בחמש בבוקר הגעתי לשדה התעופה של ורשה. קור נוראי קידם את פני עם טיפטוף מלנכולי מהשמיים האפורים.אנחנו בתחילת מאי,אך זה איננו מאי ארצי-ישראלי. זהו מאי מזרח אירופאי,בו ניתן להסיר את כובע -הגרב רק בשעות הבוקר המאוחרות. ,מזה מספר שנים, המחשבה על מריאן איננה יוצאת לי מהראש והפכה כה טורדנית,שצלצלתי אליו ולמרבה שמחתי אמר שאין לו בעיה לפגוש אותי באם אני כה מבקש. זה היה מספר ימים לפני יום השואה והגבורה ומריאן טורסקי למרות גילו המופלג, בעוד חודש הוא בן 90 אדם עסוק מאד בימים אלו. הוא נשיא ויושב ראש של ניצולי אושוויץ, מוזיאונים יהודיים,אגודות ידידות בינלאומיות וגם עורך היסטורי של העיתון "פוליטיקה" מעולם לא ראיתיו קודם אך אין זה אומר שלא ידעתי עליו דברים במיוחד בפרשה האחרונה הנוגעת ליאן קארסקי. השארתי את התיק בשדה התעופה כי כבר בשעות הערב היתה לי טיסה חזרה לתל-אביב ולקחתי מונית למרכז ורשה היכן שנדברנו להפגש לקראת הצהרים. מריאן טורסקי היה אסיר באושוויץ עד תחילת 1945.משם נזרק לצעדת המוות לבוכנוואלד ושרד. צעדת מוות נוספת חיכתה לו לטריזנשטאט עד לשחרור על ידי הצבא האדום. הוא נשאר בפולין לאחר המלחמה. לא חשב על עליה אך מבקר מדי פעם בישראל באירועים שונים הקשורים לשואת יהודי אירופה. התיישבתי בבית קפה באחד הרחובות הראשיים במרכז העיר ובליתי מספר שעות עד שמריאן הגיע. הוא נכנס ומיד קפצתי ממקומי ורצתי לקראתו. איש נמוך קומה מריאן,לבוש במעיל חורפי ,כובע על ראשו וחיוך גדול על פניו. החלפנו כמה מילות נימוסין ואז אמרתי " "פרופסור טורסקי, באתי ואני שמח כל כך שהצלחתי לפגוש אותך וישנן שאלות שמטרידות אותי כבר שנים ורק אדם שעבר מה שאתה עברת.,יוכל לתת לי תשובות אוטנטיות" הסתכל עלי בחיוך וענה. "אתה עלול להתאכזב" השתררה שתיקה ואז אמרתי. "בכל זאת פרופסור טורסקי אשאל" "ואשאל אותך, מה היה הדבר האיום ביותר במחנות?"מריאן הסתכל עלי וענה. את השאלה הזאת כבר שאלו אותי הרבה אנשים צעירים פולניים ואענה לך ברצון " "תראה יוזק,שואלים אותי באם הרעב היה הדבר הקשה ביותר ומצפים שאענה בהן. הרעב היה נוראי,המחשבה על תפוח אדמה או פרוסת לחם,כפית מרק אינה מרפה ממך לשניה .אך זה לא היה הדבר הגרוע ביותר.ושואלים אותי, אם כך ,אולי "תנאי המחיה" שלי בצריף עם עוד 1000 אחרים,כולם עור ועצמות, מתכננים היכן להניח גופם בלילות מעלה בדרגש , או מטה. והשאלה באם עדיף שתספוג כל הלילה צואה ושתן על ראשך אך תוכל לקפוץ מהר למסדר,או שתייה באחת הקומות מעלה ולא תצא בזמן ואז יכו אותך למוות. לא יוזק, לא הייתי מגדיר את "תנאי המחיה שלי כדבר שהוא הכי גרוע בעולם. נשאלתי גם לגבי הקור. הקור היה נוראי בלתי נסבל ופעם חתכתי לעצמי קטע מתוך שק צמנט,כדי לרפד עצמי וראה אותי שומר הSS וצעק. DU HAST DEUTCHES VERMOEGEN GESTOHLEN והכה אותי מכות רצח. גם הכנים והטיפוס בו חליתי ,לא היו הנוראיים ביותר. ומה בכל זאת היה הדבר הגרוע ביותר? שאלתי. ההשפלה.ההשפלה, בו התייחסו אליך כמו לתת -אדם,כמו לחרק, לא היה לך שם,רק מספר חרק שיש לדרוך עליו,לרמוס אותו ולהשמידו". מריאן לגם מהקפה ,פניו מעט נפלו וראיתי עצבות גדולה בעיניו. "פרופסור טורסקי" שאלתי. " האם הנסיון של המחנות הביא אותך לתובנות מסויימות? ואיזה מסר היית רוצה להעביר לדור הצעיר? "אמפטיה" ענה. "אמפטיה וכבוד הדדתי ולהבין שכולנו בני גזע אחד,גזע של בני האדם" זה המסר שאני מנסה להעביר" קרני שמש ראשונות,חדרו לבית הקפה,נשמעה המולת רחוב וחשמליות עברו בשריקה מתכתית. מריאן השתתק, אגרופיו קפוצים והביט לצדדים. "פרופסור טורסקי, יש לי שאלה שהיא קשה מנשוא וקשה לי מאד לשאול,אך אשאל בכל זאת. העם לדעתך השואה של יהדות אירופה,מחנות העקורים, הנסיון הנואש של אלפים להגיע לפלסטינה היו גורם מכריע אשר איפשר את הקמתה של מדינת ישראל ואולי אלמלא השואה, יהדות אירופה הייתה נשארת בתפוצות וללא מדינה עצמאית? מריאן הסתכל עלי במבט חמור וענה" "כן, במפורש כן, אך אינני רוצה להסביר לך למה. תשוב לבד" דיברנו פולנית, למרות שהעברית של מריאן לא רעה כלל. הוא איש נחשב בפולין ובמדינות העולם ולאחרונה זכה בעיטור הצרפתי הגבוה ביותר,מסדר הכבוד. "יש לי עוד שאלה אליך פרופסור טורסקי והיא קשורה למדינת ישראל אותה אתה די מטיב להכיר למרות שאינך איש פוליטי. מדינות אירופה רודפות אותנו בגלל הפלסטינאים,מטילות עלינו חרמות,סנקציות,כתבות על גבול האנטישמיות מתפרסמות כל יום וגם בארץ קמו תנועות מחאה למיניהן בעיקר בקרב אלו להם אני קורא פסאודו-אינטלקטואלים, שישראל מתנהגת עם הערבים כמו הרייך השלישי.ואשאל אותך האם עם כל הפרובלמטיקה של ישראל הקשורה לערבים ניתן לעלות על דל שפתיים השוואה מסוג זה"? מריאן הסתכל עלי ארוכות וענה. "זאת לא שמעתי, זה נשמע לי דמיוני" "לא, זה אמיתי" אמרתי וסיפרתי לו . מריאן ענה לי מיידית. "מי שמעלה על דל שפתיו השוואה מסוג זה הוא הנקלה באישים שאין לו כל מושג מה הייתה השואה .ובאם קולות כאלו קמים בקרב יהודי ישראל, זה חמור שבעתיים. השואה איננה ניתנת להשוואה לשום דבר בהסטוריה האנושית.. היא מעל לכל קונפליקט פוליטי,דתי או תרבותי ואוי לנו באם קולות אלו נשמעים. השעה כבר התקרבה לקראת הצהרים וראיתי שמריאן מסתכל על שעונו ואמרתי לו."אז נפרד עכשיו? "כן" ענה. עלי להספיק עוד כמה דברים לעשות אך אשמח באם נפגש בשנית" נפרדנו בלחיצת יד. הטיסה לישראל התארכה. לא הצלחתי אף לנמנם וידעתי כי מה ששאלתי, היא רק טיפה בים במעשה הנורא של השואה.
כותב הכתבה הוא מנתח פלסטי בכיר. http://www.dr-teman.co.il
