המדע המודרני צבר ידע עצום על האבולוציה של החיים ועל התפתחות הד.נ.א. לעומת זאת הוא מגשש באפילה וחסר כל ידע לגבי אופן היוצרות החיים עצמם. הפער בכמות הידע בין שתי התופעות הוא תהומי. הואיל ואיננו יודעים דבר על אופן היוצרות החיים, אנו נוטים לראות לעתים, בטעות, את היוצרות החיים כחלק מתהליך האבולוציה, או שלא לתת לשלב היוצרות החיים את המשקל המלא לו הוא ראוי בהשוואה לשלב האבולוציה שבא אחריו.
שלב היוצרות החיים הינו ראשוני וככל הנראה היה קצר מאוד והוא לא עבר כל אבולוציה. חשוב על כן להדגיש את ההבדל בין שלב זה לבין שלב האבולוציה הממושך ומן הראוי לנסות ולגלות מה, ועד כמה, תרם לנו שלב זה, ואילו תכונות ומאפיינים ראשוניים של החיים הוא הביא עמו. דוגמא לאבחנה בין החיים שנוצרו לפני תחילת האבולוציה, לבין התהליכים שהם עברו במהלך מיליארדי השנים שלאחר מכן, מהווה הד.נ.א. עצמו, אשר לגביו לא יכול להיות ספק שהוא נוצר ביחד עם היוצרות החיים ולפני תחילת האבולוציה (אך עבר שינויים במהלך האבולוציה), שהרי בלעדיו האבולוציה לא היתה מתרחשת מלכתחילה. השאלה היא אילו תכונות ומאפיינים נוספים של החיים הינם טרום אבולוציוניים וכיצד הם משפיעים עלינו כיום.
תהליך האבולוציה והברירה הטבעית דורש, מעצם מהותו, שאותם יצורים המשתתפים בו, יהיו מצוידים, מלכתחילה, בדחף מובנה וטבוע להתרבות, לנצל בצורה מיטבית את הנתונים שסביבם ולשפר את מינם באמצעות מוטציות ובכל דרך אחרת. דחף זה היה חייב לקדום, אף הוא, לתהליך האבולוציה, שכן בלעדיו החיים לא היו מתרבים ומתפתחים. דחף זה הינו, על כן, חלק מהד.נ.א. המקורי ולא נוצר במהלך האבולוציה. כוח דחף זה, הפועל ומורגש עד היום, הוא למעשה הכוח המניע של האבולוציה וזהו אינסטינקט ההגשמה העצמית, הפועם בכל יצור חי. הוא קיים בכל יצור חי בכל גודל שהוא וראשיתו מעת התהוות החיים ועוד בטרם האבולוציה. אינסטינקט ההגשמה העצמית (The self realization instinct) קיים לצד שני אינסטינקטים טרום אבולוציוניים אחרים והם אינסטינקט החיים ואינסטינקט המוות. שלושה אינסטינקטים אלה הם אבני היסוד של קיומנו עד היום. הם מתווים את דרכם של כל סוגי החיים, כולל חיידקים, נגיפים וכל סוגי המיקרואורגניזמים למיניהם, כאשר אינסטינקט ההגשמה העצמית הוא זה שמדרבן את החיים להתרבות תוך ניצול יעיל של סביבתם ואצל המיקרואורגניזמים תוך ניצול מנגנוני השכפול של קורבנותיהם. אינסטינקט זה ניכר ובולט יותר בהתנהגותם של תאי הגוף.
אינסטינקט ההגשמה העצמית בתאי הגוף
בחינה של התנהגות תאי הגוף מגלה שאינסטינקט ההגשמה העצמית, ולצידו אינסטינקט החיים ואינסטינקט המוות, קיימים ופועלים, לא רק בכל יצור חי, יהא גודלו אשר יהא, אלא גם בכל תא ותא בפני עצמו בגוף החי, ואפילו ביתר שאת. הסתכלות בהתנהגות תאי הגוף מגלה שהם פועלים בנחישות מופלאה, וכשהם ממוקדי מטרה וחדורי מוטיבציה, פשוטו כמשמעו, לממש את הפונקציה אליה התמיינו.
תאי הגוף משתלבים ברקמה שלתוכה "נולדו", ממלאים בשקדנות את התפקיד הספציפי של אותה רקמה בכל אחד מאברי הגוף, ומשתפים פעולה, באורח הרמוני, עם יתר התאים בגוף. בחתירתם למלא כראוי את תפקידם הם מסוגלים אפילו להקריב את עצמם ולעבור תהליך מכוון של התאבדות, בכל אותם מקרים בהם הינם מיותרים ולא מביאים יותר תועלת, כאשר קיימת התרבות בלתי מבוקרת שלהם, כאשר יש בהם פגם כלשהו, כולל פגם גנטי, כאשר התרחשה בהם מוטציה שאינה ניתנת לתיקון, או כאשר הותקפו ע"י נגיפים ובמטרה למנוע את התפשטות הנגיפים. אינסטינקט ההגשמה העצמית של התא המתאבד פועל, במקרים אלה, בקנה אחד עם אינסטינקט המוות שלו במטרה לקיים את אינסטינקט החיים של הגוף בו הוא שוכן.
ביטוי בולט יותר לדחף חדור המטרה והנחישותי של תאי הגוף לבצע את תפקידם, ניתן למצוא באותם תאי הגוף שתפקידם לשמור ולהגן על הגוף, לתקן פגמים בו ולאזנו. תאי מערכת החיסון של הגוף פועלים, תוך תיאום מורכב ביניהם, במטרה לטפל בזיהום או בנזק אחר. מנגנון החיסון כולל בין היתר תאים לוחמים המתמחים בבליעה, הרג ועיכול של מיקרואורגניזמים שונים ובבליעת גופים זרים בגוף. לעתים קרובות הם מתאבדים במסגרת הגשמת תפקידם. כאשר יש פצע או חתך בגוף, תאי עור סמוכים, שאינם שייכים כלל למערכת החיסון, ממוססים את החלבון שקושר אותם למקומם והולכים, גם הם, לעבר הפצע על מנת ליטול חלק בשיקומו. תהליך איחוי העצמות, כמו כל תהליך ריפוי אחר בגוף, מהווה אף הוא דוגמא להתנהגות חדורת המטרה, היעילה והממושמעת להפליא של תאי הגוף.
דוגמא טובה אחרת לפונקציונליות ממוקדת המטרה של תאי הגוף ניתן למצוא באותם תאים שתפקידם לשמור ולהגן על המוח. קו ראשון בהגנה על המוח מהווים תאי המיקרוגליה אשר מתקנים תאים פגומים ותאים שהצטבר בהם פלאק, מפרקים ומפנים תאים מתים, שברי תאים ותאים הרוסים. נזכור שמדי יום מתים במוח בלבד עשרות אלפי תאים וכולם מפונים ממנו, ביחד עם זיהומים אחרים, בצורה מסודרת ויעילה. פעולת תאי המיקרוגליה נעשית תחת בקרה קפדנית כדי לאפשר להם לסלק פסולת מבלי לפגוע בתאי העצב הבריאים.
עוד דוגמא להתנהגות חדורת מוטיבציה ונחישותית מהווה תא הזרע. הוא חדור כולו במטרה להגיע אל הביצית, בדרך שמנקודת ראותו ארוכה מאוד, לחדור לתוכה ולהכניס אליה את מטענו. הוא ממשיך בפעולתו למרות שכבר עזב לחלוטין את הגוף שבו נוצר ואין לו יותר קשר אליו.
מנגנון האבולוציה הוא תהליך סינון אקראי המאפשר לטובים ביותר לשרוד, איך אין הוא מייצר בעצמו את הטובים ביותר. האבולוציה, כשמה, תורמת להתפתחות החיים, אך אינה מייצרת אותם. היא איננה יכולה ליצר דחף ומוטיבציה ובודאי לא כמו זו של תאי הגוף, כולל הנכונות להתאבד למען מטרתם. המוטיבציה וכוח הדחף של החיים כולם הינם איפא, טרום אבולוציוניים כמו הד.נ.א. עצמו.
הד.נ.א. והתכונות והמאפיינים של החיים שנוצרו לפני שלב האבולוציה הם הבסיס שמתוכו צמחה והתפתחה האבולוציה, ואינסטינקט ההגשמה העצמית הוא הכוח שהתניע ומניע אותה. הדעת נותנת שמשקל התוצר הקדם אבולוציוני עולה על משקל האבולוציה בכללותה. היחס בין התוצר הקדם אבולוציוני לבין תהליך האבולוציה, דומה מאד ליחס שבין התורשה והסביבה.
תאי גוף סוררים
תאי הגוף הבריאים מונחים ע"י אינסטינקט החיים של הגוף, ואינסטינקט ההגשמה העצמית שלהם פועל בשרותו. הם חיים ומתים למען שלמות הגוף, תחזוקתו ובריאותו. תאי הגוף המחבלים בגוף, כמו התאים הסרטניים, פועלים, מנקודת ראותם, אף הם להגשמתם העצמית, ומידת יעילותם, נחישותם והתמקדותם במטרה לא קטנה מזו של התאים הבריאים. ההבדל בין התאים הבריאים לתאים הסוררים הוא שלסוררים יש "אדון" אחר המנחה את אינסטינקט ההגשמה העצמית שלהם, לא אינסטינקט החיים של הגוף, אלא אינסטינקט המוות שלו. אינסטינקט המוות קיים בכל גוף מקדמת דנא והוא ממתין בשקט לתנאים שיבשילו את הפעלתו. בל נשכח שאינסטינקט זה הוא המנצח בסופו של דבר.
מקומה של הנפש
מערכת החיסון ובריאותן של כל מערכות הגוף מושפעות מהמצב הנפשי של בעל הגוף. זוהי עובדה בדוקה ומוסכמת. מה שלא ידוע עדיין הוא אופן הפעולה המדויק והמלא של המצב הנפשי על הגוף. בענין זה רב עדיין הסתום על הגלוי. לא ידועים מהם היקף וגבולות ההשפעה של הנפש על הגוף ומה הדרך היעילה ביותר לגרום להשפעה מטיבה של הנפש על הגוף. מה שכן ברור הוא שמצב נפשי טוב מעודד את הדחף, את אינסטינקט ההגשמה העצמית של תאי הגוף, לפעול לטובת אינסטינקט החיים של הגוף, ומצב נפשי ירוד מחליש אותו. מצב נפשי ירוד מאוד עלול לגרום למהפך בתיפקוד תאי הגוף כך שאינסטינקט ההגשמה העצמית שלהם יעלה בקנה אחד דוקא עם אינסטינקט המוות של הגוף.
מאחר שמוחנו מכיל סיעות שונות, הרוחשות מתחת לפני השטח, יתכן מצב שבו תאי גוף שונים מקבלים הוראות סותרות מהמוח, דבר המסביר פעולות סותרות של תאי הגוף, למען המשך הגוף ונגדו.
בעל תואר אקדמי בתחום המשפטים ומדעי המדינה
