גזילת קשישים מכספי קצבת הזקנה בחסות החוק 

גזילת קשישים מכספי קצבת הזקנה בחסות החוק

מצב קיים

אזרחים רבים, אינם מודעים לחובה להגשת בקשה פורמלית ומילוי טפסים לשם קבלת קצבת זקנה. רבים יוצאים מנקודת הנחה כי כשם שביטוח לאומי יודע למצוא אותנו בדרישת תשלומי חובות כך גם ידעו למצוא אותנו בבוא היום לתשלום קצבת זקנה. אולם במציאות אין הדבר כך. 

כאשר מוגשת בקשת קצבת זקנה לביטוח לאומי באיחור מסיבות רבות, מקבל האזרח תשובה כמו:  "אנו מביאים לידיעתך, כי תביעתך לקצבת זקנה לתקופה קודמת נדחתה , לפי. סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה  1995. סיבת הדחייה היא: התביעה הוגשה באיחור. על פי החוק, לא תשולם הגמלה בעבור תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה.  

"כל תביעה לגמלת כסף תוגש תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה אולם רשאי המוסד ליתן גמלה, כולה או מקצתה, אף אם נתבעה אחרי המועד האמור." - מקביל לסעיף 296. תקנה 5 (א) אומרת כי המוסד לביטוח לאומי רשאי לשלם קצבה בהסתמך על נתונים שבמאגר מידע, אף אם לא הוגשה לו תביעה. מה פתאום "רשאי"? האמנם המחוקק התכוון שביטוח לאומי אינו חייב לשלם קצבת זקנה? אפילו אם הוגשה באיחור?

ביטוח לאומי אינה נוקטת בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי לאתר וליידע את הזכאים לקצבה. היות ואין חוק המחייב אותה לעשות זאת, נאלץ האזרח להגיע לבית המשפט. "על המוסד לביטוח לאומי ליידע את המבוטחים שהגיעו לגיל זקנה בדבר האפשרות להגיש תביעה לקצבת זקנה" נאמר בפסק דין שפסק שופט מסוים. לו היה חוק מתאים הבעיה הייתה נפתרת..

סירוב לשלם את הקצבה המגיע למבוטח על פי דין, פוגע בזכות יסוד של המבוטח. ניתן אף לקחת טיעון זה שלב אחד קדימה ולטעון כי ההוראה שבחוק, המתנה תשלום קצבה בהגשת תביעה, והמגבילה את הזכאות הרטרואקטיבית לשנה אחת בלבד ממועד הגשת התביעה הינה פרוצדוראלית באופייה וככזו היא פוגעת בזכות יסוד ועל כן בטלה מפניה.

לביטוח לאומי על פי חוק -  חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס 159  (התשע"ד 2014-יש זכות דרישה לתשלום חוב דמי ביטוח בתוך שבע שנים. מכאן חייבים להסיק למען סימטריות והגינות כי גם ההפוך הוא נכון. כלומר, למבוטח יש זכות לדרוש את כספו בהתאם לאותה תקופה בה הוא היה חייב תשלום דמי הביטוח.

אם יש חובות ביטוח לאומי מנכים אותם מהקצבה. כלומר לצורך ניכוי החובות ביטוח לאומי רואה בכספי הקצבה המופקדים אצלם למשמרת, קצבה השייכת למבוטח וניתנת לקיזוז.

"בבתי הדין לעבודה ניתן להבחין בפיתוח של חובת היידוע הן בעוצמתה של החובה שכעת הבהיר בית הדין כי מדובר בחובה של ממש ולא בהמלצה או רף התנהגות ראוי, והן בהיקפה, כך שכיום נתפס המוסד כמי שמוטלת עליו חובה להנחות המבוטחים, להאיר את עיניהם ואף להתוות בפניהם את האפשרויות השונות למיצוי זכויותיהם, והכל כדי להגשים את הזכויות הסוציאליות של המבוטחים."

לאחרונה נקבע, דווקא בערכאה אזרחית, כי ככלל קיימת חובת יידוע כללית רחבה על המוסד לביטוח לאומי, חובה שהיקפה הוגדר במדויק בכל הנוגע לקצבת זקנה.

ציטוט מאתר ביטוח לאומי בסעיף "טיוטות ותזכירי חוק":

"עם זאת, לאור הניסיון שנצבר במוסד בעניין זה, נראה כי תקופה של 12 חודשים בלבד הינה קצרה מידי בהקשר של קצבאות הזקנה. אמנם ברובם המכריע של המקרים יוזם המוסד פניה לציבור המבוטחים, אלא שבמקרים בהם לא ניזומה פניה כאמור, לעתים יקרה כי המבוטח לא הגיש את תביעתו בתוך השנה מיום שהפך זכאי. במקרים מעין אלו מאבד הזכאי את זכותו לתשלום הגמלה בעד התקופה שבעבר שמעל 12 חודשים, אף שאין חולק כי היה זכאי לה אילו הגיש תביעתו במועד.

לכן מוצע לתקן את הוראת סעיף 296(ב) ולהאריך את תקופת התשלום הרטרואקטיבי של קצבאות הזקנה בגיל שיבה, תוך העמדתו על 36 חודשים (במקום 12).

התיקון לחוק (תיקון מס` 133)

התיקון לחוק (תיקון מס` 133), בא במיוחד לתקן ולטפל במקרים רבים בהם בקשת הקצבה הוגשה באיחור. " הוארכה תקופת התשלום הרטרואקטיבי למבקשים קצבת זקנה מהביטוח הלאומי לאחר שהגיעו לגיל הזכאות המוחלטת לקצבת זקנה. על פי תיקון בחוק, מי שמגיש בקשה לקבלת קצבת זקנה מהביטוח הלאומי לאחר שהגיע לגיל הזכאות המוחלטת לקצבת זקנה  - יהיה זכאי לתשלום רטרואקטיבי עד 48 חודשים(במקום 12 חודשים, כפי שהיה עד כה).

למרות תיקון החוק, פרשנות ביטוח לאומי לתיקון החוק הנו בבירור לטובתו ומרוקנת את תיקון החוק מתוכן. זו לא הייתה כוונת המחוקק.

גם לפי פרשנות ביטוח לאומי את תיקון החוק, כל בר דעת מבין שגם ההיפך הוא נכון. כלומר, שהקצבה כן תשולם רטרואקטיבית אם בתקופת הזכאות קצבת הזקנה לא הייתה מותנית בהכנסת המבוטח. במילים אחרות אם בתקופה הרטרואקטיבית בגילים 67-70 ההכנסות עמדו במבחן המקסימום המזכה קצבה, תשולם הקצבה רטרואקטיבית מהגיל המזכה קצבת זקנה. מן הראוי להדגיש כי אם בקשת הקצבה הייתה מוגשת במהלך השנים בהן האזרח היה בגיל 67 או 68 הוא היה מקבל את כל כספי הקצבה עבור השנים הללו. אולם אם הגיש בגיל 70 אז הוא מפסיד שנתיים קצבה!

עיון קל במאגרי המידע המשפטיים ובאתרי האינטרנט מגלה שלל תביעות אשר הוגשו ומוגשות כנגד ביטוח לאומי. (רק בתקדין נמצאו 142,449 מסמכים עבור 'המוסד לביטוח לאומי') יש בכך כדי להצביע על התנהלות שיטתית של דחיית תביעות בבחינת "שיטת מצליח". זה מצב בלתי נסבל של טרטור המבוטחים ויצירת עומס מיותר על בתי המשפט. כמות עצומה של התביעות נגד ביטוח הלאומי והכמות הזכיות של התביעות מדברות בעד עצמן. ככל שהאדם קשיש יותר וחולה יותר כך עולה הסבירות כי לא ימצא דרכו לייצוג משפטי הולם ובכל חוסכת הנתבעת מיליוני שקלים ויותר בכל שנה. כל זאת, גזילה ממש מכספים המגיעים על פי דין לקשיש.

בימינו אין צורך במשאבים יקרים על מנת לייעל את המערכת ולהגיע אל המבוטחים. כך עושה המוסד עת הוא מגיע, לצרכי גביה, אל כל מבוטח. אך הוגן הוא שגם כאשר מדובר במימוש זכויות של מבוטחים, ייעשה מאמץ דומה.

ציטוט רלוונטי מדברי השופט אהרון ברק: "חיי המשפט אינם אך הגיון או ניסיון אלא גם התחדשות על בסיס הניסיון וההיגיון לשם התאמת הדין למציאות החברתית. תפקיד זה של התחדשות מוטל, בראש ובראשונה על המחוקק....אך תפקיד זה אינו בלעדי למחוקק. התאמת המשפט למציאות החברתית היא גם תפקידו של השופט."

הצעה לתיקון החוק

על המחוקק לסגור את הפרצה הקיימת כיום, בה ביטוח לאומי אינו משלם קצבת זקנה שהוגשה באיחור למרות שהמבוטח עמד במבחן ההכנסות. כלומר, יש לחייב את ביטוח לאומי בתשלום רטרואקטיבית מגיל 67 לאלה שכן עמדו במבחן ההכנסות ולא רק רטרואקטיבית מגיל 70 כאשר ממילא אין הגבלת הכנסות.

כאמור לעיל, המצב הבלתי נסבל כיום שזכאי לקצבה שהגיש בקשה באיחור של 3 שנים, בגיל ,70 יפסיד שנתיים מקצבתו!

על המחוקק לחייב את ביטוח לאומי ליידע את המבוטחים שהגיעו לגיל זקנה בדבר האפשרות להגיש תביעה לקצבת זקנה. כמו כן לדאוג למעקב מתאים אחר הגשת הבקשות לקצבה.

על המחוקק להוסיף תיקון לחוק ביטוח לאומי ולחייב את ביטוח לאומי לשלם רטרואקטיבית לשבע שנים, בדיוק כשם שלביטוח לאומי על פי חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס 159  (התשע"ד 2014-יש זכות דרישה לתשלום חוב דמי ביטוח עד שבע שנים.