לשלום עמים ושמעון נתן ברכתו לנערים לסלול הדרך עד למחוזה: ויבוא שמעון אל יצחק ויספר לו דבר הדרך החדשה לשלום ויצחק סלד מהרשע ובליבו רצה לקדם השלום וייתן ברכתו: והנערים סללו הדרך בברכת שמעון ויצחק והנה היא דרך ראשית ובא שמעון בארץ קרה העיר אוסלו וחתם נערו אורי על ההסכם ושוחח שמעון למרחוק עם עמוס הסופר כי התרגשות רבה אחזה בו: ובשלוש עשרה לחודש התשיעי למניינם באו משלחות היהודים והערבים אל הבית הלבן משכן נשיא האומה האדיבה ויצחק לחץ את ידו של הרשע ופניו רתיעה ומבוכה ושמעון לחץ את ידו של הרשע ופניו תקווה ויחתום שמעון על הסכם אוסלו בשם היהודים: ושמעון ראה בחלומו והנה חזונו למזרח תיכון חדש קורם עור וגידים והתקווה מלאה את הארץ כי יבוא פיוס העמים בנחלת האבות ושמעון ויצחק קיבלו את הפרס לשלום וגם הרשע קיבל הפרס: ושמעון פגש את מלך ירדן ברבת עמון ואמר נפלאות חזון המזרח התיכון המשגשג והגיעו השניים להסכם אשר לא חייב הצדדים בדבר שלום בין ירדן וישראל: וביקש המלך לשמור ההסכם בסוד ושמעון לא נזהר כי חשקה נפשו בתהילת מנחם ונודע הדבר והמלך זעם על שמעון: ונערי יצחק הרחיקו את שמעון מהמשא עם ירדן וגם הושפל שמעון על ידי הנערים: ויצחק נטל המושכות וחתם הסכם השלום עם ירדן ונתן כבוד המעשה לאיש הלוי ושמעון ספג העלבון וארשת פניו חתומה: והעם ראה מעשי השלום אשר ליצחק ושמעון ונפוצה התקווה בלבבות והנה הסכם אחד בוסר צופן נסתרות והסכם שני טוב ממנו עם ממלכת מזרח והוא חתום לדורות: והרשע המשיך בתחבולות חבלותיו ומפגעיו בני בלייעל ויבואו בקהל ישראל וישפך דם רב אשר העלה זעקה רמה מהעם לאמור מה לנו בהסכם עם הרשע השפל ומי נתנו לבוא בשערי פלשת עזה להמיתנו: והעם חלוק אלה בתקווה אוחזים ואלה מבקשים לנתץ ההסכם ויצחק ושמעון חובלים בלב הסערה חבולים וספינת השלום פני גלים אדירים: וכונסה העצרת בעיר העברית ובכיכר המונים חסידי השלום והתקווה ויצחק ושמעון חבוקים ושרים יחדיו שיר לשלום ביום בו נהגו כאחים אוהבים ובגאווה והתרוממות הרוח ירדו מהבמה: והמתנקש יהודי ארב ושמעון חלף ויצחק ירד שמח בליבו וכדורים שלושה נורו בגיבור החיל אשר לעם ישראל: ומת יצחק והוא בן שלוש ושבעים שנה וייטמן בחלקת גדולי האומה בירושלים והעם בוכה והאבל כבד וגדולי העולם באים להלווייתו ונשיא האומה האדיבה ספד לחברו יצחק ובא שמעון תחתיו והיה כשבעה חודשים על הממלכה:

ושמעון ובנימין אחי יונתן סופרים וגיבורים בית נתניהו נאבקים על הממלכה והרשע שלח מפגעיו בארץ ודמים נשפכו והעם החל מואס בשלום הכוזב וייבחר בנימין גיבור החיל ושמעון מוכה לב: ושמעון בא אל נתניהו מעונו לילה איש לא ידע והיה משיאו עצות ממלכה כי נער היה בנימין ואמר דבר ישראל בהיכל האומות: ובנימין כבוד עשה לשמעון על אשר הספיד את יונתן אחיו והשמיע דברי מופת הגבורה ליונתן והגביה גאוות אב בבנו ושמעו כל ישראל: ואהוד לקח מושכות העבודה משמעון וביקש שמעון להיות נשיא העבודה ואהוד היה יריב מר לשמעון כאשר היה יצחק לפניו ומנע בעדו הכבוד ושמעון שבע מכות: ונערי שמעון הקימו את המרכז לשלום לקרב היהודים והערבים ושמעון בא באומות לאסוף הממון למפעלו והוא זוכה לתהילה על דרך השלום: ובנימין ואהוד נאבקים על הממלכה נערים נחצבו מסלע אחד לגיבורי החיל וגבר אהוד והוא מגיבורי החיל לעמנו כאחד מגיבורי דוד: ושמעון ביקש להיות נשיא הממלכה והוא ענק וייבחרו  מחוקקי ישראל איש והמפלה צרבה בשרו ואמר קללה עלי ועמד עמוס ואמר אדם הטביע חותמו לא רובצת עליו קללה: ואהוד בישר שחר חדש וניסה דרכי שלום עם הרשע וכשל ופרצה הלהבה השנייה רעה וקשה מקודמתה דמים שפכה: ושמעון רואה את האימה שאחזה בעם ואמרו ישראל נגוז חלום השלום עם ערביי יהודה שומרון ועזה וההסכם נובל וקמל לא יושיע נובל השלושה אין איש להשקותו חיים ושמעון לא נואש: ואהוד ואריאל גיבור החיל למלחמות ישראל אשר הושיע לישראל במלחמת הפתע נאבקים על הממלכה והעם בחר באריאל להכות את ערב על הלהבה עודנה גבוהה: ויקום אריאל כארי ושאול על הצבא ויכו כל חומות ערי ערב ומגן היה לישראל ודעכה הלהבה והרשע הושם במצור עד יומו ושמעון היה שר האומות וחזה בכל אלה: ושמעון דבר אל נפש אריאל בגובה הענקים הם האחרונים לדור הנפילים אשר יצקו מים על ידיו של דוד מייסדה והשיא לו העצה לאמור ראה מעשיך חתומים לדורות וכיוון דבריו למעשה השלום ואריאל שקל בדבר: ואריאל השיב פלשת עזה לעמה וקרא את עמו לשוב גבולותיו ובנימין מרד באריאל ושמעון תמך לאריאל: ולשמעון גבורות וההיכל הוד והדר כי באו גדולי עולם לחגיגת יומו ונשיא האומה האדיבה משכבר ברכו עוד נכונו לשמעון עלילות: ושמעון שבע מפלות ונוספה האחת לאיש עובדים פנימה ונטש כור מחצבתו משחר נעוריו והלך אחר אריאל אשר נטש כור מחצבתו מפני המרד: ואריאל היה נכון לקרב ונפל למשכב שינה ואין מרפא למחלתו: ושמעון נכון להיות נשיא לעמו ומחוקקי ישראל הכו על חטא כי שפל כבוד מישראל ובחרו בשמעון להרים כבוד ישראל: שבע שנים היה שמעון נשיא ישראל והוא האדיר כבוד ישראל בעמים וידבר שלום לשועי עולם ועמד על צדקת ישראל ואהבת עם חובקת את שמעון אשר לא ראה מימיו והוא שמח באהבה כי אהב שמעון את עמו: ואריאל נאסף אל אבותיו והוא בן חמש ושמונים שנה וייטמן בחלקת הקבר בנחלתו חוות השקמים נוף הנגב ושמעון אחרון הנפילים לעמו:

ויאמר רפאל אל שמעון הנה נאסף אתה אל אבותיך היום הזה וכל עלילותיך הרי הן כתובות בדברי הימים לעמנו: ושמעון מיאן לקבל הבשורה ויאמר הנה עוד רבה מלאכתי להשיג השלום בין העמים ומי ילחם מלחמתי: ויאמר רפאל רבות שנים לחמת להשיג השלום ואשר השגת ההסכם לא הועיל העת הזאת ורשעים שפכו דם ועתה יבואו אחרים בעקבותיך הנה בורכת בשנים וימיך שיבה טובה וללוותך באתי היום הזה: ויאמר שמעון הנה אל יכעס מלאך יהוה אשר אבקש חיים היום הזה ולמה יקומו המלעיזים לאמור מת שמעון ביום חתם ההסכם אשר הביא דמים לישראל: והנה אבקש שבועיים לחיי לומר משאלותיי בפניך וגם דוד מייסדה כשבועיים חייו והוא במיטת חוליו טרם נאסף לאבותיו: ויאמר רפאל ואתה ראית דוד מייסדה ובערוב ימיו אחזה בו אמונה בקיומו של אלוהים בורא עולם וידע כי עשה יהוה נפלאות להושיע את עמו: ויאמר שמעון ואני נער וסבי רבי צבי מלמדני תורה משנה וגמרא ואלוהים יחיד בעולמי ירא אני מחמתו ונזהר במצוות: ויאמר רפאל זכות סבך הצדיק תעמוד לך לעולמי עד הנה אבוא לראותך שעה באשמורת התיכונה השבועיים לבוא אשר עמדת לשרת את עם יהוה: ויאמר שמעון הנה אשיח משאלתי הראשונה בפניך לבקש מחילה מיהוה כי ארוכים היו חיי וגם חטאתי וגדולה הייתה חטאתי ברדיפה אחר השררה ואחר הכבוד ואלוהים ידע כל אלה וכיצד אעלה אליו ולא שמעתי כי מחל חטאתי: ויאמר רפאל יהוה רואה כליות ולב יודע נפש האדם וגם ידע כי לא כבוד עצלים חפשה נפשך ולא שררה להולכי בטל כי כבוד עמלים בפרך בקשת לשרת את עמו יומם ולילה שנים רבות והמעט שינה לעיניך היגעות: ועתה אל תירא שמעון את יהוה והימים ימי תשובה אלול הסליחות הנה אל הרחמים מוחל עוונות עמו ישראל: וסלח לחטאתך כי טוב דברת לבקש מחילה על חטאתך תחילה והכבוד ליהוה לבדו בורא שמים וארץ אין אלוהים מלבדו: ורפאל הניח את יד שמעון והוא ישן את שנתו הלילה הראשון ומנוחה לשמעון כי נמחלה חטאתו אשר העיקה על נשמתו:  

ויהי ביום השני ויבוא רפאל אל שמעון ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו ויאמר אליו מה משאלתך שמעון היום הזה: ויאמר שמעון שלום לעמי אני מבקש כאשר הניח אלוהים לישראל מכל אויביו מסביב ושלמה מלך על ממלכה ככתוב "וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו" (מלכים א, ה', ה'): ומדוע יהיה עמי במלחמה זה כשבעים שנה להיווסד עם ואתה ראית כל עמי ערב קמו להשמידנו מצפון מדרום וממזרח: ויאמר רפאל כי ישבו עמי ערב בנחלת אבותיכם ויהודה וישראל בגלות תחת אשר חטאו ממלכות יהודה וישראל ליהוה והנה שב עם יהוה לארצו והקים ממלכתו: ואלוהים הושיע לעמו במלחמותיו ומצרים וירדן ראו גדולת עם יהוה וכרתו ברית שלום עם ישראל וסוריה שוקעת במלחמתה: ויאמר שמעון ועתה זה העם שבתוכנו מן הים ועד הנהר קם עלינו מדרום וממזרח לבקש ממלכה בנחלת אבותינו ואני ראיתי כי גדול העם הזה בתוכנו וטוב ישב במעט נחלתנו ויבוא שלום לעמנו ומלכי עולם אמרו כדבר הזה: ויאמר רפאל הנחלה נתן יהוה לעמו ישראל ואתה ראית את דוד מייסדה אשר החל להוריש את הארץ מפני ערב כי נחלת אבותיו היא כאשר עשו יהושע בן-נון ודוד המלך כן עשה: והנה לא קמתם להוריש את כל הנחלה אשר הבטיח יהוה לאבותיכם וגדל העם הזה והיה לכם למוקש והיא אשר הייתה בימי השופטים: ויאמר שמעון לא נוכל להורישם כי יקומו עלינו כל אומות תבל ועמי ערב והייתה המלחמה גדולה: ויאמר רפאל הנה פלשת עזה ביד העם הזה וכאשר יקום על ישראל יוכה ויהוה ישלח מושיע לעמו וידע כל העם אשר יעשה ביהודה ובשומרון וישראל לב אריה לא יפחד: ויאמר שמעון ארבעים שנה הייתי על השלום ומדוע דבריך נסתרים ממני הרי תאמר לי מה יהיה לישראל ואנחם אשר אדע אחרית דבר: ויאמר רפאל ומשה עבד ה' נביא ישראל לא קם גדול ממנו לישראל ולעמים והנה ארבעים שנה הוליך את בני ישראל במדבר וראה את ארץ כנען מהר נבו ואל הארץ המובטחת לא יבוא ויהושע הנחיל את הארץ לשבטי ישראל: ודוד המלך עבד ה' ומשיחו מי לישראל גדול כדוד ארבעים שנה מלך על יהודה וישראל וביקש לבנות את בית יהוה והגיד לו יהוה זרעך אחריך יבנה בית לשמי ושלמה בנו מלך תחתיו ויבנה את בית המקדש: הנה זכות משה ודוד נפלה בחלקך שמעון אשר לחמת ארבעים שנה להביא את השלום ויהוה יבחר מושיע אשר יביא השלום לעמו ישראל: וישמח לב שמעון כי יעמוד אלוהים להושיע את עמו ישראל להביא השלום ביד מושיע ורפאל הניח את יד שמעון והוא ישן את שנתו הלילה השני:

ויהי ביום השלישי ויבוא רפאל אל שמעון ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו ויאמר אליו מה משאלתך שמעון היום הזה: ויאמר שמעון על ירושלים בירת ממלכה אני מבקש והנה השתרעה על שכונות ערב ממזרח ומה לנו בשלושים ריבוא אנשיה עם רב: ויאמר רפאל נבנתה ממלכת יבוס בתוככי ירושלים הגדולה והיא בנחלת האבות ואין היא נחלה בעיר קודש ליהוה ושלחה מתוכה מפגעים בקהל ישראל וירושלים בדם ואש: מי אומה תסכים לאויב בשערי בירתה וירושלים אויב בתוך חומותיה הנה ייתן יהוה לעמו כדוד בן-ישי וכיואב בן-צרויה אשר יושיעו את ירושלים ממצוקת אויב: ויאמר שמעון מה לנו בגיבורי חיל למלחמה ופני ישראל לשלום נקים החומה ונחלוק העיר ונותרה עיר קודש ליהוה: ויאמר רפאל ופני דוד היו לשלום ועלבו בו יושבי יבוס ובא אליהם למלחמה וכבש המצודה והנה קראתם לשלום את היבוסי והם נתינים בממלכה ובגדו בנתינותם ויוצא היבוסי מפגעיו למלחמה: ועתה דין יבוסי יושב ירושלים כניעה והיה כי מטיפיה יקראו למרד והסיתו למלחמה יבואו גיבורי החיל לישראל וישיבו מלחמה: ושמעון לא ניחם כי ירושלים עיר קודש ועיר מלחמה וליבו חפץ בעיר שלום ורפאל הניח את יד שמעון והוא ישן את שנתו הלילה השלישי:

ויהי ביום הרביעי ויבוא רפאל אל שמעון ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו ויאמר אליו מה משאלתך שמעון היום הזה: ויאמר שמעון הנה ידעת אשר עמדתי לקיים מצוות ההתיישבות בנחלת אבותינו וקמו עפרה וקדום ואני שר על הצבא: והנה לימים ראיתי כי לא תצלח כל ההתיישבות להביא שלום לשני העמים וכי הכרח יפונו מעט יישובינו: והאומה האדיבה אמרה הנה ההתיישבות בנחלת יהודה ובנחלת השומרון מכשול לשלום שני העמים וגם עמי אירופה החזיקו אחריה: ועתה מה יעשה לחלוצינו ביהודה ובשומרון אשר באו לחדש ימינו כקדם בארץ האבות והנה יעזבו בתיהם למען ייכון שלום בין העמים ואשר לא תקום מלחמת אחים: ויאמר רפאל אשריך שמעון שזכית לקיים מצוות ההתיישבות בנחלת האבות המעט עשית והיא הייתה לברכה רבה: והנה המעט נחלת אבותיכם ירשתם אשר נלקחה עבר הירדן מידיכם ויאמרו אליכם גם המעט נחלה שבידיכם חלקו עם העם הזה שבקרבכם למען ייכון שלום עמים: ובנחלת יהודה ובשומרון ארבעים ריבוא עם יהוה והם בונים וגדלים נוטעים וצומחים וכוח אמונתם לא יפוג לעולם ואחיזתם איתנה בנחלת האבות: ועתה הרוצה בשלום עמים לא יפגע בנחלתם וזה האות לבאות וכי ייכון שלום על הרס וגירוש אנשי אמוני יהוה והיה השלום מר כלענה מראשיתו ולב פגועים יקים עם יהוה למלחמה באחריתו ולא תקום מלחמת אחים בקרב ישראל:  הנה ידעו אומות תבל כי צרה הארץ להכיל שני העמים במלוא עוזם ובמלוא צדקתם ואברם ידע זאת להגיד אל לוט כי לא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו: והנה הארץ עוז לישראל מהים עד הנהר צדקת אבותיכם והיא המעט צדקתכם והעם הזה עוז לו בנחלת פלשת עזה וכנוע עוזו בישראל ובירדן ובלבנון וייכון לו שלום: ושמעון ידע העם הזה הולך בחיל בשאגה וסופו בכי על שגגה הכיצד ייכון השלום ואולי ייכון בשאגת האומות ורפאל הניח את יד שמעון והוא ישן את שנתו הלילה הרביעי:          

ויהי ביום החמישי ויבוא רפאל אל שמעון ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו ויאמר אליו מה משאלתך שמעון היום הזה: ויאמר שמעון הנה הגרים היושבים בקרבנו כמאה ושישים ריבוא נתינים בממלכה לעדותיהם ואמונתם: והיו בתוכנו כגרים ככתוב "וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כג', ט') וככתוב "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה" (ויקרא כד', כב'): והנה מנהיגי הגרים לדת האסלאם דברו שטנה על ישראל והעם אמר מה לנו הגוי הזה בנחלתנו והוא מוקש בקרבנו ומה יעשה ישראל והנה יבוא שלום על הארץ: ויאמר רפאל הנה ראית לעדות הדרוזים והצ'רקסים והם אהבו לישראל ונעריהם גיבורי חיל בצבא ישראל אחים לחמו יחדיו טובים המה מעדת הגבעונים לימי יהושע: ולמה תאמר גרים הם בני דת האסלאם אשר בישראל והם אומרים ארצנו היא מולדת אבותינו לא בנו אליה מארץ רחוקה ויאמרו אל היהודים אתם הגרים אשר באתם אל מולדתנו מארצות רחוקות לגזול נחלתנו: הנה ראית הצרה הרובצת והיא איבת בני ערב לעמנו כי גדולה ארבעה דורות לא נמחקה מלב לא יכירו הבטחת יהוה לעמו ישראל העומדת לנצח נצחים: ועתה יקום נשיא ישראל וקרא אל בני ערב שבקרבכם בקול אשר ישמע לכל אומות העולם לאמור מי בכם המבקש חיים ושלווה בארצנו ארץ אבותינו אברהם יצחק ויעקב להיות ככל האזרח יסיר מליבו שנאת ישראל: ונטע זיתו ואכל לחמו וישן לבטח והיה נאמן לקיים חוקי הממלכה ולשמור כבוד ישראל בעמים: ומי בכם אשר ליבו נחרץ לאיבה ולמלחמה ומבקש נקם ביהודים בכל דרך אשר יבחר ואמר בכיכר העיר כי אין הארץ ליהודים והיא ארץ הערבים והוא מרעיל בארות יבוא בדין ויגורש במשפט לפלשת עזה הוא ובני ביתו וכל אשר לו הרס: ושמעון שמע וליבו לבני ערב שינהגו בתבונה ובמתינות כי טובה ארצנו לחיות בה בשלום מארצות עמי ערב למות בעוני במחלה ובמלחמה ורפאל הניח את יד שמעון והוא ישן את שנתו הלילה החמישי:    

ויהי ביום השישי ויבוא רפאל אל שמעון ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו ויאמר אליו מה משאלתך שמעון היום הזה: ויאמר שמעון הסר מעל ישראל גזרת העמים לשנאת ישראל והנה היא הביאה את השואה לעמנו: ומדוע המעט עמים יאהבו לישראל ורבים עמים יגדפוה ויחפצו לכלותה מעל האדמה ואת היהודים בקשו להמית: וגם לבשה שנאת עמים כסות ויקראו לעשות חרם על ישראל לבודדה ולבזותה: ויאמר רפאל שנאת הנבחר היא ואהב יעקב לבנו יוסף והנה חלומותיו הכעיסו אחיו וקמה שנאתם ובקשו להמיתו וראובן הצילו וישליכו אותו אחיו לבור וכאשר ראו אחי יוסף את ישועתו לישראל הייתה אהבתם אליו גדולה: ואלוהים בחר בעם ישראל עם סגולה מכל העמים וכרת להם הברית וקיבלו תורתו ביד משה עבדו וכל העמים ראו העם הנבחר ליהוה ורבה קנאתם ויבקשו לפגוע בעם יהוה וקנאת עמים שורשיה עמוקים לא רוח תחלוף: ושנאת עמי ערב אחזה שורשים בחולות המדבר יונקת ממעמקיהם מים שחורים לקרב האומות ולהשניא ישראל בעמים ויזהמו תבל אשר נחלו בני ישראל ארץ האבות ואשר נבנתה עוצמת ישראל ואין כוחם להכניעה: והייתה ישראל חזקה בעמים ואומות לא ינשלוה מעל אדמתה ותורת משה מקור מים טהורים וזכים תבל צמיחתה צדק ומשפט: וחכמי ישראל יביאו ברכתם שפע חיטה והנה כאשר יראו עמים ישועת ישראל אומות יכבדוה ועמים יאהבו לישראל: ושמעון הכיר חכמי ישראל בענפי עץ חקר הדעת אשר נפעם מתבונתם ומיצירתם והיא תביא אהבה לישראל תחת השנאה ורפאל הניח את יד שמעון והוא ישן את שנתו הלילה השישי:  

ויהי ביום השביעי ויבוא רפאל אל שמעון ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו ויאמר אליו מה משאלתך שמעון היום הזה: ויאמר שמעון הנה כחמש מאות וחמישים ריבוא עם יהוה נתינים באומה האדיבה וראו טוב בחייהם ובאו בברית הנישואין עם תושבי האומה ושכחו לדת משה והיו אבודים לעמנו: ויאמר רפאל רעה היא לעמנו כאשר נטמעו עשרת השבטים והם אבודים בארץ אשור: ועתה הנה כשש מאות ריבוא עם יהוה בארץ מולדתם מתמידים ומחזקים אמונתם בדת משה ככתוב "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים לג', ד') והם עצים יונקים ומוריקים מחדשים עליהם וזאת הברכה: וכשמונה מאות ריבוא עם יהוה בארצות תפוצה נמוגה גלות מליבם כי קמה ממלכה והנחלשים באמונתם שיחי חולות נודדים לא יחזיקו רוח המדבר ונפוצו: ובאחרית הימים הנה יבוא מושיע ה' וקרא את חכמי ישראל לאמור נבנה בית המקדש משכן תפילה לאלוהי אבותינו: ואמרו לו חכמי ישראל נבנה מקדש תפילה לאלוהינו אשר הושיע לעמו מכל אויביו ונתן שלום בארץ: וצהלת עם תרעיד הארץ עצים ירקדו יחלקו פרי ותבוא הבשורה תפוצות ישראל וקמו כל הנפקדים לעמנו מארבע קצוות תבל ושבו אל דת משה הם וקהילותיהם עם רב: ויאמר שמעון ואיכה יקום בית המקדש אשר בהר יהוה עוד ניצבים המסגדים: ויאמר רפאל יהוה יראה למושיעו ההר הנשגב אשר ישכון בו עיר ציון וירושלים הוד והדר בהר משכנו אשר יבחר ולא ישכון בהר המריבה אשר נטמא דמים כי שלום יביא יהוה על עמו ישראל: ושמעון ראה כי יחפוץ יהוה לשכון בהר השלום הנאצל בהרים ורוחו עונג לא ימחה ורפאל הניח את יד שמעון והוא ישן את שנתו הלילה השביעי:   

ויהי ביום השמיני ויבוא רפאל אל שמעון ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו ויאמר אליו מה משאלתך שמעון היום הזה: ויאמר שמעון אחדות לעמי אני מבקש אשר רבו שבטיו ועדותיו כשבטי הגלות ומדוע לא יאהבו איש את רעהו בעת חריש וקציר כאשר הייתה אהבת גיבורי החיל עזה פני המלחמה אחים לדת משה ואהרון מי יכול לעוז רוחם וגבורתם: ויאמר רפאל הנה דבריך נכונים ישראל שבטים הייתה מראשיתה מיעקב ובניו ומבני יוסף וברית יהוה לעמו ותורת משה לכדו אומה וקמה ממלכה לשאול לדוד ולשלמה: וישראל אהבו הלכות עדותיהם ושבטיהם למקורות גלותם כי נפוצו ישראל בעמים ואהבו למעיינות אמונתם בדת משה והלכותיהם כמצוות גדולי תורה לעדותיהם והנה אבות ובנים זכרו לשורשי אבותיהם: לא יהיה ישראל שבט אחד עד יחלפו דורות וביד נשיאיו ושריו לקיים האחדות בעם והיה ישראל לב אחד: וכאשר יראו שבטי ישראל את נשיאם והוא מחונן במעלותיו ובטח באמונתו ביהוה יאמרו להתלכד אחריו ולעשות ככל אשר יצווה: כאשר ציווה משה את בני ישראל והוליך עמו במדבר ארבעים שנה וכאשר הקים דוד ממלכתו ולחם מלחמות ישראל: ושמעון זכר למריבות נשיאים ושרים כי הרבו מחלוקת בעם ורפאל הניח את יד שמעון והוא ישן את שנתו הלילה השמיני:

ויהי ביום התשיעי ויבוא רפאל אל שמעון ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו ויאמר אליו מה משאלתך שמעון היום הזה: ויאמר שמעון הנה ידעת גדולת נביאי ישראל אשר עמדו לעמנו בעוז רוחם ותוכחה בפיהם למלכי ישראל לשריו לשופטיו ולנכבדיו למען יעשו צדק ומשפט והישר בעיני יהוה: והנה הנביאים אינם ודבר יהוה אינו נשמע בארץ ולקחתי את עמוס הסופר להיות לי לחבר ליועץ ולמוכיח אשר יעמידני על חטאתי ויחזק רוחי וברכה הייתה לי מפיו כי לא חשך שבטו ממני ותוכחתו כל הימים ודבריו עוז וחכמה: ועתה ראה אשר יבחר כל נשיא ושר סופר חכם לעמוד להוכיחו פני התהום ועמד מלכת כי נפוצה השחיתות בקרב נגידי עמי ולחזקו רוח פני הכרעות והיה ליבו שלם: ויאמר רפאל טוב אשר יהלל נשיא סופר בעמו ואתה בחרת בעמוס בן נבחר לעמו והנה תוכחת עמוס הנביא לעשירים ולאצילים בנכבדי העם זועקת לכל הדורות אשר חטאו לבני עמם בעושק הדלים והאביונים: והיו סופרי ישראל אשר תוכחת נביאי ישראל הכתה שורשים אל נימי נפשם ואהבו לישראל ובאו והיו סופרי תוכחה ועצה לנשיאים ושרים: ודברי תוכחתם יישמעו פנימה אל לב נשיא ושר והיה כבוד האחד נשמר מפני כבוד האחר ולא יפוצו הדברים והיה כי נפוצו ונכרתה ברית התוכחה והעצה הטובה והיו נזהרים בסוד ממלכה: ושמעון שמח כי הנה תתקיים בסופרי ישראל אמרת חכמים 'עשה לך רב וקנה לך חבר' ורפאל הניח את יד שמעון והוא ישן את שנתו הלילה התשיעי:

ויהי ביום העשירי ויבוא רפאל אל שמעון ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו ויאמר אליו מה משאלתך שמעון היום הזה: ויאמר שמעון הנה ידעת את עדת המאמינים ביהוה החרדים לאמונתם העושים תורתם אומנותם אשר נהגתי כבוד בגדולי רבניהם: והנה קמו אנשים בעם לאמור מדוע לא ילמדו בני העדה חכמת כל הידיעות המעשיות כרוחניות דעת עולם כדעת מקרא יהיה להם: ואמרו הנה בנינו גיבורי החיל מוסרים נפשם על הגנת העם והמולדת ומדוע בניהם ישבו לבטח באוהלה של תורה ולא יבואו עם אחיהם למלחמה: ואמרו מדוע יינתן ממון ממלכה ללימודם תורה ולא תהיה להם פרנסה מעמל: ומה יעשה ישראל פני מריבת אחים אשר אחזה להבה קטנה בזה הבית אשר הקמנו: ויאמר רפאל אלה ישראל ואלה ישראל אחים בני דת משה ולוי עמד לשרת בקודש ויהודה ניצב לגיבורי החיל וכל ישראל עמלים לפרנסה: הנה טובה אהבת אחים על פני מריבתם אשר יעשו ישראל זמן קודש ללמוד תורת משה ודבר הנביאים והיו קרובים לאלוהיהם ואשר יעשו ישראל זמן קודש להיות בצבא גיבורי החיל אלה ינחלו כבוד לימודם תורה ואלה ינחלו כבוד גבורתם: אל ידחק אח באחיו לאמור עשה כפי עשייתי כעת חיה השתיל נטעת לבקש ממנו פרי והוא לא ידע גזעו: אל יתגרה אח באחיו להגיד טובה דרכי מדרכך סור מדרכך כעת חיה ושגרתו סלולה בעיניו איכה יבוא בדרך סלעית הנה כל דבר בעתו יביא ברכה: אל יזרעו שרים מריבה להרבות שנאה בין האחים כי יקצרו סופה לטלטל הספינה ותבוא בהם האשמה: וישראל יחפוץ בדרכי נועם ללכת בנתיבות שלום וידברו בשפת האוהבים ותהא נגינתם נשמעת ללב לקרב האחים וילמדו זה מזה ויכבדו זה לזה: ויתעלו ממקום אל מקום במדרגות הענווה והצניעות והיו ישראל אוחזים אגודה אחת בכבוד התורה ובכבוד הגבורה ובכבוד העבודה ובאה ישועה לישראל: ושמעון אהב לדברי האחווה בין האחים אשר ראה חיבתו ליצחק באחריתה מה טובה לנפש השניים יסלח שמעון ויסלח יצחק הנה חרטה גדולה על שנות מריבה ורפאל הניח את יד שמעון והוא ישן את שנתו הלילה העשירי:   

ויהי ביום האחד-עשר ויבוא רפאל אל שמעון ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו ויאמר אליו מה משאלתך שמעון היום הזה: ויאמר שמעון נער הייתי ועמל האדמה טרחתי ואהבתי להוליך הצאן ועדר הפרות אל המרעה והשבתי העדרים וליבי שמח ומני אז רבה גאוותי לחקלאי ארצנו: ועתה דור החלוצים הגואלים לנחלת אבותינו אשר נשאו בגאון עמל האדמה בשרב ובבצורת נאספו אל אבותיהם: ודור הבנים אנשי עמל נמרצים כאבותיהם והנה קשה פרנסתם מפני העושקים אשר הרבו ממונם מפירות עמל הבנים ומפני השודדים והממלכה עמדה מנגד: הנה אפחד שמא יקומו ויעזבו אדמותיהם ואין נוטע עץ פרי ואין חורש באדמה ואין קוצר התבואה ואין מוליך הצאן לישראל: ויאמר רפאל לא יקום כדבר הזה להכביד על העמלים באדמה כאשר הכביד פרעה את ליבו על בני ישראל להעבידם בפרך לאמור לכו וקוששו לכם התבן ועשיתם הלבנים: הנה יהיו עובדי האדמה בניו אהוביו של עם ישראל אשר הוציאה האדמה את שלושת גיבורי החיל למלחמות ישראל משה הנהללי ואריאל השרוני ורפאל האיתני לא היה כגבורתם בקרב והיא פרי האדמה: וכל ישראל ישאו תפילה לברכת העמלים את האדמה ושלחו את בניהם ובנותיהם לעבוד בשדות ולקטוף הפרי ולהוביל הצאן וראו בקושי העמל וזכרו אל ליבם לאהוב את אחיהם העמלים עבורם כל עונות השנה להביא סעודת שולחנם לא יבקשוה מגויים: וקמה ממלכה ותעש דין לעושקים ותיתן פרנסה רחבה ביד העמלים את האדמה אשר מלאכתם קודש באחיזת נחלת האבות: ובאה הממלכה אל שבטי השודדים ואל יישובי הגנבים ואמרה לראשיהם ראו מעשי בניכם רעים הנוהגים כעמלק בבני ישראל ההולכים במדבר ונזהרתם בעבורם ובעבורכם כי הנה יבוא יום דין ומשפט להם ולכם ונדדתם במדבריות רחוקות: ושמעון אהב לאחיו אנשי העמל אשר תבוא פרנסתם בכבוד מן האדמה וגם ידע כי אחזו נשקם להילחם בשודדי ערב ואין מנוס מממלכה להושיע ורפאל הניח את יד שמעון והוא ישן את שנתו הלילה האחד-עשר:    

ויהי ביום השנים-עשר ויבוא רפאל אל שמעון ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו ויאמר אליו מה משאלתך שמעון היום הזה: ויאמר שמעון הנה אבקש למען אחינו בני עדת האתיופים אשר באו בארצנו והם אנשים תמים וישרים ויראי שמים ואהבו מולדתם וחייהם קשים: והם למודי סבל אשר הלכו במדבריות וראו מתיהם בדרך ונשאו עיניהם לציון: והנה קמו אחיהם להרע להם ונהגו כלפיהם ביהירות אדונים והמה כעבדים בעיניהם והיו חשודים בעיני אחיהם ומאומה לא עשו וקמה זעקתם על העוול הנורא: ויאמר רפאל זה העוול לא הכירו נביא ולא אמר תוכחתו אשר לא ידעו שבטי ישראל בני עדה נשכחת מארץ רחוקה והקול קול יעקב והם יודעים התורה והידיים ידי עשו והנה ידיהם חומות ונשתבשה דעת האחים: הנה אהב יהוה את כל קהל מאמיניו וחפץ בהם להיות עמו אשר קראו בשמו לדורות והתפללו לישועתו ממדבריות ותורת משה בפיהם: ואשר אהב יהוה את בניו האובדים השבים לציון כן יאהבו להם כל שבטי ישראל והייתה אהבתם רבה והשכיחה העוול מלב: וקמו נדיבי עם להגן כבודם ולהוקיע העוול לאמור אל תתעמרו באחיכם וראו העם ונהגו כמותם וחנכו ילדיהם לקבלה ולאהבה: ועתה ידעו היהירים בעם המדברים הבל פיהם להרבות מריבת אחים חינם כי לא תצלח דרכם והם יבוזו ושפלותם לא תנקה כי ימאס בהם העם: ובני העדה צבי מהיר ואילה שלוחה מה רב יופיים לארצנו המעט המקשט את המרובה מנורה להאיר הבית דשן האדמה להניב שפע תבואתה: ושמעון נשיא היה לכל עמו ואהב לבני העדה לרומם קומת נדכאים והנה תבוא גם שעתם היפה ורפאל הניח את יד שמעון והוא ישן את שנתו הלילה השנים-עשר:      

ויהי ביום השלושה-עשר ויבוא רפאל אל שמעון ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו ויאמר אליו מה משאלתך שמעון היום הזה: ויאמר שמעון טובים וארוכים היו חיי ולעת זקנתי המופלגת נערות מלאו עולמי חדווה לארח נכבדי אומות ואת פשוטי עמי ושמחתי בבאים ולא ידעתי בדידות ועוני ולא מחלה קשה וברכה הייתה לי מיהוה: והנה מקצת זקני עמי חיים בבדידות ובעוני וגם מחלה משתי הארורות לזקנת אדם פקדה אותם: הנה אשא תפילה לאלוהים למענם אל יהי אדם בזקנתו חי בדד ותן חייו לשובע לא יצרך לתרומה ופרוק מעליו הניסיון ואל יאלץ לעמוד במרה: ויאמר רפאל הנה תפילתך נשגבה וליבך רך לנפש האדם תשמע תפילת שמעון לכל זקני עמך בית ישראל: והמזור לאדם בזקנתו אשר יחיה בקהילה של אנשי אמונה הנוהגת גמילות חסדים ושמע תפילות העדה ונפשו בריאה שאין האדם בדד ויש אלוהים בעולמו ותהילים מונחים לפניו ותפילתו נשמעת וחי שנים טובות: והעוני ללב ממלכה ישמע אשר תחלוק עושרה בחכמה ונטלה מהעשיר להחיות העני שהעשיר חי במעט מעט כספו ומותרות לו בממונו הבלי העולם ומעט יוותר על מנעמיו להחיות עניים בעמו והיא מצוות ממלכה לעשותה: והאדם דחק יומו והרבה שנות זקנתו  ופניה פני תשעים ומוחו כשל לא כשל הנערים ובאו מחלות קשות להציב הגבולות: ושמעון ידע זקנה נאה המכילה דעת וחכמה אשר עשה מלאכה לעניין ממלכה והיא לא נגמרת ואהב לה בליבו כל ימי חייו ורפאל הניח את יד שמעון והוא ישן את שנתו הלילה השלושה-עשר:

ויהי ביום הארבעה-עשר ויבוא רפאל אל שמעון ויאחז בידו האחת ויפקח שמעון את עיניו ויאמר אליו מה משאלתך שמעון היום הזה: ויאמר שמעון הנה אבקש וראיתי את שלושת ילדיי הפעם האחרונה כי בחטף נפלתי ודברתי אליהם ואחזתי בידיהם ונאספתי אל אבותיי: ויאמר רפאל הנה עיניך פקוחות וקולך מדבר קרא אליהם ואמרת ככל אשר חפץ ליבך ושבתי ללוותך: ויקהל שמעון את שלושת ילדיו ויאוצו אליו בפליאה גדולה ויאמרו אליו אבינו וינשקו לו ויראם ויפעם לב אב: ויאמר שמעון הנה ידעתם חיי במעלות פסגות ההר ובמורדות הוואדי בגאות נפשי ובכאב אצור בליבי באושר ובדמעה וצביה יונתן ונחמיה שלושה נהרות זורמים למלא מאגרי נפשי: ואתם ידעתם אהבת אלומותיי סוניה חמדת נפשי אשר אהבתי אליה ממחשכי עמקי ים ועד כוכב זוהר ברקיע האירה כל עולמי היא היפה שראו עיניי היא החכמה ששמעתי בחיי: ועתה אהוביי נאסף אני אל אבותיי והנה נקברתי לצד יצחק מזה ולצד יצחק מזה והם נחים לצד נשותיהם ולמה יאמרו מדוע ינוח שמעון בדד ואיה אהבתו הגדולה: ועתה עלו לי עצמות אמכם ונחה בקרבתי כי נכספתי אליה והיינו יחדיו וידע ישראל כי גדולה הייתה אהבתי: וביום תפקדו קברי והלך יונתן אצל דוד מייסדה הנגב ודרש לו אהבתי אליו והביא לי מרגבי עפרו והלך נחמיה אצל משה גיבורה נהלל ודרש לו אהבתי אליו והביא לי מרגבי אדמתו ובאתם אתם וכל צאצאיי אל חלקתי והנחתם הרגבים ומתקו לי וישראל אומה שלמה בנחלתה: ויחזיקו יונתן ונחמיה בידי אביהם וצביה מנשקת לאביה וייאסף שמעון אל אבותיו: ויבוא רפאל ללוות את שמעון השמיימה ויעלו ויראו הארץ היפה ממעל ויבוא לקראתם מיכאל שר ישראל ושמעון רואה מיכאל מימינו ורפאל משמאלו והם עולים והארץ המובטחת פרושה מתחתיהם:  

וארון שמעון הנשיא התשיעי ניצב ברחבת המשכן עטוף דגל הלאום ויעברו על פני הארון רבבות עמך ישראל ויבכו אותו העם: ונשיא האומה האדיבה שמע דבר מות שמעון והרכין דגלי אומתו לחצי התורן וכבוד גדול היה בעמים: ולהלוויית שמעון נאספו ובאו נכבדי ושועי עולם ובא בראשם נשיא האומה האדיבה ונשיאה משכבר והספידו שניהם לשמעון אשר ידעו גדולתו: ובנימין על הממלכה ספד לשמעון והיו ארבעים שנה מיום הספיד שמעון את יונתן אחי בנימין ואמר בנימין על דמעות בכית מות אחי בוכה אני לכתך אשר היית מהאבות המייסדים ואחרון הנפילים מהדגולים לעמנו להבטיח כוח המגן לדורות הנה תיזכר בלב האומה: וייטמן שמעון בחלקת גדולי האומה בירושלים והוא בן שלוש ותשעים שנה ויפנו האבלים לקבלת השבת:  

ובשלושים ללכתו של שמעון כתב רפאל בן-יהודה סופר בעמו: איכה הלכת שמעון אביר התלאות אציל באומות: ברומח יריביך נפלת בקרבות הסוס מיוסר אבקת מדיך למבטים נחוש לשוב אל אוכף: צלקות חרצו חרבות יריביך נפשך פגועה מלאות עשייה ידיך להשכיח הכאב: למי לב אדם ישא פגיעת הכידון ודקירת הפגיון איזו תבנית ליבך שמעון: הוגה נפלאות בגוזמה וקראוך הוזה ולא חדלת לשרבט חלומך: איש חזון ואיש שלום לא קם בדורך מי יבוא בגלימתך: חתמת לדור הנפילים נתקה ישראל מטבור מייסדי האומה ותעמוד לגורלה ביד הבנים: