מה חשוב בחיים 

מה חשוב בחיים?

אז החלטתי להתעסק בשאלה הגדולה הזו. וברור שהיא כל כך אינדיבידואלית שזה גם אבסורדי לתת לה תשובה שהיא חד משמעית, והיא יכולה להשתנות מיום ליום וגם מרגע לרגע. כל דבר שעלה בתוכי ואני פתאום מרגישה שהוא הדבר החשוב בחיים, פתאום מאבד את ערכו ברגע שאני שמה עליו את כל הדגש.

אני אתאר את המסע שאני עוברת בהקשר לשאלה זו ומשם אדון לגבי הנושאים ששאלה זו מעלה בתוכי. ההתעסקות בשאלה מעלה בי הרבה פחדים. שמא לא אמצא תשובה וארגיש שחיי מבוזבזים וללא משמעות אמיתית. או שכן אמצא תשובה ויעלה כאב גדול על כך שאיני בדרך הנכונה. או אולי זה בכלל כל כך גדול ואני מאוד קטנה מכדי לדון בדבר כזה. האם יש בכלל תשובה לשאלה הזו? 

כשביקרתי בהודו בגיל 19 חשבתי שגיליתי את התשובה. חשתי ברת מזל על שנולדתי לתוך משפחתי, גופי ועולמי האישי. הרגשתי שהחשוב באמת הוא הבריאות הפיזית והנפשית. הרגשתי שכל מה שהתעסקתי בו שהיה קשור למראה חיצוני, כסף, ריגושים ומין הוא חסר חשיבות לנוכח המראות הקשים שנחשפתי אליהם בהודו.

אך לאחר כמה חודשים חזרתי ארצה, וכמו כולם חזרתי לעבוד כמו מטורפת, ללמוד, לרצות זוגיות ועוד ריגוש ועוד חפץ חדש...

כשחשבתי על מה ארצה ללמוד ובמה לעסוק בחיים, החלטתי שזה חייב להיות משהו שייתן לי סיפוק. שיהיה למען האחר. ואז זה יהיה מה שבאמת חשוב בחיים – עזרה ונתינה לאחר. יציאה מהאגו שלי אל האחר. מאוד אלטרואיסטי לא?!

ויקטור פרנקל, מייסד תורת הלוגותרפיה, דיבר על מציאת משמעות בה יוכל לשכוח את עצמו, הדבר יגלה את הווייתו האנושית האמיתית של האדם ומשם לפתירת הנוירוזות.

אני הבנתי שבחירת מקצוע טיפולי שכזה יוכל לתת לי משמעות עמוקה לקיומי. פחות התעסקות עם האגו האישי שלי ויציאה מתוך עצמי למען האחר. שמתי דגש גדול בבחירת המקצוע כדבר שייתן לי משמעות בחיי.

"אדם שעוסק בעבודה שהוא אוהב, כאילו לא עבד יום אחד בחייו" אלברט איינשטיין.

את היציאה הבאה שלי לחו"ל כבר עשיתי על מנת להגשים את התחביב הכי גדול שלי שהוא גלישת גלים. במשך שנה עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות ללא כל משמעות וסיפוק מבחינתי, אבל היה לי המון זמן פנוי בשביל לגלוש. ואז שוב חשבתי על המשקל ששמתי על בחירת המקצוע. החלטתי שכל עוד אני יכולה להגשים בכל יום את הדבר שעושה לי הכי טוב בלב ובנשמה אזי הדרך שבא אני ארוויח את כספי (כל עוד תהייה מוסרית כמובן) איננה משנה. אבל אז אני עסוקה כל הזמן רק בעצמי. אין בעצם שום אינטגרציה עם העולם הרחב יותר. הכל נועד להגשמה העצמית והמצומצמת שלי.  

עידן הניו-אייג' מתעסק המון בהתפתחות רוחנית כשאיפה מרכזית בחיים. ומהי בעצם התפתחות רוחנית? אם אני רוצה לקחת אותה לעולם שלי ולא לנזירים הבודהיסטים, האם מדובר בתודעת האחדות? תחושה של התמוססות הגבולות האישיים והתמזגות עם אנשים, הטבע, היקום, אשר אליה מתלווה תחושת קדושה. אלו תופעות רצויות לפי המסורות הרוחניות והפסיכולוגיה הטרנספרסונלית.

אז האם בראש מעיינינו עלינו לשאוף להגיע לאיזושהי רמה כזו של התעלות רוחנית ולשים את רוב או כל כוחותינו באימונים כאלה? ומה בעצם יהיה אח"כ? לא אהיה מנוהלת יותר ע"י  כוחות האגו? ואיך אוכל להמשיך לחיות את החיים שלי כאן? ללכת לעבודה, לנסוע בכביש, לאכול...

אני לא רואה את עצמי חייה חיי פרישות, או יושבת במדיטציה במשך ימים שלמים. אבל אני מוצאת את הרגעים, בתוך החיים המערביים לחלוטין שאני חיה בהם, שבהם אני נמצאת בתודעת האחדות. רגעים שבהם הלב פתוח לגמרי, אין מחשבות ויש רק תחושת אחדות והגוף נמצא בעוצמה מאוד גדולה והתרחבות.

אני אנסה להסביר זאת דרך הגלישה, שהיא משהו שאני מחוברת אליו כבר 12 שנים ומשקיעה בו את רוב זמני הפנוי. הגלישה רוב הזמן מחייבת להיות בכאן ועכשיו. בין השלווה של הצפייה לאופק כשאני מחכה לגל שיגיע, לבין הפעולה המהירה שיש לעשות כשהגל הנחשק מגיע. ואז מגיע שיא החוויה. להיות על הגל, להרגיש אחת איתו ועם הים. עם הטבע והבריאה כולה. רגעי שלמות כאלה יכולים לקרות בכל מיני מצבים ואני מאמינה שככל שיש עוד ועוד מהם, נחווה את החיים כיותר מספקים.

בפועל ישנם עוד דברים רבים בעלי חשיבות רבה בשבילי. כשאני קמה בבוקר והולכת לישון אני רוצה להרגיש אהובה, אוהבת ולא בודדה בעולם. חוויות השיא האלו שדיברתי עליהן מדהימות אבל כשאין עם מי לשתף אותן אז יכולה להיות תחושת בדידות מאוד גדולה בתוך זה.

אז קשר עם האחר הוא החשוב? ואיזה קשר? משפחתי? חברי? זוגי? כשאני חושבת על זה אז כולם חשובים והכרחיים לחיים מאושרים. מה יותר מה פחות אני לא ממש יכולה להעיד אבל אני יודעת שהאדם חייב קשר עם האחר על מנת לצמוח, להתפתח, להרגיש ולחוות את העולם במלואו.

אהבה. בשבילי זה גם אחד הדברים החשובים בחיים. ולאו דווקא רומנטית. אבל להרגיש אוהבת ונאהבת ע"י הבריות. כשאני חשה אהבה לאחר, אני נפתחת לקבלה ונתינה, לחיות גדולה ולתחושה של זרימת אנרגיה בתוכי. כשאני מקבלת אהבה אז כל אלה גם מתקיימים עם ההרגשה של הוכרה בעצמי וביכולות שלי אל מול העולם.

אמונה. מושג האמונה הוא מורכב מבחינתי. יכולה זו להיות אמונה טוטאלית בבורא. יש אנשים שזו בלבד מספיקה להם כדי לקבל כוח לעבור קשיים בחיים ולקבל משמעות. בשבילי האמונה היא בכוח מסוים שפועל על היקום הזה שאנו חיים בו ושהוא אחראי על גורלנו. אמונה שהכוח הזה רוצה בטובתי ושכל מה שקורה לי בדרך נובע ממנו ובמטרה להביא אותי לחיים מלאים וטובים יותר. לכן אני מאמינה שחשוב שלכל אדם תהייה אמונה בסיסית כלשהי שתוכל לעמוד לצידו, ולא משנה בעיניי למי היא מופנית, ואם דתית ואיזה, או ללא כל קשר לדת.

"רגעים כאלו של הארה, של שלווה ושל אושר עילאי שיכולים לקרות גם דרך הטבע, ובאורח מוזר נשמרים עימנו..." (סוגיאל רינפוצ'ה)

בשבילי אלה רגעים של נוכחות מלאה בתוך החוויה. להרגיש את מלוא העוצמה הרגשית והגופנית של החוויה. להיות בכאן ועכשיו בלבד.

זה פתאום מדהים אותי לראות את הדברים השונים שכתבתי מתחברים לתוך דבר אחד שקיבל מושג ומילים. זה מצב תודעתי שבשבילי הוא בא והולך. אבל ישנה שאיפה שהוא יגיע כמה שיותר, ומתוך כך אני יכולה להרשות לעצמי להשקיע כמה זמן ואנרגיות שאפשר כדי להגיע למצב זה.

זוהי לגיטימציה לחיות את החיים. לאהוב אותם. להגשים בכל יום חלקים עמוקים מתוכי. אם זה למצוא אפילו כמה דקות ביום שבהם אני בשלווה עם עצמי והטבע, או במדיטציה, או בעשייה של משהו שממלא אותי ומוציא ממני את הצד היצירתי ונטול האגו.

החשוב בחיים הוא הדרך. המטרה איננה. וזוהי הדרך שלי. להשתמש ביכולות שלי ולנצלם במידה המרבית כדי לתת, להיות בקשר עם עצמי, עם האחר ועם הרשת הקוסמית.

וזאת התשובה שלי. היא גם לא ממש תשובה אלא הדרך שלי לאשר לעצמי שאני חייה את מה שחשוב בשבילי בחיים כרגע. יש סיכוי שזה ישתנה בקרוב ואולי גם לא, אבל החיפוש אחר החשוב באמת ומשמעותי באמת לא יגמר ולא יפסק. ועדיף שכך...