מה ההבדל בין חוג ספורט רגיל לבין חוג ספורט טיפולי 

חוגי ספורט רגילים לעומת חוגי ספורט טיפולי

חוגי ספורט נפוצים מאוד בימינו, לפי מה שאני רואה בשטח כמעט כל החוגים שהם ספורטיבים ומיועדים לילדי גן מלמדים בערך את אותם דברים עם תפאורה קצת שונה, לא משנה איך המדריך יקרא לחוג (חוג קרקס, חוג קפוארה, חוג ג'יג'יצו, חוג התפתחות) התרגילים מאוד דומים ומתמקדים בהליכות שונות, קפיצות שונות, מיומנויות בסיס אותם מסוגלים הילדים לבצע וקצת משחקי חברה לצד שימוש בסיסי באביזרים (פה מגיע השוני בין החוגים) בכל אופן, חוגי ספורט מוכוונים לילדים רגילים הרוצים להעשיר את עולם תנועה שלהם ולהינות ממשחקים ותרגילים שונים, לרוב בקבוצות כאלו יש מעל עשרה ילדים בקבוצה והמדריך לא ממש יכול להתייחס באופן אישי לכל ילד על צרכיו השונים, עם תסכוליו, על פחדיו ולשמוח איתו על הצלחותיו כי יש עוד הרבה ילדים והכל קורה במקביל.

חוג ספורט טיפולי גם יכול להיות באוריינטציה שונה כמו: חוג ספורט טיפולי קרקסי, ספורט טיפולי בסגנון אמנויות לחימה, בסגנון משחקי כדור, או בסגנון חופשי הפתוח לכל השיטות והמשחקים כמובן שלכל מטפל יש רקע ממנו הוא מגיע ולשם הוא מושך את הילדים. ההבדל בין הספורט הרגיל לטיפולי טמון ביכולת של המטפל ליצור כמה דברים: ראשית כל הילדים מרגישים ביטחון במקום, בקבוצה ובמטפל, הביטחון שלהם מתבטא בכך שהם יכולים להיכשל שוב ושוב, הם יכולים לבכות, לצעוק ולכאוס והכל בסדר (חוץ מהתנהגויות קו אדום כמובן), הקבוצה היא קטנה (עד 4 ילדים) והמטפל נמצא ופנוי להכיל את צרכיו של כל ילד וגם לפעול לפי תכנית התנהגותית שמקדמת ילד ומונעת התנהגויות לא רצויות. מטפל בספורט טיפולי הוא תמיד מדריך או מורה לספורט שלמד קורס ספורט טיפולי והפך להיות מטפל, הקורס מעניק למטפל דרכי התמודדות עם קשיים, דרכי פעולה וכמובן משחקים ותרגילים מוכווני טיפול, הקורס הוא בדגש על התחום הרגשי מפני שהתחום הזה הוא המשמעותי ביותר בהתפתחות של ילדים.

ילד רגיל עם צרכים רגילים לא צריך להגיע לחוג ספורט טיפולי, חוג זה מיועד לילדים שלא יכולים להשתלב בחוגים רגילים והמטרה היא שאחרי תקופה בספורט הטיפולי הם יוכלו להגיע לרמה שתאפשר להם להשתלב בחוגי ספורט רגילים.

איזה סוגי בעיות לרוב מומלץ לשלוח לספורט הטיפולי: כל הנושא של השמנה, מסורבלות, בעיות מוטוריקה וקורדינציה, כל הנושא של בעיות רגשיות כגון חוסר ביטחון עצמי, חרדות, מופנמות יתר, היפר-אקטיביות ועוד וגם הנושא החברתי, ילדים שלא מסתדרים בקבוצה גדולה, מפריעים ושואבים המון תשומת לב במקרים קשים יותר כמו פיגור, אוטיזם ותסמונות שונות ניתן גם לטפל בספורט טיפולי אבל לפעמים ניתן לקיים מפגשים רק פרטניים, תלוי אם הילד מסוגל להשתלב בקבוצה.

גילאים:

באופן די גורף התחום הזה מיועד לילדים בגילאי הגן, אלו הגילאים שהכי קל ליצור שינוי אבל כמובן שמידה וההורים לא טיפלו בבעיות בגיל הגן והילד כבר בוגר תמיד ניתן להיכנס לטיפול פרטני, ספורט טיפולי מיועד גם למבוגרים הסובלים אפילו ממחלות (פרקינסון, סרטן, לחץ דם, התאוששות משבץ או התקף לב ועוד) למעשה הספורט הטיפולי יכול לשמש גם כספורט שיקומי.