אפשר לומר שהתהליך הסתיים בשנות השלושים של המאה העשרים ואחת, פחות או יותר.
מובן שאף אחד לא יכול להניח את האצבע בדיוק ולומר באיזו שנה זה התחיל.
מה שברור הוא שבתחילת המאה העשרים ואחת החלה התנועה למען זכויות יתר לנשים להיאבק בתנועה הפמיניסטית ולאחר כעשר שנים גברה עליה.
התנועה הפמיניסטית, שכללה ברובה המכריע נשים ותבעה עבורן שיוויון זכויות, נחלה מפלה ניצחת.
אפשר שזה החל בכנס למען איכות החיים בשנת 2013.
היה זה לאחר שהאירגון הבינלאומי לאיכות החיים גבר על אירגוני איכות הסביבה למיניהם אשר היו פופולריים מאד עד תחילת המאה העשרים ואחת.
בכנס זה, רובו המכריע כלל גברים, קם פרופ' מוזס ארון מאוניברסיטת הרווארד והדהים את קהל שומעיו.
נאומו לא היה קצר, אבל המסר היה פשוט וברור.
לאחר כעשרת אלפים שנות שלטון גברי מוחלט בעולם, לאחר שהבטיחו לעצמם את כל האחריות על מערכות המפתח והשלטון בתבל, הביאו הגברים את העולם עד עברי פי פחת.
השלום הבינלאומי לא נראה באופק, הטירור חגג בכל אתר, מלחמות אזוריות התחוללו במקומות רבים, הכלכלה הידרדרה, הפער החברתי היה בלתי נסבל, איכות הסביבה הלכה מדחי אל דחי. "איכות החיים" היווה אז מושג ערטילאי שלכאורה אבד עליו הכלח ולא נראה כל סיכוי לקיימו.
הגברים, הם האחראים למצב זה המידרדר והולך, קבע נחרצות פרופ' ארון. הגברים שהתנהגותם נמהרת ושחצנית, ברוטלית וכוחנית, מתנשאת ואטומה, קרה, צינית וחסרת כל רגש, שאישיותם בלתי מעשית וריקנית, אינם רואים את מה שקורה מעבר לקצה החוטם, אינם מסוגלים לראות את הנולד באורח אפקטיבי. הבית והמשפחה עבורם הוא רק סרח עודף של שאיפת הכוח שלהם. הם מדמים עצמם רציונליים וחכמים, בעוד שמבחן התוצאה חושף מעשי כסילות שחוסר היגיון מוחלט בצידם לאורך כל ההיסטוריה האנושית.
במשך כל אלפי השנים הללו, הוסיף ארון, דרסו הגברים את הנשים ברגל גסה, נטעו בחברה את תחושת הנחיתות הנשית, מנעו מהן השכלה והכנסה שווה כדי לשמר את שלטונם המוחלט בתבל. גם אילו היה מביא השלטון הגברי רווחה לעולם, היה בכך עוול מוסרי בלתי נסבל. מה גם שמה שקורה הוא היפוכו של דבר, והעובדה היא שהשלטון הגברי עומד להמיט שואה עד כדי חורבן כולל, אם הגברים עצמם לא יפעלו מיידית, יוותרו מרצונם ובמודע על בכורתם ויעניקו לנשים את ההגמוניה המוחלטת.
כאנטי תזה מוחלטת לגברים , קבע איש האקדמיה, הנשים מגלות מאז ומעולם הרבה יותר הבנה, חום ורגישות, הן רכות, עדינות, ענוגות ויפות יותר, מפגינות הרבה יותר סבלנות וסובלנות בעלות אוריינטציה מעשית של היומיום.
הן מעניקות קדימות ודאגה מתמדת לרווחת הבית והמשפחה, מטפחות אותם בשקדנות ובכך מניחות מסד לעתיד טוב יותר של הדורות הבאים.
מבחן התוצאה שלהן חושף פרודוקטיביות יצירתית, נטייה להעניק ולהקריב גם על חשבון השאיפות האישיות האנוכיות.
והעיקר: האינטואיציה הנשית מאפשרת לנשים לקבל החלטות רציונליות, לצפות את הנולד ולדאוג לעתיד הקרוב והרחוק באורח יעיל וטוב יותר.
פרופ' ארון התנגד לתביעה של התנועה הפמיניסטית להחיל שיוויון בין נשים לגברים, תבע מפורשות העדפה ברורה ויתר זכויות לנשים כדי שיוכלו לשאת באחריות השלטונית בעולם, בדומה לשלטון הגברים שהתקיים עד אז, מה גם שזה מכבר העניקו הגברים מרצונם את השלטון בבית ובמשפחה לידי הנשים.
פרופ' ארון הודיע כי אין לו ספק שרק מצב זה יבטיח איכות חיים אמיתית וזוהי הדרך היחידה שעשוייה לבלום את ההידרדרות של העולם לקראת שואה. זהו התנאי גם לאיכות הסביבה ולשיפור של כל מערכות החיים, במדיניות, בכלכלה, בחברה.
היום, בשנת 2043, אנו יודעים עד כמה צדק.
כידוע, היום חזרו הגברים למה שבאמת נועדו משחר ההיסטוריה. הם עובדים בזיעת אפיהם כדי להביא הביתה לחם, מניחים לנשים לשלוט בכל המערכות המדיניות והכלכליות, לפעול להצלת החברה האנושית מההידרדרות המסוכנת במידרון ולהוביל אותה לעתיד בטוח וטוב יותר.
זאב בן-יוסף הינו עיתונאי, עורך, סופר ומשורר, בוגר מדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית.
