שר האוצר והתכנית הכלכלית 

כנראה שאיני האחרון שמתייחס לתכנית הכלכלית של שר האוצר משה כחלון "נטו למשפחה".

לא אכנס לבסיס התכנית. זה לא באמת מעניין כרגע.

אני בעד להסביר לכם על מצב המשק אל מול התכנית המדוברת. הניסיון יהיה קצר וקולע ואני מקווה שגם יעניק לכם תמונה נוספת להבין את מכלול השיקולים ומכלול התנועות המקרו כלכליות.

מאחר ומצב המשק הוא טוב ומצב התעסוקה עומד על אבטלה של פחות מ – 5% שזה קרוב מאוד למצב של תעסוקה מלאה – אין מנוע צמיחה שמונע מצריכה פרטית. צריכה פרטית היא אחד המנועים החזקים ביותר שיש במשק דמוקרטי-קפיטליסטי.

מאחר והמשק קרוב מאוד לתעסוקה מלאה מרבית הכסף שנכנס לכיסי האזרחים יוצא לצריכה ולכן גם כאן – אנו קרובים למצב של צריכה מלאה תחת תנאי המחירים הנוכחיים.

בתנאי השוק, לצד תנאי תעסוקה (כמעט) מלאה וצריכה פרטית גבוה, המשק צמח בשנה האחרונה (2016) בשיעור של 4%.

שר האוצר משה כחלון מכיר גם הוא את המספרים.

על מנת להניע את הצמיחה במשק בוחר שר האוצר לתת כסף נוסף לציבור בדמות תוכנית גדולה (4 מיליארד שקלים. יתכן שההיקף יגיע גם לכ – 8 מיליארד שקלים) – כסף שיגיע שוב למשק בדמות צריכה מוגברת.

לא רוצה בפוסט הזה להביע דעה נחרצת על התכנית הכלכלית (מודה. עדיין לא קראתי את כולה) אך בעתיד ניתן יהיה לתת את הדעת על נחיצותה ועל הצלחתה או אי הצלחתה והאם זה באמת הזמן הנכון להוציאה אל הפועל.

שימו לב, הוצאה לפועל של תכנית כלכלית בעת מיתון או שפל כלכלי באה לענות על צורך מיידי של חיסול המצב השלילי. בימים אלו אין תנאים כלכליים שליליים. נהפוך הוא.

שר האוצר ופקידי האוצר אמרו במפורש שהתכנית הכלכלית אינה מתחשבת בכספי מיסים עתידיים שייכנסו מעסקאות כגון מכירת חברת מוביליי וחברת כתר פלסטיק – שתי עסקאות גדולות מאוד במונחי המשק הישראלי.

מנגד, עדיין לא ניתן פתרון למצב שער הדולר הנמוך שפוגע ביצוא באופן אנוש. זאת כבר פעולה של בנק ישראל שמנסה מדי פעם, ללא הצלחה, לשפר את שע"ח.

כמו כן, מדיניות הריבית האמריקאית כנראה משפיעה  לא מעט על מקבלי ההחלטות בבנק ישראל ובמשרד האוצר – ומכאן למערכת קבלת ההחלטות, הן במדיניות המוניטרית (ריבית) והן במדיניות הפיסקלית (משרד האוצר), יש נתון עם השפעה חיצונית.

שלל הפעולות הללו ישפיעו על השווקים הפיננסים בהתאם להחלטות שיתקבלו ובהתאם להערכות המשקיעים לטיבן והצלחתן של תוכניות והחלטות כלכליות גדולות.