ייצוא פסולת מסוכנת מישראל הוא אתגר לא קטן עקב רגולציה מחמירה על התחום. ישנן אמנות בין לאומיות ,אמנת באזל בפרט, המגדירות בדיוק מה מותר לייצוא לחו"ל ,באילו תנאים, ואיזה טיפול החומר יעבור. בעבר נוצר מצב אבסורדי שמדינות מפותחות פינו את הפסולות שלהם למדינות עולם שלישי בחשיבה על עלות ה"טיפול" הנמוכה ובהתעלמות מחולטת מההשפעות על הסביבה והחברה במדינות אלה. אמנת באזל נחתמה ע"י 133 מדינות ברחבי העולם בכדי לשים סוף לתופעה. האמנה מונעת לחלוטין העברת פסולות ממדינות מפותחות למתפתחות וקובעת שיש לצמצם ככל הניתן העברת פסולות בין מדינות.מטרת האמנה כאמור למנוע ממדינות מתפתחות ומדינות עולם שלישי להפוך ל"פחי זבל" של העולם המפותח .
נכון להיום בכדי לייצא פסולות יש לבצע תהליך ארוך ומתיש מבחינה בירוקרטית . חלק משמעותי לייצוא הפסולת הוא סיווג נכון ומדוייק של הפסולות.במרבית המיקרים הטיפול כולל השבת אנרגיה על ידי שריפה של הפסולת אך ישנם טיפולים נוספים כגון טיפול פיזיקוכימי, טיפול תרמי , השבת ממסים, מיחזור שמנים לשמני בסיס, ועוד. יש צורך בניסיון רב בקידום הבקשות מול הרגולטור ורצוי לקבל ייעוץ סביבתי ועזרה בהנפקת המסמכים. כיוון שבמקרים מסויימים בקשות עלולות להתעכב חודשים ארוכים מאד(מעל לשנה).ייצוא של פסולות לחו"ל נותן פתרונות במקרים רבים לפסולות מסוכנות כגון שפכים מתעשיית הפרמצבטיקה, שמנים עם מתכות כבדות ומזהמים, חומרים אורגנים עם מלחים ומתכות, סולבנטים מוכלרים,חומרים המכילים שאריות חומרי הדברה ועוד.
לאחרונה התחיל תהליך מחודש של בחינת מדיניות ייצוא פסולת מסוכנת לחו"ל. נשקלה אופציה להוריד את המחיר באתר הטיפול ברמת חובב, אופציה אחרת שעלתה זה לפתוח את השוק לחלוטין ללא הגבלות.בגלל ששוק הפסולות המסוכנות בארץ רגיש במיוחד לשינויים בגלל גודלו המזערי נשקלו היטב ההשפעות של חקיקה חדשה בתחום.
תהליך בחינת המדיניות עבר טיוטות רבות והיה אמור להתפרסם לפני זמן רב, נכון להיום משרד הגנת הסביבה עדיין דורש כברירת מחדל לפנות את השפכים והפסולות של המפעלים בארץ לרמת חובב אלא אם כן המפרט של הפסולת עונה על תנאים מאד פסציפיים. מניעה של ייצוא ממפעל מסויים ומאידך חיוב לפינוי לאתר ספציפי עלולים להיות עול כבד מאד על חברות ומפעלים שונים בארץ. בנוסף כל עוד לחברה מסויימת או עסק כלשהו פינוי הפסולת הוא לא נגיש הן מבחינת ידע והן מבחינת מחירים יווצר שוק שחור בארץ ומפעלים יעברו על החוק.
ייצוא פסולת אומנם הוא אכן בעייתי מבחינת השינוע של פסולות וחומרים מסוכנים בפרט, אבל יש לו יתרונות גדולים הן מבחינת אפקטיביות הטיפול, מדד ה"סביבתיות" שלו והמחיר שלו במקרים מסויימים(דבר שמשפיע על האטרקטיביות והתמריץ עבור חברה לטפל בכלל הפסולת שלה). מדיניות הייצוא של פסולת אכן מתייחסת להגבלות שונות במידה והפסולת הולכת למחזור במקום לסילוק אבל עדיין ישנם מגוון אינטרסים מעורבים בחוקים הקיימים על אף הדרישה לראיה של טובת התעשייה והסביבה יחדיו.המשרד להגנת הסביבה צריך לראות את טובת הסביבה לפני הכל ושמירה על אינטרסים כאלה ואחרים מונעים ממנו לשלוח לטיפול המיטבי ביותר לפתוח את השוק ולהוריד עלויות .
