על מיניות וסקסוהוליזם 

ההיבט המקובל, השמרני והמקצועי בקרב פסיכולוגים בנושא הסקסוהוליזם הוא היבט של התמכרות, בעיה המצריכה טיפול. אחרים טוענים כי מדובר בסוג של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. נוירולוגים מאמינים שזו התפרצות של אדרנלין בגוף היוצרת שינויים נוירוכימיים המסבירים את ההתנהגות החריגה. הטיפול בבעיה הוא מגוון החל מטיפול פסיכולוגי אחד על אחד או אחת, קבוצות תמיכה ואפילו טיפול תרופתי להורדת החשק המיני או הליבידו.

כאשר אנחנו, גברים, נשים, סטרייטים ולהט"בים עוסקים בתאווה ומין באופן אובססיבי ללא יכולת להפסיק או להוריד במינון, אנו מוגדרים כסקסוהולים. להתמכרות זו יש השפעה שלילית על חיינו ביחסים הזוגיים ומשפחתיים, בעבודה, בלימודים ובחברה. חלוקה של המכורים למין הוא בערך שני-שליש גברים ושליש נשים. כמו ההתמכרות לאלכוהול וסמים כך גם סקס במינון מוגבר ללא שליטה עלול להפך להתמכרות ומכאן המונח סקסוהוליסט. ההבדל ביניהם הוא שמאלכוהוליסט ניתן לקחת את האלכוהול, מהמסומם את הסמים, אבל אי אפשר לקחת מהסקסוהוליהסט את יצר המיניות והסקס.

יש גם צד אחר של המטבע, כלומר העדר יצר מיני, או ירידה בחשק מתחת לנורמה שזו בעיה בפני עצמה. עם הפסקת הפעילות המינית בקרב זוגות, האהבה פורחת דרך החלון והדרך סלולה לפרידה וגירושין. ברור כי המסקנה המתבקשת שקיום יחסים מיניים נורמלי מהווה הדבק והמניע לחיות בזוגיות ולהקים משפחה.

פעילות הסקס והטרמינולוגיה מורכבים ממיניות ומפעילות הסקס כאקט עצמו. ניתן לומר כי המיניות והיצר הם הטריגר לביצוע האקט. הסיפוק הוא מידי ושונה באיכותו ובעוצמתו מגבר לאישה ושונה מביצוע לביצוע ואפילו שונה עם אותו פרטנר ומשתנה עם הזמן. ישנה התעצמות הסיפוק כאשר ישנה אהבה ורגש בין בני הזוג לעומת זוג שכבר האהבה והרגש דעכו עם הזמן. עצמת הסיפוק היא ברמה גבוהה גם כאשר המפגש הוא אקראי או סטוץ בין זרים. זאת בעיקר בזכות הראשוניות, ספונטניות והצורך להגיע לפורקן מידי. החשק המיני ועוצמתו דועכים בדרך כלל עם השנים עם אותו פרטנר. לכן כדי לשמר ואפילו להעצים את החשק והליבידו יש צורך להשקיע בזוגיות באופן הדדי.

ככל שאנו מתמכרים ותדירות הסקס והעיסוק בו גובר, כך הפורקן הוא קצר מועד ועוצמתו דועכת ואנו נסחפים למערבולת הפוגמת בתקינות חיינו היומיומיים. התמכרות זו משנה את סדרי העדיפויות שלנו בחיים כך שהתהליך גורם לעיוות הדברים החשובים לנו באמת. התוצאה יכולה להיות הרסנית, החל מאיבוד בן או בת הזוג, התחייבויות לא רצויות אישיות וגם כלכליות ואפילו במקרים קיצוניים אובדן חיים.

אנשי המקצוע טוענים, ולפעמים בצדק, כי ההתמכרות למין היא בריחה או אמצעי להתמודד עם בעיות אישיות ורגשות כמו: טראומה, דימוי עצמי נמוך או חוסר ביטחון, חרדה ופחד, דיכאון ורתיעה מלהתמודד עם מצבים בעייתיים. הפתרון האינדיבידואלי שנמצא בידינו, תרתי משמע, הוא להגיע לפורקן. ברוב המקרים פורקן זה מוביל אותנו לרגשות אשמה וחרטה, במיוחד אם אנו שייכים למגזר שבו פעולה זו אסורה לפי הדת.

הקריטריונים לאבחון הם כללים ביותר. חלק ניכר מהאוכלוסייה, גברים, נשים כולל כמובן גם להט"בים יכללו בקלות ובטעות לקבוצת הסקסוהולים. ישנה חשיבות רבה לגילוי מוקדם של תופעת הסקסוהוליזם. אם אתה נשוי ונעדר מהבית ללא סיבה לעיתים קרובות, אם אתה בוגד באשתך או בבת הזוג, אם אתה מאונן מול פורנוגרפיה לעיתים קרובות, אתה מכור למין, אתה סקסוהוליסט. אם את נמצאת בקבוצה זו אז את מוגדרת כנימפומנית.

סקס משמש לעיתים קרובות כאמצעי תקשורת לחיפוש זוגיות. בסיכומו של דבר גברים ונשים רוצים אותו דבר ושואפים להגיע לאותה מטרה, ההבדל הוא הדרך. הגברים מחפשים את הריגוש הפיזי תחילה והנשים את הרגש האמוציונלי תחילה.

אבולוציית ההיכרויות אצל הגברים שונה מזו של הנשים, בעיקר לאחר גירושין ופרידה. הגבר יהיה בשל שוב לקשר רציני לאחר שעבר חוויות סטוציות וגם פגש למזלו בכמה ילדות שחיפשו "Sugar Daddy" בערך בגילה של הבת שלו.

האישה, לעומת זאת, תהיה בשלה לקשר רציני לאחר שמיצתה קשר מספק פיזי. היא תשיג קשר מספק כזה בעזרת ילדון-גברבר, הצעיר ממנה בכמה שנים טובות, במטרה להשלים את המלאי הסקסואלי שהתרוקן בתקופת היובש.

הרבה נכתב על נושא האהבה ולא אהיה מקורי אם אחזור כאן על מה שכבר כתבו גדולים ממני בתחום. אני גם לא אנתח את תופעת ההתאהבות מההיבט המדעי. אם אספר לכם כי מדובר בסך הכול באירוע כימי חולף במוח, זה יוציא מיד את החשק. הואיל ואני רומנטי בנשמתי ומאמין באהבה "עד כלות"... אביא כאן היבט שונה.

רוברט סטרנברג, הפסיכולוג הידוע, הגדיר את מושג האהבה כתופעה המורכבת משלושה גורמים: אינטימיות, מחויבות ותשוקה. לשפינוזה הפילוסוף היו שלושה מרכיבים שונים לאהבה: תשוקה, שמחה ועצב. לדעתי התשוקה מהווה גורם מרכזי ודומיננטי במשולש זה, כלומר ללא תשוקה אין אהבה, בוודאי לא זוגיות אמתית.

ארוס – קופידון ובת זוגו פסיכה, הם נושאי האהבה במיתולוגיה היוונית והרומית. יש גם את מושג האהבה האפלטונית, שהיא מערכת יחסים זוגית נטולת המרכיב המיני.

אריסטופאנס, גדול מחברי הקומדיה באתונה העתיקה, יצר מיתוס מעניין על הנפש התאומה. מיתוס זה מתקשר לסיפור הבריאה ולפיו בני האדם היו מחוברים בזוגות, היו לכל בן אדם כזה שני ראשים, ארבע רגליים, ארבע ידיים ושני לבבות. מאחר שהם חטאו נגד האלים הם נענשו, וזאוס הפריד ביניהם, ומאז כל חצי נפש מחפשת את חצי הנפש התאומה שלה. לפיכך, אהבת אמת אפשרית רק בין שתי נפשות תאומות. לכן גם אהבה אמתית חייבת להיות הדדית.

"אהבה זו את, אהבה זה אני." באהבה אין תנאים, אין אם וכאשר, אין בתנאי ש... אהבה לפעמים כואבת, מאכזבת וגורמת לנו לאבד את הראש. אהבה היא גם פונקציה של גיל. אהבת רומיאו ויוליה בגיל "הטיפש-עשרה" אינה דומה לאהבה בגיל בוגר. אהבה היא גם נאמנות, כמובן, היא תתעצם אם היא תהיה נאמנות הדדית. מדובר בנאמנות ותמיכה ללא תנאים, סייגים או גבולות, אהבה שאינה תלויה בדבר.

"נשים מנוגה וגברים ממאדים" - או במילים אחרות, אנחנו משתי פלנטות שונות. נראה שזה לא כל כך רחוק מהמציאות אם נתבונן במערכת התקשורת הזוגית. אפילו במקום היחיד שבו אנו אמורים לתקשר היטב, במיטה, אנחנו לא ממש מצליחים. במקרים רבים זה לוקח זמן רב עד שאתם מעזים לומר זה לזה מה הן ציפיותיכם ומה הן דרישותיכם במיטה.

את הפתרון לבעיית צריכת יתר למין נוכל למצוא בעזרת אנשי מקצוע כמו פסיכולוגים, אנשי דת, בקבוצות תמיכה המורכבות מסקסוהולים או לנסות להוריד את המינון לבד, כל זה בהנחה שהגענו למסקנה שיש לנו בעיה. תהליך השיקום, יתכן ויהיה דומה לאבל לאחר פטירה.

חלק מהפסיכולוגים משרטטים ארבעה שלבים: הכחשה, כעס, דיכאון והשלמה.

במקרים מסוימים, התופעה אינה זקוקה לטפול ממש, אלא יותר לתיעול ומיתון היצרים. על-ידי טפול לא מתאים ואגרסיבי, אנו עלולים לדכא את היצרים והתאווה לרמה נמוכה מידי שעלולה להיות מזיקה. בחלק מהמקרים אולי רצוי ועדיף להתייחס לתופעה כאל מתת ולא כאל סינדרום הזקוק לטפול פסיכולוגי או תרופתי.

ערוב הדת בנושא טיפול במיניות וסקסוהוליזם מהווה בעיה לכשעצמה. הדת בעיקרון מתנגדת לפעילות מינית שלא למטרות פרו ורבו וגם מתנגדת לשפיכת זרע לשווא או לבטלה ע"י אוננות, לכן טיפול במסגרת סיוע ותמיכה רבנית עלולה לגרום להעצמת רגשות אשמה, חוסר ביטחון, חרדה ודיכאון.

כאשר ישנה שריפה בבאר נפט, כיבויה נעשית ע"י פיצוץ הבאר. כלומר שריפה נכבית בעזרת שריפה חזקה יותר. מה יקרה אם ננסה ליישם מתודולוגיה זו גם במקרה של סקסוהוליזם. כלומר לכבות את הבעירה, התאווה למין באמצעות מין. אם נתבונן בגבר שהיה סקסוהוליסט והתחתן והסקס היה זמין, עם הזמן החשק שלו והתאווה לסקס ירד. הסרוגייט מטפלת בגברים אימפוטנטיים, אז גם במקרה זה אולי ניתן לטפל באמצעות אספקת מין זמינה 24/7. המינון הממוצע הנורמלי הואX  פעמים בשבוע או בחודש. יש שלא מגיעים למספר זה ויש העוברים אותו. הסקסוהוליסט עובר אותו בהרבה ויש צורך להוריד את התכיפות לסביבות הנורמה. כמו בטיפול תרופתי, מינון יתר מזיק מינון חוסר אינו יעיל.

הרושם שמתקבל הוא שסקסוהוליסט יכול לסייע לסקסוהוליסט אחר בפתרון בעייתם. ישנה אנלוגיה בקרב המטפלים להשוות ולהשתמש בשיטות טיפול דומות לאלה בתכנית של אלכוהוליסטים אנונימיים. יש לפעמים צורך לחזור אחורה למוקד ולשורש שהביא את הסקסוהוליסט למצבו מלכתחילה. החזרה יכולה להסביר את הגורם לצריכת יתר בפעילות מינית ולהביאה בהדרגה למצב הנורמה. מפגשים של קבוצת סקסוהולים בפיקוח איש מקצוע יכול לסייע לחלק מהקבוצה למצוא פתרון לבעייתם. תכנית בה יש אלמנטים רוחניים, הימנעות והדרכה יכולים להיות לתועלת. בקבוצות אלו יכולים להיות מגוון משתתפים מקרב האוכלוסייה כמו: גברים ונשים, דתיים וחילוניים, נשואים ורווקים. תכנית זו אינה בהכרח טיפולית פסיכולוגית אלא תכנית המבוססת על הרצון ההדדי לחיפוש דרכים להחלמה מההתמכרות.

באופן כללי בעיית הסקסוהוליזם מורכבת משלושה אלמנטים, רוחני, רגשי וכמובן פיזי-גופני. להחלמה עלינו לטפל בשלושת המרכיבים הללו בדרכים שמתאימים ואדפטיביים באופן אינדיבידואלי בהתאם לנתוני הסקסוהוליסט. הקבוצה יכולה לספק ליחיד את התמיכה וההשגחה הנדרשת ובעזרתה לחשוף את המקור והשורש לבעיה. הצעד הראשון בתהליך ההחלמה הוא ההכרה האינדיבידואלית שאיבדתי את השליטה בחיי המין ואני לא מצליח להתמודד לבד מול התאווה שהשתלטה על חיי. אני צריך ללמוד לסלוח לאחרים שפגעו בי ובמיוחד לסלוח לעצמי. כדי לאהוב אחרים אני צריך ללמוד לאהוב את עצמי תחילה.

כפיזיקאי-רפואי בתחום הנוירולוגיה אציין כי מחקרים בתחום חקר המוח מגלים פעילות מוחית שונה בקרב המכורים והאובססיביים למין לבין אלה שלא. לעומת זאת ישנה קורלציה ודמיון רב בין פעילות מוחית של סקסוהוליסט לבין אלה של מכור לאלכוהול ולסמים. כתוצאה מכך יש היגיון לנסות לטפל בסקסוהוליסטים במסגרת קבוצות כפי שקיים בקרב מכורים לאלכוהול תוך אדפטציה לנושא המין.