זוגיות ואהבה בראי הפסיכולוגיה והתורה 

ניסיון לבדוק אם מושג האהבהוהזוגיות במקרא דומה למושג האהבה והזוגיות האידאלית לפי התפיסה המודרנית, מציג תמונה מעניינת ביותר. להלן מוצג בוחן לגבי אופייה של זוגיות בשלה על פי ניתוח זוגיות האבות והאמהות במקרא. נבדקו יחסי הזוגות - אברהם ושרה, יצחק ורבקה,יעקב ולאה, יעקב ורחל. מהצגת הזוגיות של האבות והאמהות עולה תמונה לגבי אופי התנהלות זוגית לטוב ולרע.

יש לציין כי סיפורי התנ"ך אינם מהססים לחשוף מערכות יחסים קשות בין בני-אדם. נמצא שיחסי הזוגות במקרא מתוארים ברוח מציאות, גם אם התמונה אינה תמיד אידיאלית, משוער אפוא שניתן יהיה להסיק מרוח הדברים במקרא לגבי זוגיות האבות והאמהות, באשר למערכת הזוגית הכדאית, להפיק לקחים וללמד מניסיונם.

הזוג הראשון שיבחן הם שרה ואברהם. זוג זה עבר הווי חיים סוער וקשה. הם חוו טלטולים רבים יחדיו. עזבו משפחה, ארץ, מולדת ונדדו לארץ זרה, וכל זאת מתוך שותפות גורל ואמונה עמוקה להגיע ליעוד שהקב"ה הנחילם. וכתוב במקרא: "ויקח את שרי אשתו... ואת כל רכושם אשר רכשו... ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען" (בראשית, יב, ה).אין ספק שזוג זה עבר חוויות קשות יחדיו, כאלו ששינוי אורח חיים, וזאת בעקבות שינוי מקום ותפיסה אמונית.

שרה מצטיירת במקרא כאישה חזקה, המעורבת בקבלת החלטות, נוכחותה חזקהומשמעותיות ביותר בחיי הזוג. החל משיתוף הפעולה שלה עם בעלה בעת מסעם לארץ-ישראל בעניין היחס לפרעה, "אמרי נא אחותי את למען יוטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך" (בראשית יב, יג), או במפגש עם אבימלך: "זה חסדך אשר תעשי עמדי, אל כל המקום אשר נבוא שמה, אמרי לי אחי הוא" (בראשית, כ, יג), וכלה בהחלטה לגרש את הגר וישמעאל. "גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, עם יצחק"(בראשית, כא, י).

בממד האישי מתגלים קשיים בחייהם של זוג זה - שרה עקרה. כאישה אין ספק שהיא עוברת מהמורות רגשיות קשות המשפיעות על חיי המשפחה ושבעטיים היא מחליטה למצוא אישה שבעלה יפרה, על מנת שזו תבנה לה זרע ממנו, היא מביאה לבעלה את אמתה את הגר.

יש לציין כי עצם הויתור של שרה על היותה האישה היחידה בחיי בעלה - אברהם, והחלטתה לשתף אישה אחרת בחייהם, מבליט את כוחה ואת בטחונה בעצמה כאישה. שרה ידעה שנישואים אינם שלמים ללא דור המשך. בהעדר יכולתה למלא תביעת נישואין זו, היא מנסה למצוא פתרון, ולו אף על חשבון מעמדה שלה.

אברהם מצידו, מצטייר במערכת הזוגיות כאיש רודף שלום בכלל ורודף שלום בית בפרט, הוא משאיר את ההחלטה בידי שרה. היא זו הבוחרת את האישה המתאימה, על מנת להביא פרי בטן. וכששרה מתרעמת על הגר נמצא שקיים בדיבור בין הזוג, כששרה משיחה עם בעלה על מצוקתה. היא פונה לאישה: "ותאמר שרי אל אברהם: חמסי עליך, אנכי שנתתי שפחתי בחיקך, ותרא כי הרתה ואקל בעיניה, ישפוט ה' ביני ובינך" (בראשית טז, ה). בדו שח זה מתבטא כוחה הרב של שרה במשפחה וזאת למדים מהיחס שאברהם מעניק לה בעניין הגר: "הנה שפחתך בידך, עשי לה הטוב בעיניך" (בראשית, טז, ו). אברהם מעניק לשרה חופש וסמכות של אם הבית, שעל פיה ישק דבר, וזאת גם אחרי שהגר יולדת לאברהם בן, יש לציין כי למרות שהגר יולדת בן לאברהם אין הדבר מעלה את מעמדה כבת זוג אפשרית לאברהם, ואין אברהם ממרה את פיה של שרה. נמצא ששרה היא הקובעת בנושא אופיו של הבית המשותף.

עם זאת תגובתו של אברהם באשר להחלטת שרה לגרש את בנו היא קשה: "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו"( ). למרות שהוא נכנע לבקשתה, הוא מעניק לה, לשרה, את מעמדה כאם הבית. כנראה בהתנהגותו של אברהם יש רצון לפייס אישה פגועה, יש ביטול רצונו שלו בפני רצונה, ובלבד שתחזור לחוש את יכולתה וכוחה כאישה דומיננטית בביתה. כיבוד רצונה של שרה מקבל אמנם אישור מהצווי האלוקי: "כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה, כי ביצחק תקרא לך זרע" (שם, כא, יב). אך למרות צווי זה - סיטואציה שבה האדם אמור לגרש את בנו (ובלבד שאשתו תחוש את עצמה מפוייסת ומקובלת), היא סיטואציה קשה ביותר.

מן הכתוב בתורה ניכר שהקשר בין אברהם לשרה הוא קשר אינטימי חם ואוהב. אברהם מודע ליופייה הרב של אשתו – וכבר צויין כי הוא חושש מאבימלך ומבקש משרה לומר שאחותו היא. גם עת פטירתה של שרה מעיד הכתוב על אבלו ועל כאבו הרב של אברהם על אובדן זוגתו:"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (שם, כג, ב). פרשנים רבים מתייחסים לאבלו של אברהם על אשתו. ואמנם נאמר במקרא לבכות וגם לספוד.

הכתוב מתייחס גם לדרך בה מנהל אברהם משא ומתן עם בני עפרון החתי על קניית נחלת קבר, דבר המעיד על גודל האובדן בחייו עם מות אשתושרה (בראשית, כג, ד-יט).

ניתן אפוא, למצוא במערכת הזוגית הזו בין אברהם ושרה, הדדיות. אלו יחסים של שיתוף פעולה ועמידה משותפת בעתות קשים. נמצא שיחסי השניים הם יחסים של כבוד, יחסי הערכה ושותפות גורל - הליכה יחד, כזו שעמדה במבחן של מאורעות וימים קשים במיוחד - הגירה מארץ לארץ, עקרות, תחרות נשית ובניית משפחה.

המודל של אברהם ושרה כזוג נשמע אידיאלי. שרה מתמודדת עם בעייתה - היותה עקרה, היא מנסה בדרכה שלה למצוא פתרון לבעיה. היא עצמאית בדרכה, היא יוזמת, פועלת ומחפשת פתרונות. וגם כאשר הפתרון פועל כביכול לרעתה היא, היא מוצאת דרך להתגבר על הבעיה. היחס של בעלה - אברהם אליה הוא יחס אוהב ומבין. אמנם, ביחסי הזוג לא נעדרים משברים, ומכאן אף ההתייחסות של המקרא לכעסו של אברהם בדבר גרוש בנו ישמעאל. אך המערכת הזוגית היא חזקה,בסיסה איתן והזוג עומד בתלאות החיים, הם כזוג מתגברים יחדיו על הבעיות שהחיים מזמנים להם.

במודל זה של זוגיות מודגשת אינטימיות, תשוקה חום והבנה. מובעת בזוגיות זו הבנה עמוקה האחד לשני, יש משען ותמיכה בזוגיות, והעיקר התחשבות רבה זה בזה. השותפות בין בני זוג באה לידי ביטוי בכך שכל פרט בשותפות זו עצמאי בדרכו ומוצא את יחודו שלו. נראה אפוא שרק בדרך זו תתכן שותפות שתביא תועלת והנאה אחד מהשני. יש לציין כי בשותפות אין הכוונה לזוגיות ממוזגת לחלוטין, דווקא שמירת הייחוד של כל אחד בתוך מעגל השותפות והדאגה לצרכי הפרט היא החשובה.

אחר מות שרה לוקח לו אברהם אישה נוספת: "ויוסף אברם ויקח אשה ושמה קטורה". (בראשית, כה, א). וההדגש במקרא הוא אחרי מות שרה, לא בחייה, דבר המעיד שוב על מעמדה החזק של שרה ועל הזוגיות האיתנה בינהם.

הזוג הנוסף שיבחן הם רבקה ויצחק. ובמקרא נאמר על תחילת קשר זה: "ויביאה יצחק האוהלה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית, כד, סז). המקרא מדגיש שיצחק אהב את רבקה. כנראה היא משמשת לו אף תחליף רגשי לאחר מות אמו, מעין נחמה. יתכן ועצם אהבה זו לרבקה היא שאפשרה לו את הניחומים לאחר מות אמו והתגברות על אבלו.

המקרא אינו מסביר מה פירוש ו"יאהבה". אך מסתבר שאהבה במקרא הוא מצבהמאפשר אפילו תנחומים על אובדן הדמות האהובה בחייו של יצחק- אובדן אמו-שרה. בהמשך מביא הסיפור המקראי קטעים אינטימיים על יצחק ורבקה כמו סיפור היכרותם- הליכתו של יצחק "לשוח בשדה" (בראשית כד, סא),כמו גם דרכה של רבקה לכסות עצמה בצעיף טרם נפגשו "ותקח הצעיף ותתכס" (בראשית כד, סה), ואולי התכסתה על מנת שתוכל ליפות עצמה מנזקי הדרך הארוכה, מחרן לכנען, טרם תוצג לפני חתנה.

במקראמסופר על החיבה שמפגינים רבקה ויצחק ביחסיהם: "וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו" (בראשית, כו, ח). משחקי החיזור והאהבה הללו ניכרו אפילו בעיני הרואה מבחוץ. המקרא לא מציין אם יש ליצחק נשים נוספות על פני רבקה. אין לו פילגשים ואין הוא מתחתן עם אישה נוספת, והדבר מחזק את אמיתות הקשר האינטימי בין בני הזוג.

יצחק מציג עוד קודם לכן את רבקה בעיני אבימלך כאחותו ואמנם רבקה משתפת פעולה עם תרמית זו,מסתבר אפוא שהם זוג שפועל יחדיו. שיתוף פעולה זה אינו ניכר תמיד בהמשך הנישואים,מסופר כי כל אחד מהם מעדיף בן אחר-יצחק את עשו, ורבקה את יעקב. רבקה אף מסכלת את רצונו של בעלה, יצחק,לתת את ברכת הבכורה לבנו עשו, היא פועלת בתחבולות,מעבירה את הברכה לבנה המועדף,ליעקב.יש לציין שערמומיות דרכה מודגשת דווקא לאחר הציון במקרא שיצחק הוא סומא, מכשול זה שהיא שמה בפני בעלה, יצחק, מעיד על כוחה ויכולתה למלא את רצונותיה.

באשר להדדיות בין בני הזוג, זו כנראה לוקה בחסר. רבקה הולכת לדרוש בה' לבדה,באשר להריונה. היא אף לא מעדכנת את יצחק בהבטחה שנותן לה הקב"ה - הבטחה בדבר שני לאומים שיצאו מקרבה.מסופר שרבקה פונה לברר בעת הריונה את מצבה: "ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן, למה זה אנכי, ותלך לדרוש את ה'" (בראשית, כה, כב). הכתוב אינו מציין שהיא משתפת את יצחק במה שנאמר לה לגבי העוברים. הרמב"ן הסביר על מעשה זה, שרבקה נקטה דרך צניעות בהעלימה ממנו את הידיעה, ויש האומרים כי רבקה חשבה שיצחק נביא גדול, וממילא לא ראתה צורך לומר לו דברים שכבר ידע. אך עצם הסיטואציה, שבה רבקה אינה משתפת את בן זוגה במעשיה, מעידה אולי על מערכת יחסים בעייתית בתקשורת הבין-זוגית.

גם החיבה השונה של בני הזוג לבניהם, והניסיונות של רבקה להערים על יצחק בעניין הברכה ליעקב, מראים על קשר חסר בין בני הזוג. עם זאת, ברור שרבקה מיטבה להכיר את בן זוגה. היא גם מצליחה בתכסיסיה. ועל כך מציינים חז"ל שנענשה בכך שלא זכתה לראות את בנה יקירה, את יעקב שב מהגלות, מחרן.

גם רבקהאפואבדומה לשרה מצטיירת כדמות עצמאית ודומיננטית,היא פועלת לבדה, ומבקשת להשיג את מטרותיה.עם זאת הפרשנים מדגישים את גדולתה של רבקה ביכולתה לראות את הנכון והראוי- הברכה ליעקב, העדפת יעקב על פני עשו, והטעייתה את בעלה במגמה להעביר את הבכורה אליו. משמע, תבונתה וכוחה של אישה זו בתוך התא המשפחתי הינו רב. היא גם מנחה את יצחק לאסור על יעקב לקחת אישה מבנות המקום, ונאמר בכתוב: "ותאמר רבקה אל יצחק: קצתי בחיי מפני בנות חת, אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ, למה לי חיים" (בראשית, כז, מו).

מיד אחרי האמור לעיל מצוה יצחק את יעקב בנו: "לא תקח אשה מבנות כנען" (בראשית, כח, א). משמע רבקה מנחה את בעלה באשר להתנהלות הבית והתנהגות הבנים. כוחה אפוא רב כרעיה, כאם ומחנכת. יש לציין כי היא אינה גלויה לחלוטין בפני בעלה. היא פועלת בשם עצמה, ואמנם דבריה נשמעים.

הזוג שניכר שקשריו הזוגיים מהווים בעיה אמיתית הם לאה ויעקב. זהו למעשה קשר שראשיתובכפיה. לבן כפה את בתו הבכורה, לאה,על יעקב, וזאת בשל אהבתו העזה של יעקב לבתו הצעירה,לרחל. יעקב מוכן לשלם מחיר על אהבתו את רחל הצעירה - הוא עובד שבע שנים בעבורה, וגם לאחר שלבן מרמהו, ומשיא לו בערמה את לאה הבכורה מבין בנותיו הוא ממשיך לעבוד שבע שנים נוספות עבור בחירת לבו, האחרת, עבור רחל.

החוקרים מדגישים (Gordon, 1992; Branden, 1992; Hendrix, 1990) שאחד הפרמטרים החשובים בקשר זוגי הוא המשיכה הפיזית. משיכה זו לא באה לידי ביטוי ביחסי זוג זה- יעקב ולאה. וכתוב במקרא: "ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר יפת מראה, ויאהב יעקב את רחל..."(בראשית, כט, יז-יח).

היופי הוזכר דווקא אצל רחל ואולי בהשוואה ללאה, רחל הייתה "יפת תאר ויפת מראה". מלכתחילה לא בחר יעקב בלאה. אך ברור מהמקרא מדוע בחר ברחל - היותה יפה, משמע,הייתה קיימת משיכה גופנית דווקא בין יעקב ורחל, ואין ספק שדבר זה לא הוסיף על יחסי הזוג יעקב ולאה.

גם לאחר מימוש קשר הנישואין מציג הכתוב את אהבתו הרבה של יעקב דווקא לרחל "ויאהב גם את רחל מלאה" (בראשית, כט, ל). לשון הכתוב מעלה השוואה בין נשותיו של יעקב , ולא ברור מהמקרא אם אהב יעקב בדרך כלשהי גם את לאה. אך ברור שאת רחל אהב יותר. או אהב רק את רחל. אך בהמשך נאמר בכתוב: "וירא ה' כי שנואה לאה" (בראשית, כט, לא).מכאן למדים שלאה לא הייתה נשוא למשיכתו של יעקב. הוא לא אהבה, ולמרות שהולידה לו בנים, הרחיבה את המשפחה וביססה את מעמדו כאם המשפחה, אהבתו לא הייתה נתונה לה.ברור שזוגיות כזו היא זוגיות חסרה.

יש לציין כי הכתוב מדגיש את חובתו של יעקב ללאה כבעל. ללאה אוהל משלה ויעקב מבקר באוהל זה ואף מקים משפחה. משוער שאהבה פיזית לא הייתה תדיר בין בני הזוג, אך יעקב ממלא חובתו כבעל ביחידה משפחתית זו.ולראיה, מספר הילדים שילדה לאה ליעקב ומהות השמות שנתנה לאה לבניה. עם זאת נמצא שלאה נאלצת בתחכום להזמין את יעקב לאוהלה, וידוע הסיפור על ראובן המביא לאמו דודאים, וכשאחותה רחל מבקשת אותם עונה לה לאה: "ותאמר רחל אל לאה: תני לי מדודאי בנך, ותאמר לה: המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני? ותאמר רחל: לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך" (בראשית, ל, יד-טו). פסוקים אלו מדגישים את מעמדה החסר של לאה בהשוואה לאחותה, לצרתה רחל.

מהשמות שנתנה לאה לילדיהם ניתן להבין את מצבה המשפחתי-אישי של לאה בתוך המערכת הזוגית. בעת לידת בנה השלישי אומרת לאה "ילווה אישי אלי". היא קוראת לילד לוי, מתוך תחושת בטחון שתוכל עתה להשיג את בעלה קרוב יותר אליה, אחרי לידת בן שלישי.ובלידת בנה הרביעי היא כבר מאוששת ומודה לקב"ה - הפעם אודה לה', והיא קוראת לנולד יהודה, משמע, כנראה מעמדה כאשת איש התבסס יותר אחרי לידת בנה הרביעי,עד כדי כך שהיא אפילו בוחרת להודות לבורא עולם על כך.

היחסים בין יעקב ללאה מתפתחים במשך הזמן ליחסי זוג שמקיימים משפחה, ברוכת ילדים,אמנם אין שם אהבה במלוא מובן המילה , אך יש ביחסים אלו שיתוף ורעות. לאה חיה במציאות בה היא מודעת שאל לה לדרוש מבעלה יותר מדי,היא מבקשת רק נוכחות של יעקב בחייה ( - "לווי"כלשונה).

גם יעקב ממלא את חלקו בתא המשפחתי ונוהג בלאה כבאשתו, נמצא אפוא במקרא עדיות לכך במספר אירועים: ומסופר בתורה כשהוא עומד לחזור לכנען הוא מבקש מלבן: "תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותו בהן" (בראשית, ל, כ). הוא מבקש - נשי, כולל לאה.

כשהוא עומד לעזוב את חרן, הוא משתף את נשותיו - לאה ורחל,את שתיהן בהחלטתו: "וישלח ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו" (בראשית, לא, ד). אמנם רחל נזכרת בפסוק לפני לאה. ואולי הדבר מעיד על חשיבותה הרבה יותר בעיניו. אך שתי נשותיו לוקחות חלק בהחלטותיו.

בשלב הבריחה של יעקב מלבן, מסופר שנשותיו משתפות פעולה עמו כנגד אביהן שלהן - לבן, ונאמר במקרא: "וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים" (בראשית לא, יז). ההתייחסות היא לנשותיו - לרחל ולאה כאחד. יעקב נוהג כבעל המתנהל עם לאה כאשתו לכל דבר.

האירוע הנוסף המעיד על חשיבותה של לאה בעיני יעקב הוא בעת פגישתו הקשה עם אחיו עשו. פגישה המלווה בחששות כבדים. יעקב מתכנן את המערכה למפגש ונאמר במקרא: "וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים, ואת רחל ואת יוסף אחרונים" (בראשית לג, ב). לאה נכללת במערך ההגנה הממוגן, לאה וילדיה מוצבים אחרונים אמנם רחל ויוסף הם האחרונים לחלוטין, אך לאה נזכרת אפוא במערך זה כ"אחרונים".

יעקב בהחלט נוקט עמדה של כבוד והתחשבות בלאה וילדיה. נמצא אפוא שלמרות שהכתוב אינו מדגיש יחסי אהבה וקירבה אינטימית בין הזוג, הרי יעקב כבעל ממלא את חלקו - מגן על אשתו וילדיו, משתף אותה ומתייעץ עמה על אודות חייו.

יש שיתוף והדדיות בהחלטות החשובות - עזיבת חרן, בניית אסטרטגיה ובריחה. יש התייעצות וגוון של הדדיות והבנה בין בני הזוג. יעקב אף ממלא ומספק את צרכיה הגופניים של אשתו והראיה- נולדו להם ילדים. אמנם מסופר במקרא שלאה קונה את יעקב במחיר הדודאים. עם זאת, יש לציין כי אין הדגש על יחסי חום וחיבה ביניהם. לאה מוזכרת כאישה הנלחמת על בעלה, מבקשת תדיר את קרבתו ואהבתו. צעדים אלו הם חד-צדדיים, הם של לאה בלבד. כנראה אלו הם יחסי זוג שאמורים לחיות יחד, כי כך נגזר - לא יותר מכך.

לעומת זאת היחסים בין יעקב ורחל הזוג הנוסף שיבחן רוויים בגילויי אהבה ברורים. ונאמר במקרא: "ויאהב יעקב את רחל ויאמר, אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" (שם, יט). ועוד נאמר על מחיר אהבתו זו: "ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה" (בראשית, כט, כ). גם לאחר שרומה יעקב על ידיאביה של בחירת לבו, על ידי לבן,נאמר: "ויבא אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה, ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות" (בראשית, כט, ל).וכבר הדגשתי כי המקרא מציג את אהבתו הרבה של יעקב לרחל מספר פעמים.

עם זאת, יחסי הזוג לא נעדרים משברים. והכתוב מתייחס לזעמו של יעקב על רחל שכנראה נשאה עימה מרירות קשה שהעכירה את נישואיה ליעקב, באשר לא יכלה להוליד לו ילדים. ונאמר במקרא "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל באחותה, ותאמר אל יעקב: הבה לי בנים, ואם אין מתה אנוכי;ויחר אף יעקב ברחל ויאמר: התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן?" (שם, ל,א-ב). ברור שמשבר זה פוגם בנישואים, אך הזוג מתגבר גם על בעיה זו.

ציון דרך חשוב בחייו של יעקב הוא מות אשתו, והכתוב מציין: "ויצב יעקב מצבה על קברתה, היא מצבת קברת רחל עד היום" (בראשית, לה, כ).הכתוב מדגיש עוד כי מות רחל הוא אחת מהנקודות הקשות של חייו, בסכמו את מערכת חייו לפני בנו יוסף, עת ירד למצרים לפגשו.ושם מסופר כי יעקב אומר: "ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" (בראשית, מח, ז) עצם אזכור מותה של רחל ואפילו הדגשה זו בערוב ימיו, מראה עד כמה חסרה הייתה לו רעייתו כל השנים.

דווקא בסיפור חייו של יעקב והתעקשותו על אהבתו לרחל, נמצא את מהות הזוגיות הבשלה והאהבה בחיי המשפחה. אהבה זו ברור שאינה קלה ועומדת בקשיים רבים, אך עצם מימושה מעיד על אופיה.

רחל ויעקב מתעמתים עם לבן ויכולים לו, הם סובלים את תכסיסיו ואת ערמומיותו. רצונו לדחות ולבטל את אהבתם אינו עולה בידו. עם זאת, רחל מתמודדת כל השנים עם אישה נוספת הקיימת בחיי בעלה, ועוד צרתה היא אחותה. יש לה לזו גם עדיפות- היא פוריה ויולדת בנים לבעלה, ליעקב, ואילו היא אישה עקרה הנאלצת למסור את שפחתה לבעלה על מנת לבנות לה זרע ממנו.

ומסופר במקרא על שיטתה של רחל למצוא המשך לשושלת: "ותאמר הנה אמתי בלהה, בוא אליה ותלד על ברכי, ואבנה גם אנוכי ממנה" ( ). בלהה יולדת בעבור רחל שני בנים- דן ונפתלי אך בסופו של דבר היא זוכה גם לבן משלה. והכתוב מספר: "ויזכר אלוהים את רחל, וישמע אליה אלוהים ויפתח את רחמה;ותהר ותלד בן ותאמר: אסף אלוהים את חרפתי;ותקרא את שמו יוסף לאמר: יסף ה' לי בן אחר" (שם, ל,כב-כד).

מוסד הזוגיות בתפיסה היהודית בהשוואה לתפיסה הזוגית בהיבט החברתי- חילוני

ניתן אפוא ללמוד מיחסי ארבעת הזוגות הללו- האבות והאמהות. שביחסי זוג יש מהמורות וקשיים אך זוגיות בריאה וטובה אמורה להציג התמודדות משותפת, לחימה יחד ועמידה מול מכשולי החיים (אלו תמיד קיימים). גם גילויי החיבה והאהבה הפיזית הם פאן חשוב המשמר זוגיות בריאה. וכמובן קיימים גם החובות והזכויות של בני הזוג בתוך המערכת הזוגית והכבוד ההדדי שהם רוכשים זה לזה.

הצגת יחסי הזוגות במקרא מעידה על תפקידן הדומיננטי של הנשים ביחסים אלו, ואמנם על כוחה הרב של האישה במערך הזוגי ניתן ללמוד מדברי חכמינו: "מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת, ולא העמידו בנים זה מזה. אמרו: אין אנו מועילים להקב"ה כלום. עמדו וגרשו זה את זה. הלך זה ונשא רשעה אחת, ועשתה איתו רשע. והלכה זאת ונשאה לרשע אחד, ועשתה אותו צדיק. הוי, שהכל מן האשה". (בראשית רבה פרשה יז, ל).היהדות אפוא מרוממת את תפקיד האישה בתוך המשפחה.

והגמרא במסכת בבא מציעא (נט) אומרת: "אמר ר' חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר: "ולאברם הטיב בעבורה" (בראשית יב, טז).

ראוי לציין שהיהדות מאפשרת פירוק התא הזוגי במידה ואינו עונה על הדרישות הקיימות. אומות העולם מדגישים בעצם הנישואין את עצמת הקשר הזוגי לדורות, לנצח, אך היהדות גדולתה בכך שבעצם הנישואין, חותם האדם כתובה לאשתו - כתב כריתות (אם יהיה צורך חלילה).

היהדות רואה במוסד הנישואין קשר קדוש וחשוב ביותר ולכן היא אף מאפשרת תיקונו במידת הצורך. וכשכלו הקיצין וזוג אינו עומד בקשר, קיימת אפשרות לתיקון - גירושין. אמנם פירוק זוגיות, משפחה,הוא נטל קשה באומה היהודית, וכבר נאמר: "אמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" (סנהדרין, כב, עא). אך עצם האפשרות לפתרון מעין זה, מדגיש את מקומה החשוב של הזוגיות בתפיסת דת זו. לפיכך על האדם לשאוף לזוגיות טובה, ואם זו לא עולה בידו, הרי היהדות מאפשרת פירוק התא הזוגי ובנייתו מחדש עם מועמדים אחרים.

חשיבות רבה במערכת הנישואים והזוגיות לרגשות. היהדות מודעת לכך שאין לדרוש מהאדם ואפילו ביום חתונתו נאמנות מוחלטת לרגש הקיים, לאהבההקיימת ברגע נתון. רגש האדם עלול להיות דבר הפכפך ואין להתחייב עליו. אם בחוזה הנישואין הנוצרי למשל מתחייבים בני הזוג לאהוב אחד את השני לדורות"עד שהמוות יפריד בינהם", הרי היהדות מאפשרת בעצם הנישואין דרךלפירוקה, במקרה וזו לא תעלה יפה. כתיבת כתובה בעצם החתונה, בעצם מעמד ברית הנישואין, מדגישה שחוזה שותפות זה תלוי בראש ובראשונה בהתנהגות וברגש האדם. והרי האדם לא יכול להבטיח מה ילד יום. ואין הוא יכול להבטיח עיקביות לגבי רגש שחש בעת החתונה. יש לשאוף אמנם לאחדות וזוגיות טובה לעתיד, אך זו אינה מובטחת תמיד.

מסכת החיים המשותפת בין בני זוג, תתכן אם יהיה דבק בין השניים. רעות, כבוד, הדדיות, שוויוניות, יושר ושאר תכונות המסייעות לדבק זה. על הרגש הזה, על הדבק הזה יש לעבוד. יש להשקיע בזוגיות. וכתוב במקרא: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד). אחדות זו הקרויה במקרא "וידבק באשתו" היא עיקר המשמעות של האהבה. כח הנתינה, היא הכח השולט בדבק זה. וכבר מצינו שאברהם, למרות כעסו על שרה ברצותה לגרש את הגר ובנו, בולם את כעסו ומוותר. היכולת לאהוב היא כנראה יכולת הנתינה, ההענקה לאחר.

שלמות האדם מתבטאת במימוש הזוגיות. וכבר נאמר - שאיש ואישה מהווים שלמות אחת. "אמר ר' אלעזר, כל אדם שאין לו אשה, אינו אדם, שנאמר, זכר ונקבה בראם... ויקרא את-שמם אדם" (יבמות, סג, עא).שלמות זו תתכן תוך ויתורים הדדיים, אך גם תוך שמירה על ייחודיות הפרט במסגרת הזוגית כאדם.

גורדון (Gordon, 1992) הדגישה את התקשורת בין בני זוגכתורמת ביצירת יחסים נאותים ואוהבים בינהם, לפיה אינטימיות משמעה תקשורת פתוחה וכנה בין בני זוג. דווקא ציפיות סמויות והסתרת אינפורמציה כרוכה בפגיעות בזוגיות. למשל, קשה לומר שהתקשורת בין הזוג המקראי- יצחק ורבקה היא אמנם פתוחה וכנה. המקרא מציין שאין רבקה גלוית לב עם יצחק גם תכסיסיה בעניין גניבת הבכורה והעברתה ליעקב מציגה את נסיונה להסוות את זהותו של מקבל הברכה, ועוד קודם לכן בעניין דרישתה מידע על הריונה. נמצא אפוא שדווקא גילוי הלב, ההזדקקות לאחר והאמון מולידים קירבה וחיבה בין בני זוג, זו נעדרת ביחסי השניים.

סאטיר (Satir, 1989) טוענת שזוגות בעייתיים הם זוגות שמערכות היחסים החברתיים בינהם פגומה. לפיה, בני זוג בראש ובראשונה הם חברים. חברות זו נוצרת מתוך יחסי כבוד, שמירת הערך העצמי של כל אחד לכשעצמו, ושל כל אחד לגבי השני. ואמנם אברהם קשוב לשרה ולשמירת ערכה העצמי.

סאטיר הדגישה שקומוניקציה בריאה בין בני זוג תיתכן אם כל אחד מהם יהיה קשוב לצרכיו, לייחודיותו ויממש את מאווייו שלו גם בתוך המערכת הזוגית.ואמנם במקרא מצויין שלשרה ולאברהם תחומי עניין שונים, אברהם נלחם עם חמשת המלכים כדי לשחרר את לוט הוא עסוק בהשגת הצדק החברתי בביסוס מעמדו. ואילו שרה, אשת הבית דואגת לצורכי ביתה ולדור ההמשך.

סאטיר הציעה לבני זוג לבסס את הקשר בינהם ולדבר ב"שפת הלב". היא טענה שחלק מהזוגות מתרגמים שפה זו לחולשה. לפיה, רבים מהזוגות מתקשרים דרך הראש, המחשבה, הקוגניציה, ומזניחים את שפת הלב - הרגשות. תקשורת רגשית כזו אמורה לקרב בין בני זוג, והיא כוללת שיתוף האחר בתחושותיך, בין אם הפרט חולק תחושות קשות או נעימות.

נמצא אפוא כי הבנת האחר תיתכן באמצעות הרגשות.ואמנם ההבנה שמגלה אברהם לגחמות אשתו שרה אפילו בעניין גירוש הגר ובנו ישמאעל הם למעשה קשב לרגש, לטינה או אילו לקנאה שחשה שרה נגד הגר ה"מצחקת".

סאטיר (1989). פנים רבות לנו,חיפה:נורד.

גורדון, ל.ה. (1992). פלונטרים של אהבה, תל-אביב: אחיאסף.

רבין, ק. (1991). טובים השניים, נישואין כדיאלוג, תל-אביב;קשת ומודן.

Bradshaw, J. (1988). The Family, Florida: Health Communications, Inc.

Branden, N. (1983). If You Could Hear What I Cannot Say. Tronto: Bantam Books.

Branden, N. (1980). The psychology of Romantic Love. Los Angeles, California: J.P. Tarcher, Inc.

Eisfeld, O. (1964). Einleitung indas Alte testament, Berline: Tubingen.

Hendrix, H. (1990). Getting the Love You Want, New-York: Harper Perennial

Oser, F.K. (1996). Learning from negative morality. Journal of Moral Education, 25, 67-74.