משבר גיל המעבר 

משבר גיל הארבעים

כשאנחנו מגיעים לגיל 40, יש בנו איזה פחד מה יקרה ומה יהיה. תוחלת החיים פעם הייתה יותר קצרה מהיום ולכן נדמה לנו שאוטוטו החיים מסתיימים, אז זהו שלא, אבל אי אפשר להתכחש לתחושות בגוף, למחשבות ולרגשות שהן מייצרות.

כל הזמן החיים משתנים. ברב המקרים אנחנו מקבלים זאת כי זה חלק מתהליך האבולוציה. אנחנו נישאים, אנחנו מביאים ילדים, הם מתחתנים, הם מביאים נכדים וכן הלאה. אלו שינויים שבראיה שלנו נחשבים לטובים, אבל אין להקל במעבר מהמשפחה הגרעינית או מחיים לבד למעבר לחיים זוגיים, או מה קורה לזוגיות ברגע שנולד ילד.

בחיים יש לנו גם משברים. אני תמיד אומרת שאם החיים שלנו היו קו מאוזן ישר, אז בעצם היינו מתים. החיים הם רצף של עליות וירידות. כמובן שעדיף יותר עליות מירידות, אבל בסה"כ כדאי מאוד שנהיה באמצע על הסקלה ולא נקצין לשום צד. אם נשים בצד אחד משהו כבד ובצידו השני משהו קל כמו בשקילה במאוזניים (למי שזוכר) אזי הצד הכבד ירים את הצד הקל ובכלל לא יאפשר לו להתקיים לקבל את חלקו, לכן עדיף איזון.

איך ניצור איזון בחיים שלנו ?

כשאנו עצובים נוכל תמיד להביט אל עבר הרגעים המשמחים בחיינו.

כשאנחנו שמחים, נדאג לחזק וולהעצים את התחושות האלה, כך שיטמעו בתוכנו.

כשיש לנו מחשבות שליליות, כדאי לנו להודות להן, אך יחד עם זאת לשים אותן בצד. ניתן פשוט לעצום עיניים ולהקשיב לרעשים סביבתיים. רעש סביבתי לא מאפשר לנו להיות באותו הרגע במחשבות.

כשמשהו נראה לנו כפיל במקום עכבר כדאי מאוד שנביט למציאות בעיניים ונשאל מה באמת קרה ללא קשר למחשבות ולרגשות שלנו. המציאות היא אחת ועובדתית. הפרשנות שלנו לוקחת אותנו למחשבות ורגשות שאנחנו בוחרים כי יש לנו מבחר של תגובות לסיטואציה. לפעמים אנו בוחרים להיות הקורבנות ולפעמים אנו בוחרים להיות המנהיגים של חיינו. זה תלוי בנו.

כשאנחנו חולים, ואנחנו מודאגים, אנחנו מחלישים את המערכת החיסונית. אנחנו בעצם יוצרים לעצמינו את המציאות שאין אנו רוצים בה. לעומת זאת אם נחשוב חיובי, נתעודד, נתחבק, נחיה כל יום ביומו, יש סיכוי שנצא מזה. באמצעות דמיון מודרך של המציאות לה אתם מייחלים, נוכל לנצח. תת המודע רואה בתמונות ואינו מבחין בין מציאות ודמיון אז אנחנו יכולים להשתמש בדמיון כדי ליצור את המציאות שאנו רוצים.

אפשר להביט אל חצי הכוס המלאה ואפשר על חצי הכוס הריקה. אפשר לראות רק שחור ואפשר לראות את הלבן. מכירים את התמונות האלה, של משחק בין שחור ללבן. הרבה פעמים אנחנו מחמיצים את העיקר בהתמקות בטפל, בצפוי, במובן מאליו.

החיים נתנו לנו כמתנה. ההוה באנגלית זה מתנה. אנחנו יכולים לבחור לקבל כל יום מתנה ולהנות ממנה או לבכר לבכות על מה שאין לנו. רק היש יביא את היש הבא. האין יגדיל עצמו לממדי ענק. שאלו את עצמכם מה הייתם רוצים שיקרה. דברו בשואף, רוצה, משתוקק. תת המודע אינו מגיב ללא, אז מוטב שנתמקד במה שאנו כן רוצים. רב האנשים יאמרו לנו מה הם לא רוצים וכשאנו שואלים מה אתם כן רוצים, הם מתקשים לענות. סגלו לעצמכם דיבור שהתשובה עליו "אני רוצה".

והעיקר האמינו בעצמכם והיכולות שלכם ואל תחכו לאישור מאף אחד, ואל תתנו לפחדים לנהל אתכם, היו המנהיגים של החיים שלכם כאן ועכשיו. קחו את ההגה לידיים ונהגו בחייכם.

בהצלחה :)