הקשבה אמיתית – BE WITH
כאשר נמצאים עם מישהו באותו רגע קורה משהו. נעלמים דברים: שיפוטיות, ביקורת, כל הסביבה נעלמת. יש עכשיו "הוא ואני בעולם הזה". אז אני איתו ב-100%. זו הקשבה. הקשבה היא סוג של יצירה – אני יוצר אותה בתוכי. הוא ואני נעשים אחד. ברגע שהוא ואני נעשים אחד אז אני יודע הכל עליו.
דברים שעוצרים הקשבה
יש הרבה דברים שמפריעים להקשבה: שיפוטיות, ביקורת, חוסר מנוחה, תגובות ציניות, עיסוק בתדמית שלי, כעס, הטפת מוסר, הצהרה במקום שאלה: "נכון ש...", נושא שלא מעניין אותי, כשאני יודע מה הוא הולך לומר או רוצה להגיד, עיסוק בתגובה, הסחות – דעת חיצוניות, לו"ז קצר ועוד...
סוגי הקשבה
• הקשבה שקטה – הקשבה שבה אין שום התערבות. אני יושב ומקשיב, להנהן בראש מידי פעם שהאדם ידע שאני איתו.
• שיחה שבה יש עימות - הקשבה שיש מטרה מאחריה והיא לעזור למתאמן או למשתתף לצאת מהתלונה שלו. מעבר להקשבה, אני מוסיף משלי. זו הקשבה הכי בעייתית כי יכולה להיווצר בצד השני תחושה כאילו אני לא מקשיב לו והאם הוא קולט שאני לא מקשיב תופיע אצלו התנגדות והוא כבר לא ייתן עצמו. הקשבה כזו היא סוג של פיצול – מצד אחד אני מקשיב לו ומצד שני אני מקשיב לעצמי – מה אני הולך לומר לו.
• הקשבה פעילה – שיקוף – הקשבה כשהוא מסיים משפט אני חוזר על מה שהוא אומר בלי הערות או תוספות. "מה שאני שמעתי זה..." טכניקה לעבוד עם אדם ולחזור על מה שהוא אומר ואז הוא שומע את עצמו. זה מאפשר לו להתקדם בשיחה. "אז מה אתה אומר לי שאתה...." חזרה על דבריו מביאה אותו לתובנות.
• הקשבה לתנועותיו ותגובותיו של האדם– אני אומר משפט ומסתכל על תנועות גופניות של האדם, מקשיב בעיניים. לפעמים זו סתם התרגשות ואז אני מבקש ממנו לעצור.
• הקשבה לפידבכ שלילי – הקשבה הכי קשה. ההקשבה נאטמת כי לא נוח. אם תביאו עצמכם למקום של הקשבה לפידבכ שלילי זה מקום טוב. זה מקום של צמיחה וגדילה "כולם ידברו על הכתם בשמלה שלך מאחורנית אבל רק מי שיאמר לך שיש לך כתם על השמלה מאחורנית, הוא האדם שיגרום לך לשינוי).
"לא שמעתי" – הוא לא בסדר.
"לא הקשבתי" אני לא בסדר.
את היכולת להקשיב יש לנו.
אדם מקשיב כשאכפת לו מהאדם האחר.
יותר נוח לגלגל אל האחר ולומר "לא שמעתי", במקום "לא הקשבתי" בו אני לוקח אחריות על ההקשבה. ההבדל ברמת האחריות שאני לוקח על הפעולות שלי. אני לא יכול להקשיב לשני דברים בו זמנית. אני קשוב למחשבות שלי ולתגובתי ולא לשמיעת האדם השני. אפשר לעצור את האדם ולומר לו שאני רוצה לשקול את תגובתי לדבריו.
כשאדם מתאמץ לזכור הוא לא יכול להקשיב כי הוא משנן את הדברים. הדרך היחידה לזכור עד הסוף זה להרפות ולא להתאמץ.
בהקשבה יש הכלה של האדם ממול, אני מקשיב ממקום ריק לגמרי.
לנסות לזכור זה סוג מחשבה. מה שהאדם אומר נכנס פנימה וכך אני יכול להקשיב. שמיעה זה משהו פיזיולוגי. ברמת השמיעה כולם שומעים. הקשבה זו היכולת להיות שם ללא מאמץ. הנטייה של המח להשלים משפטים מהידע שלנו ומי אמר שזה מה שהשני התכוון אליו ?
אנו יוצרים שקט ומרחב פתוחים אליו נכנסים הדברים. הקשבה זו פעולה אקטיבית. אם הייתי פסיבי לא היה קורה כלום.
הקשבה זו היכולת להיות עם האחר עד הסוף ללא דיבורים והסברים.
טליה המאירי ישי מנחה בכירה של NLP ודמיון מודרך, מאמנת אישית ומשפחתית מקצועית מטעם לשכת המאמנים בישראל, מתמחה בהפרעות קשב וריכוז ומטפלת בלקויות למידה. http://www.melevellev.co.il/
