מהו ערכו של טיפול, למה צריך אותו כשמדובר בקשיים חברתיים 

קשיים חברתיים הם בעיקר קושי ביצירת קשר, בהסתגלות מתאימה ומובחנת לסיטואציות חברתיות. מתלווה לכך תחושת בדידות, חווית דחייה, עצב, הסתגרות, התרחקות והימנעות. טיפול הוא במהותו קשר, מערכת יחסים, בתוך סביבה מאפשרת, קשובה, תומכת, המאפשרת בניית אמון.  בתוך התהליך הטיפולי, אפשר להתבונן פנימה, לראות איך חווית הבדידות, והדחייה, מייצרות מעגל המשדר ריחוק והסתגרות. מתוך זה, מתקבעת תחושת הדחייה, ונוצרת פגיעה בדימוי העצמי. הפגיעה היא לא רק בחוויה האישית, גם מעגלי החיים האחרים נפגעים: הלימודים, העבודה, קשרים אינטימיים. המעגל הזה רק הולך ומתרחב. החוויה הזאת יכולה לפגוש אותנו בכל גיל. ילדים צעירים, ירגישו, שחבריהם לא משתפים אותם במשחק, למרות שהם מאוד רוצים... כמה סובל ילד בשנותיו הראשונות בבית הספר, כאשר הוא חווה "חרם" או נידוי חברתי...                                                                                                     בני נוער יכולים אף הם להרגיש כך, לבד, ללא חבר קרוב, ללא השתייכות לקבוצת חברים. ודווקא בתקופת הנעורים, לקשרים החברתיים יש כל כך הרבה משמעות וחשיבות... דווקא בגיל ההתבגרות, בשנות הנעורים, כל כך חשוב להיות שייך לקבוצה, להרגיש חלק, להרגיש בו בזמן גם כמו כולם, וגם ייחודי ומיוחד. מאוד חשוב שיהיה חבר קרוב או חברה קרובה, לחלוק בלבטים,במחשבות, ברגשות...לשתף חוויות. כאשר כל אלה חסרים, נוצרת חוויה כואבת של דחייה, בדידות.  ועם ההתפתחות של המדיה החברתית, כמה קל להכאיב...                                                                                                                                             דחייה חברתית היא פצע, שמותיר צלקת, וכן, הוא נשמר כזיכרון לא נעים לאורך החיים. פגיעתו יכולה להשפיע מאוד על תחושת המסוגלות ועל חווית ערך עצמי ודימוי עצמי...וכשאלה נפגעים, נפגעת גם הפניות והמוכנות ללמוד, להשקיע בבניית עתיד, הכל נראה כל כך קשה ולא בר השגה. כך , גם אצל מבוגרים יש ביטוי לחוויות כאלה, למשל בעבודה, ובסיטואציות החברתיות המזדמנות. אפילו במצבים פשוטים לכאורה, כמו ארוחת צהריים או הפסקה במהלך יום העבודה, ישיבות צוות, כנסים וימי עיון, הרגשה של "היות בצד", "לא רואים אותי", "לא מתחשבים בדעתי", אלה חוויות מאוד לא נעימות.וכן, נוצר כעין מעגל שקשה לפרוץ אותו: אני מרגיש דחוי, אני מסתגר ונמנע, אנשים סביבי מבינים שאני לא מעוניין בקשר, עוזבים אותי לנפשי, אני בצד...וקשה להבין את המעגליות הזאת, כאשר חווים אותה. זה כמובן משפיע גם על היכולת ליצור קשרים אינטימיים, לבנות קשר זוגי, וחברויות בכלל.                                      בתוך המרחב הטיפולי, בתוך סביבה מוגנת, מכילה, קשובה ותומכת, אפשר להביא את כל המרכיבים של החוויה הלא נעימה הזאת. אפשר לדבר על תחושת הדחייה, על הפחד המלווה הימצאות בסיטואציות חברתיות. אפשר לדבר על התחושה הלא נעימה של "אני לא מוצא את עצמי" בסיטואציות שונות, ומרגיש "בצד" ודחוי... הטיפול הוא הכנה מצוינת בתוך סביבה בטוחה, לקראת יצירת קשרים בין אישיים גם מחוץ לחדר, מחוץ למרחב הטיפולי. זהו המקום הנכון, להבין את החיבור ואת הקשר, שבין רגשות ודפוסי התנהגות. הבנה זו, שנבנית ונוצרת בתוך מרחב בטוח, זו מהותו שלהתהליך הטיפולי.