ישבתי עם שתי חברות טובות, שאת בכורנו ילדנו יחד, גם ילדנו השניים הגיעו באותו זמן לעולם... כמובן שהשיחה נסבה על ילדים וגידולם,
אני אמרתי: "הדבר הכי חשוב בעולם לכל אמא זה הילדים שלה, קודם כל הילדים..."
ש ת י ק ה
אני בתמיהה: "מה לא כך?"
חברה א' : "לא, אצלי זה לא ככה, אצלי קודם כל הבעל, אח"כ הילדים"...
חברה ב' : "גם אצלי לא, אבל אצלי קודם כל אני, אח"כ הילדים"...
צחקנו...
שלוש נשים, שלוש תפיסות שונות, ואני כל כך בטוחה הייתי שיש רק דרך אחת (שלי), שמחתי שבמהרה נגלתה בפניי האמת, שכל אחת שונה וסיבותיה מתוך חייה הם החשובות.
וכך הסבירה א': "המחשבה להיות ללא בעלי היא סוף העולם, איתו תמיד אוכל ליצור משפחה, וביחד לדאוג לילדים שלנו ולכן הוא כל כך חשוב לי."
וב' אמרה: "מאחר ויחסיי עם בן זוגי מעורערים ועל סף פרידה, כדי להעניק משהו לבנותיי אני חייבת לדאוג קודם כל לעצמי ולכן כך אני עושה."
התחברתי איתן ויכולתי להבין ולהכיר כל אחת טוב יותר וגם את עצמי, ולכבד את המקום והכנות שכל אחת באה ממנה.
?הלכתי בדרכי שלי וחייתי לפי אמונותיי, הזמן עבר ואיתו תובנות חדשות:
כאשר אנחנו דואגים לכולנו במידה שווה, אני מטפלת ומטפחת גם את עצמי, גם את בן זוגי וגם את ילדיי. שום חלק לא מוזנח.
בשנה שנתיים הראשונות את עלולה להזניח מעט את עצמך או את בן זוגך או את ילדיך, זו סטיה קטנה ונראה לך שהכל בסדר וזורם כהלכה, אבל עם הזמן הזוית גדלה ואת מוצאת את עצמך עם תחום אחד מוזנח, פגוע ולא מטופל. ולכן הנכון הוא לתת אהבה לילדיך ללא גבול, אבל גם לעצמך, לאשה שאת ולילדה שבתוכך לאהוב אותה, לפנק אותה, לדאוג לקיומה ולגדל אותה, וגם ביחסיך עם בן זוגך לכבד, להוקיר, לטפח הדדיות, שיתוף פעולה, תקשורת והקשבה אמיתית.
אהבה לכולנו - יסמין
