פעמים רבות בתביעות לשון הרע מעוניין התובע בהתנצלות מצד הנתבע. לעיתים ההתנצלות חשובה לתובע אף יותר מהפיצוי הכספי. אך דווקא את הסעד הכה מבוקש, בית המשפט אינו מוסמך להעניק.
סעיף 9(א)(2) לחוק איסור לשון הרע קובע כי בית המשפט רשאי לצוות על פרסום תיקון או הכחשה של דבר המהווה לשון הרע. כלומר, לשון החוק אינה מאפשרת סעד של צווי על התנצלות. יצויין כי עוד בדיונים על הצעת החוק הבהיר המחוקק כי התנצלות ללא הכרה בעוול אינה בעלת ערך והינה ריקה מתוכן.
בהחלטה בת"א 32235-03-10 בעניין ארז ואח' נ' עיתון "ישראל היום" ואח' הסבירה כב' השופטת שבח כי: "מחשבותיו של הנתבע אודות התובע, כמו גם רגשותיו כלפיו, אם חש הוא צער וחרטה, אם לאו, אינן רלבנטיות כלל וכלל, ואין בית המשפט כופה אותו להצהיר הצהרה שאינה תואמת את מחשבותיו, ואינו מעמידו במצב בו פיו ולבו אינם שווים". ובהמשך הוסיפה וכתבה: "תיקון עוולת פרסום פוגעני ייעשה על דרך פיצוי הנפגע ופרסום ברבים כי מדובר בדברי בלע שאינם אמת, לא על דרך אילוצו של הפוגע להצהיר הצהרת חרטה, שכולה זיוף ושאין בה לבין האמת ולא כלום."
אכן ניתן למצוא פסקי דין המחייבים את הנתבע בהתנצלות אך פסקי דין אלו ניתנו ללא דיון בסמכות ליתן צו שכזה וספק אם סעד זה היה ניתן לו שאלה זו הייתה מתעוררת.
לעומת זאת, הליך הגישור מאפשר לצדדים להגיע להסכמות אף מעבר לסעדים אשר בית המשפט מוסמך לפסוק. הדוגמא המובהקת לכך היא ההתנצלות אשר מתאפשרת בהליך גישור בתביעות לשון הרע לעומת הליך תביעה בבית המשפט.
זכור לי מקרה בו ייצגתי נתבע בתביעת לשון הרע ובהליך הגישור התובע הצהיר כי הוא מעוניין בהתנצלות בלבד. המגשר, הסביר לתובע כי בית המשפט אינו מוסמך על-פי חוק איסור לשון הרע לצוות על הנתבע להתנצל ובכך למעשה שכנע את התובע להידבר עם הנתבע מחוץ לכתלי בית המשפט ולבסוף אכן הושגה פשרה בין הצדדים.
ממקרה זה אנו למדים שני דברים חשובים: האחד, תובע בתביעת לשון הרע אשר מעוניין בהתנצלות, כדאי שייבחר ליישב את תביעתו במסלול של גישור. השני, לידיעותיו של המגשר בתחום נשוא הסכסוך יש משמעות עצומה. לולא הכיר המגשר את הפסיקה בנושא התנצלות בתביעות לשון הרע, לא היה יכול להסביר לתובע כי לא ימצא את מבוקשו בבית המשפט וכי הליך גישור הוא האפשרות המתאימה לפתרון הסכסוך.
עו"ד עירית בלכר- גרוסמן הינה מגשרת מוסמכת העוסקת ביישוב סכסוכים בנושאי לשון הרע וזכויות יוצרים.
