על מיליוני אנשים במהלך ההיסטוריה עד ניוטון נפל תפוח על הראש כששכבו תחת עץ פרי. אבל אף אחד מהם לא התייחס לעובדה ולא שאל את השאלה המתבקשת, מדוע התפוח נפל על ראשו ולא עף לכיוון הנגדי לעבר השמיים. תשובתו של ניוטון באופן מיידי הייתה כי אותו כוח שגורם לתפוח ליפול על ראשו, הוא אותו כוח שקושר את גרמי השמיים כך שאין הם מתנגשים זה בזה. יש לציין שלעיתים סוטים גרמי השמיים ממסלולם וגורמים להתנגשויות עם גרמי שמיים אחרים, אבל תופעה זו היא די נדירה. ניתן איפה לומר שכוח המשיכה המכונה גרביטציה הינו שוטר התנועה של היקום.
מה שבעצם קבע ניוטון הוא שכל גוף ביקום מושך גוף אחר. כמו שכדור הארץ מושך את הירח, הירח גם מושך אותו וראה את תופעת הגאות והשפל שבעיקר הירח גורם לה. גם כל שני גופים על כדור הארץ למשל, מושכים זה את זה, אך זה לא בא לידי ביטוי ממשי בגלל שכוח המשיכה שממוקד במרכז כדור הארץ מכריע בעניין. כוח המשיכה על כדור הארץ הוא הגורם לקיומה של האטמוספירה לעומת הירח, שהמסה שלו היא כשביעית ממסת כדור הארץ וזה פרופורציונלי לכוח המשיכה ולכן הירח לא הצליח להחזיק את האטמוספירה שהייתה עליו פעם. אי הבנה זו גרמה לפליאה כשהמודעות אחרי קופרניקוס שנטל את מרכזיות כדור הארץ והעביר אותה לשמש כשכדור הארץ נע כלפיה, וסביב עצמו והתמיהה הייתה איך יכול להיות מצב כזה שאנחנו לא סובלים מרוח עזה הנוצרת כתוצאה מתנועה זו, ואיך חפצים לא עפים כלפי מעלה. ההסבר הוא כי כוח המשיכה בנקודה מרכזית בכדור הארץ, הכל נמשך כלפיו.
בהקשר לסוגיית המשיכה ההדדית של גופים ביקום, הרי שאין זה נכון לקבוע כי כדור הארץ סובב סביב השמש או הירח סובב סביב כדור הארץ. כל היקום נמצא בתנועה, אין סטטיות, אלא שההקפה היא סביב נקודה מרכזית. אז אם ננטרל רק את כדור הארץ ביחס לירח הרי ששני גופים אלו סובבים זה את זה סביב נקודה שהיא פרופורציונלית למסה של הגופים. מאחר וכדור הארץ הוא במסתו פי שבעה לערך ממסת הירח הרי ששניהם נעים סביב נקודה משותפת שנמצאת במקום פרופורציונלי למסתם. יותר מזה, אם נתייחס לכל הגופים הנמצאים במערכת השמש, ירחים, שביטים, פלנטות וכל מה שיש, הרי שהשמש שהיא במסתה תופסת כ-99% ממסת כל מערכת השמש. גם במקרה זה הכל נע סביב נקודה משותפת אלא שהיא, בגלל מסת השמש העצומה נמצאת בתוך השמש אך לא במרכזה. אי לכך, עובדה זו גורמת להפרעות גרביטציוניות של השמש. אסטרונומים שצופים על כוכבים אחרים כמו השמש ורואים נדנודים, מעין הפרעות גרביטציוניות, יכולים להסיק כי לאותו כוכב שהוא כמו השמש שלנו פחות או יותר במסתו, יש לו לפחות כוכב לכת אחד. תופעה זו של גילוי כוכב מעין זה משמעותית בחיפוש אחר חיים במערכות שמש אחרות. שכן חיים כמו שאנו מבינים אותם לא יכולים להיווצר על גוף כמו השמש, אלא על כוכב לכת שהוא דמוי כדור הארץ למשל. כדור הארץ משלים במשך שנה שלו הקפה ביחס לשמש אך לעולם הוא לא יחזור לאותו מיקום בחלל. במשך אותה שנה גם השמש, כשהיא גוררת את כל מערכתה היא נעה במסלול סביב נקודה משותפת בגלקסיית שביל החלב, כך שכל היקום נמצא בתנועה מתמדת.
במידה מסויימת אמרתו של הרוקליטוס, שחי ביוון הקלאסית וטבע את הביטוי "פנטה ריי", כלומר הכל זורם. מאחר והסביר שאינך יכול להיכנס פעמיים לאותו נהר כי המים אינם אותם המים כי הכל זורם, ניתן איפה ליישם כלל ארצי זה על כל היקום שבו גרמי שמיים לעולם לא יגיעו לאותו מיקום בחלל, כולל כמובן כדור הארץ.
הכותב הוא לירז רפאל, בוגר האוניברסיטה הפתוחה במדעי הרוח והחברה. עוסק בפילוסופיה של המדע וקוסמולוגיה. הוציא שני ספרוני מדע "מסר מכוכב הלכת ארץ" ו"המפץ הגדול- גלגולה של תיאוריה מדעית". עורך הספר "שיאים ראשונים בישראל" של הוצאת כרטא.