אנחנו מאוד אוהבים לקנות, אך אנחנו שונאים שמוכרים לנו! 

סיפור:

מרצה אחד, שהגיע להרצות בכנס ענק בארצות הברית בפני מאות אנשי עסקים שעיקר מומחיתם במכירות, פתח את ההרצאה שלו כך:

"אשמח לעשות ניסוי חברתי קטן בעזרתכם אם תרשו לי...אבקש את שיתוף הפעולה שלכם רק לדקה אחת...תרימו בבקשה את היד כל מי שהגיעו לכנס הזה בתקווה למכור משהו למישהו..."

מתוך מאות אנשי העסקים כל הידיים הורמו למעלה בחיוך...

"תודה לכם"

"אפשר להוריד את הידיים"

"כעת אני מבקש שירימו את היד למעלה כל מי שהגיעו לכנס הזה בתקווה לקנות משהו ממישהו..."

אף יד לא הורמה למעלה...

"תודה, אני מברך אתכם על הכנות"

"עכשיו יש לי שאלה אליכם...באמת...תסתכלו סביב..אתם באתם למכור אבל אין אחד כאן שמעוניין לקנות...אז למה באתם???"

סוף סיפור. 

הפואנטה: "אנחנו אוהבים לקנות, אבל אנחנו לא אוהבים שמוכרים לנו" 

פרדוקס.

עצמו את העיניים.

דמיינו שאתם נכנסים לחנות בגדים, המוכרת ניגשת אליכם תוך שניות: "אפשר לעזור?" "לא אני רק מסתכל..." הרגשה לא נעימה, מבוכה.  איך אפשר לאמן איש מקצוע/עובד/בעל עסק להימנע מתחושת מבוכה זו?

אדגים זאת בעזרת סיפור:

במנזר אחד מבודד ומרוחק מכל ישוב חי לו נזיר שששמו נודע למרחוק כאחד שיודע בדיוק מה כל אחד רוצה. ביום בהיר ומושלג הגיע למנזר עובר אורח, נקש על הדלת והנזיר הזקן פתח לו והכניס אותו פנימה. "אתה בוודאי עייף ורעב בוא ותיכנס למטבח אכין לך משהו לשתות ולאכול. " הכניס אותו הנזיר למטבח וביקש ממנו לספר לו על הדרך, ועל עצמו... בעוד הוא בודק צנצנות ונוקש על כלים ומסדר ומכין את הכל לבישול הארוחה. לבסוף הגיש לו מנה של דג מבושל בירקות טעימה טעימה. אמר עובר האורח: "השמועה באמת נכונה! איך ידעת שמה שאני הכי רוצה זו מנה של דג בירקות ובדיוק עם התבלינים האלה?" אמר הנזיר: "בזמן שסיפרת לי את הסיפור שלך נגעתי בכל צנצנת ובכל תבלין והסתכלתי לאן העיניים שלך הולכות, לפי זה בחרתי בדג בירקות ובתבלינים האלה. זה ממש פשוט..."

מוסר ההשכל: במערכות יחסים אנו מקבלים את כל הרמזים. רק צריכים להפגין סבלנות, הקשבה ותשומת לב לפרטים. אילו המוכרת בחנות הבגדים הייתה קצת יותר סבלנית. ולא הייתה מתנפלת עלי במהירות: "אפשר לעזור" אני מבטיח לכם שאני כבר הייתי פונה אליה וקונה את הבגד שהתכוונתי לקנות כשנכנסתי לחנות.

אנשי עסקים מתאמצים למכור. לפעמים באגרסיביות. זה יוצר "קיר" במערכת היחסים בינינו. דווקא כשאני עומד מול איש/אשת עסקים סבלנית, ואני רואה שאני מעניין אותה יותר מאשר הכסף שלי מעניין אותה, דווקא אז אני מוכן לפתוח את הארנק ואת פנקס הצ'קים ולסגור עסקה. 

זכרו: אנחנו מאוד אוהבים לקנות, אנחנו לא אוהבים שמוכרים לנו!