שפיכה מוקדמת - בראיה הוליסטית זוגית 

שפיכה מוקדמת

הוא הרגיש לא מסופק במהלך קיום יחסי המין. הוא התחיל לקרא ולהתעניין, ואז הוא שמע את המשפט 'שפיכה מוקדמת' וייחס אותה לעצמו.

אני בזמן האחרון מרגיש חוסר סיפוק במהלך קיום יחסי המין שלי ושל זוגתי. התחלתי לקרא ולהתעניין, ואז שמעתי את המשפט 'שפיכה מוקדמת'. כך, גבר כבן 40, שהגיע לטיפול. 

לפי קנה המידה שלו הוא צודק, אכן הוא חווה שפיכה מוקדמת, אבל, האם היה זה נכון בכלל להשתמש בקנה מידה? האם זה היה נכון להשתמש בקנה מידה שכזה בפרט? ונגיד שלפי קנה המידה שלו הוא לא היה חווה שפיכה מוקדמת האם אז הכל היה בסדר? והשפיכה המוקדמת, מוקדמת למה? מוקדמת למי?

הוא בחר קריטריון, מדד את עצמו לפיו, ומצא את עצמו נכשל בבחינה. מה היה קורה אילו בחר קריטריון אחר לבדיקה? מה היה קורה אם היה עומד בקריטריון האחר או נכשל גם בו? ובכלל, למה הוא בחר דווקא בקריטריון שבחר? ומכאן אפשר לשאול איך בוחרים קריטריון, או, מהו הקריטריון הנכון למדידת איכות יחסי המין?

הוא מרגיש, הוא מודד, הוא מתעניין, הוא מוצא, הוא מגיע לטיפול... באמת יפה, אבל, איפה היא? איפה אנחנו? איפה המשפט – יש לנו בעיה?

אנחנו יצורים רוחניים שבאו לעולם הזה כדי לבצע תיקון התפתחותי רוחני בעזרת שיעורים הבאים לידי ביטוי דרך חוויה גשמית. אם אנחנו יצורים רוחניים סימן שמרכז חיינו הוא בעולם הרוחני ותיקון עולמינו הרוחני הוא המטרה ולא תיקון עולמינו הגשמי. אם אנחנו יצורים רוחניים אז הסיפוק שלנו אמור להיות רוחני. לכן, משמעותו של חוסר סיפוק בעולם הגשמי היא בעצם תוצאה וייצוג של חוסר סיפוק בעולם הרוחני. טיפול בקושי ובאי נוחות שמורגשים בעולם הזה אמור להיעשות דרך התייחסות להיבט הרוחני שהם מייצגים.

התיקון הרוחני ייעשה במרחב התיקון הגשמי שהוא במסגרת הקשר הזוגי. בני הזוג שלנו הם מעין שליחים ספציפיים שנשלחו אלינו במיוחד ע"י היקום כדי לעזור לנו לבצע את התיקון שלנו. אין צירופי מקרים, לא נפגשנו סתם. רק איתה אעשה את התיקון שלי ורק איתי היא תעשה את התיקון שלה.

מכאן עולה מספר דברים:

המטרה בזוגיות היא התיקון הרוחני האישי שלי ולא הסיפוק הגשמי האישי שלי או שלה. מרחב הזוגיות הוא מרחב התיקון.

חדר המיטות הוא המקום המאפשר את קיומו  של שיעור ההתפתחות הרוחנית ולא המקום למדוד בו את הערכתי העצמית או את ביצועי.

בני הזוג שלנו הם שליחים ולכן עלינו לכבד אותם ולראות אותם ממש כנציגי האלוהים.

שפיכה מוקדמת היא ייצוג של בעיה רוחנית המיוצגת בקשר הזוגי שבו אתה נמצא. הבעיה היא לא אצלך ולא אצל זוגתך. הבעיה היא בקשר שבניכם ובמידת התפקוד הרוחני האישי של כל אחד מכם בתוך הקשר. על אף מפח הנפש שנוצר לאור הקושי שבתפקוד הגשמי שווה לנסות ולהוסיף גם שימחה ולראות בקושי מעין מתנת התפתחות שנפלה בחלקך.

הבה ונבדוק את המשמעות הרוחנית שבכל אחד משלבי מעשה האהבה הגשמי ונראה כיצד ניתן לפתור כל קושי אם מתיישרים עם המטרה הרוחנית.

המרכיב הראשון הוא העונג:

אחת המטרות של מעשה האהבה בעולם הגשמי היא השגת עונג. הגבר דואג לעונג שלו ואף מבקש מבת זוגו לענג אותו, וכך גם היא. במבט מהצד על האקט המיני נראה שכל אחד מבני הזוג מתמקד בעצמו ובעונג שלו.

אין כל בעיה עם העונג לשמו, אך, הפלא ופלא, לאורך זמן, העונג לא מחזיק זמן רב וצריך לגוון ולמצוא שיטות חדשות ומסעירות יותר כדי להשיגו. ההתמקדות, הלגיטימית לכאורה, בעונג מובילה דווקא לנפרדות, לניכור, לבדידות, לטענות ולהתפרצויות רגשיות.

מקור הבעיה הוא בדרך שבה מושג העונג. לדוגמה, אם אני מניח שהעונג שלי צריך לבוא לידי ביטוי בצורה גשמית, ואם הצורה הגשמית שלי היא הגמירה שלי, אז בעצם, כדאי לי לגמור מה שיותר מהר. כך מוצאים את עצמם בני הזוג רצים אחרי האורגזמה של עצמם וגם משיגים אותה אך אף על פי כן הם נשארים מרוחקים זה מזה ולא מסופקים רגשית ונפשית.

כאמור, אנחנו נשמות והסיפוק שלנו אמור להיות רוחני. סיפוק רוחני יבוא לידי ביטוי בדרך של - חיבור.

חיבור מורגש כשיש אהבה. אהבה מושגת כאשר מתקיימת תחושה שהשני הוא חלק ממני, כאשר אחד רואה את השני, כאשר מתקיימת דאגה הדדית. הדוגמה המושלמת לאהבה כנה ואמיתית היא -  'אהבה הורית'. באהבה הורית הילד כל הזמן בראש שלנו, באהבה הורית הילד כל הזמן צף בהכרתנו, גם כשאנחנו מסתובבים בחנויות, גם כשאנחנו מבשלים, גם כשאנחנו שומעים חדשות, אנחנו מתעניינים בו כל הזמן, שואלים לשלומו ודואגים לצרכיו.

אפשר לתרגם ולממש אהבה הורית גם במסגרת הקשר הזוגי. האישה שאיתך היא חלק ממך, היא החצי השני שלך, היא הנשמה שירדה איתך לעולם כדי לעזור לך להתפתח.   אישה צריכה אהבה. תתעניין בה כאילו היא הייתה ילדה קטנה, דאג לרווחתה הנפשית, הרגשית והמינית, במקום להגיד לה תעשי לי כך וכך שאל אותה, מה עושה לה טוב, מה מענג אותה, האם כך בסדר, האם לשנות קצת, האם יש דברים נוספים שהיא הייתה רוצה שתעשה לה או שתעשו ביחד? פשוט, קח בחשבון שאתה אחראי לרווחתו של האדם שנמצא כרגע לידך כאילו הוא הילד שלך.

באהבה הורית, במקום שאתה תדאג לעצמך והיא תדאג לעצמה, תתחלפו. מהיום, אתה דואג לה ואת דואגת לו. רווחתה בידיים שלך, רווחתו בידיים שלך. לדוגמה תרגיל: מי עושה לך הכי טוב את הקפה? סביר להניח שאתה בעצמך. נסו בימים הקרובים להתחלף, אתה תדאג לה והיא תדאג לך. שאל אותה, כמה מים? כמה סוכר? עם חלב או בלי? וכך לאט לאט תרגיש, בכל כוס קפה, שאתה חושב עליה, ודואג לה, הולך ומתקרב, הולך ומתחבר.

האהבה ההורית שתפגינו אחד כלפי השני, המשוב החוזר שלכם בצורה של שיתוף והודיה, כל אלה יצרו אצלכם אהבה, קירבה, ביטחון הדדי, הזדהות, אמפתיה ו- חיבור. השאיפה לעונג נשארה, אך הדרך להשגתו השתנתה. הדרך החדשה תוביל אתכם לחיבור, והחיבור, הוא יגרום לכל אחד מכם להרגיש עונג, סיפוק, ביטחון, משמעות ושייכות גבוהים בהרבה מעבר לכל עונג גשמי.

המרכיב השני במעשה האהבה הגשמי הוא התנועה:

תנועות החדירה של הגבר גורמות להנאה גשמית. ההתמקדות בהנאה הגשמית גורמת להתמקדות בתנועות החדירה. תנועות החדירה אמנם מגבירות את העונג האישי אך בו בזמן מקצרות את זמן המשגל ואת זמן ההגעה לאורגזמה ולנקודת השפיכה של הגבר. העונג הגשמי מושג בזמן קצר אך כדי להגיע לעונג רוחני נפשי דרוש זמן ארוך יותר. כך יוצא שהתמקדות בהנאה הגשמית לא מאפשרת את היווצרותו של החיבור הרוחני שהוא המטרה העיקרית. חוסר בחיבור ובסיפוק רוחני יוצר בין בני הזוג נפרדות ומשאיר אותם בלתי מסופקים וממורמרים.

כדי להגיע להנאה רוחנית יש להקטין את ההתמקדות בהנאה הגשמית ולצורך כך יש להמעיט בתנועות החדירה. כל מה שצריך לעשות הוא לעצור, אתה צריך לנוח בתוך האישה, ואת צריכה לנוח כשהוא בתוכך. לעצור, ורק להרגיש, רק להיות שם, רק להקשיב לנשימות שלך ושלה, לתת לגוף ולנשמה לעשות את מה שהם יודעים לעשות באופן טבעי. פשוט להיות, בכאן ועכשיו, להקשיב לגוף, להקשיב לרגשות שעולים, לשתף אם מרגישים שבא לשתף, לא לחשוב על האורגזמה, לא לחשוב על מה שיהיה אח"כ. העצירה תוביל לקרקוע, לנוכחות, לקרבה, לראיית האחר, להקשבה לאחר, והכי חשוב, גם כאן, ליצירת חיבור, קשר, ואהבה.

לאט לאט יתמלא הגוף באנרגיה של אהבה שתורגש כמתפרצת דרך החזה. רק לעצור ולהיות. זוהי חוויה רוחנית מעצימה ומחברת, חוויה מענגת ומספקת יותר מכל חוויה גשמית אחרת.

המרכיב השלישי הוא הטעינה האנרגטית:

במעשה האהבה הגבר והאישה מתחברים פיזית כדי להעביר זה לזו אנרגיה. הוא מעביר לה אנרגיה גברית והיא מעבירה אליו אנרגיה נשית. שניהם צריכים להיטען אנרגטית, זה פשוט צורך נפשי רגשי. הטעינה ההדדית לוקחת זמן. הצלחתה של הטעינה הפיזית תלויה באיכות החיבור הרוחני שבין בני הזוג שהוא זה שמאפשר את הזמן שדרוש לתהליך הטעינה. תהליך טעינה מוצלח יבוא לידי ביטוי בתחושות של שובע, מלאות, סיפוק ורוגע שמרגיש כל אחד מבניה הזוג.

מעשה האהבה הגשמי הוא בעצם מעשה אהבה רוחני אלוהי. זהו מפגש גשמי של שתי נשמות רוחניות, זכר ונקבה, כחלק מהמפגשים המקיימים את מערכת הטבע. לא מדובר בפגישה אקראית לצורך עינוג עצמי אלא בפגישה לצורך חיבור רוחני גבוה של זכר ונקבה.

החיבור בין הגבר לאישה מבוסס על הצלחתו של תהליך הזיכוך שכל אחד מהם צריך לעשות. תהליך הזיכוך מבוסס על תהליך של תיקון אישי והתפתחות אישית שמבוססת על – 'פחות אני יותר אנחנו'. חוויית הטעינה האנרגטית היא בעצם האישור והגמול על כך שהצלחת להתחבר. הצלחת לעשות את התיקון שלך, הצלחת לעבור ממצב של 'אני' למצב של 'אנחנו'.

 קשר זוגי טוב יבוא לידי ביטוי בתחושה של עלייה ברמת האנרגיה הן האישית והן של המרחב הזוגי. לצורך כך צריך ליצור חיבור. את החיבור יוצרים בדרך של מודעות למשמעותו של מעשה האהבה ולחלקך בו.

שפיכה מוקדמת היא חוויה כואבת, מתסכלת ומקטינה אנרגיה. שפיכה מוקדמת היא בעיה גשמית אך בראייה הוליסטית היא מצביעה על חיבור רוחני רגשי שטרם מומש. מאחר ומדובר בבעיה של חיבור הרי שבעצם מדובר בבעיה זוגית ולא של אחד מבני הזוג.  החיבור הרוחני טרם מומש בגלל תיקון אישי של כל אחד מבני הזוג שטרם מומש.

הסתכלות על בעיית השפיכה המוקדמת בראייה הוליסטית, כשיעור רוחני שבו עליך ללמוד על מהות הקשר הזוגי ועל תפקידך בו, עשויה להכניס בעתיד הקלה, אהבה וסיפוק בקשר הזוגי שלך.