ביקור במוסקבה בקיץ האחרון, עם קבוצת שוחרי אמנות, הפגיש אותנו עם זוראב צרטלי Zurab Tsereteli אחד האמנים הפעילים הבולטים ביותר במוסקבה. אמן שהאנדרטאות גדולות הממדים שיצר, ניצבות באתרים מרכזיים במוסקבה ומוזיאון המכיל את יצירותיו ונקרא על שמו, נמצא באחד מהרובעים היוקרתיים בעיר.
כשהתיישבנו לארוחת צהרים במסעדה הגיאורגית שבמוזיאון, אי אפשר היה שלא להבחין בצרטלי בכבודו ובעצמו. גבר כבד גוף בעל פנים רחבות, בשנות השמונים לחייו, לבוש בחליפת שלשה חלקים מעוטרת בעניבה אדומה ובמדליית זהב. שעון הזהב הענק על פרק ידו והטבעות הכבדות הנוצצות על אצבעותיו, לא הותירו ספק באשר למצבו הכלכלי ולמעמדו. הוא היה מוקף בקבוצה קטנה של אנשים ובצלם צמוד ועלעל בניירות כל שהם. המלצרים התרוצצו סביבם ויצאו מגדרם להעניק להם את השרות הראוי. כשביקשנו להצטלם אתו הוא נענה בשמחה ואף בחר את היצירה שלידה ביקש להצטלם, תפוח ברונזה ענק שבמרכזו אדם וחוה, העומד באטריום רחב ידיים בעל גג זכוכית, גדוש בפסלי מתכת מונומנטליים.
לצרטלי קסם אישי לא מבוטל ואנרגיה בלתי נדלית. אין ספק שהוא נהנה מתשומת הלב ומודע היטב לחשיבות יחסי ציבור וקשרים הולמים. אלה קידמו במידה רבה את הקריירה שלו ואת פרסומו. הוא אולי האמן הפעיל המקושר והמתוקשר ביותר ברוסיה, ונושא בשורת תארים ותפקידים לא מבוטלת בתחום האמנות ומחוצה לה. בנוסף למשרה בפדרציה הרוסית (איגוד מייעץ לאיגוד המחוקקים של רוסיה), הוא נשיא האקדמיה הרוסית לאמנות, נחשב ל"אמן העם של ברית המועצות" ו"אמן העם של הפדרציה הרוסית". מנהל המוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה, מנהל התערוכות של האקדמיה לאמנויות, ובנוסף מכהן כנשיא קרן מוסקבה הבין-לאומית לתמיכה באונסקו, יו"ר אונסק"ו הבין-לאומי לאמנויות יפות, חבר באקדמיה האירופית לאמנויות, ומשתתף באקדמיות לאמנות של צרפת ושל ספרד, כמו גם באוניברסיטה של ג'ורג'יה בארצות הברית. לאחרונה, התבלט צרטלי כפילנתרופ, ותרם כמה מעבודותיו לצדקה. הוא תמך בבניית בתי יתומים ובמתקני נופש. ואפילו השתתף בערב התרמה למען משפחות יהודיות מועטות יכולת שנקלעו לקשיים כלכליים בגיאורגיה.
צ'רטלי נולד בטיבלסי (1934), שם סיים את האקדמיה לאמנויות. זמן קצר לאחר מכן עבר למוסקבה, הוא נישא לנסיכה גרוזינית ממשפחה אצילה, הטוענת לקשר דם עם הקיסר הביזנטי אנדרוניקוס קוממנוס הראשון, מי שהיה אחראי במידה רבה לעיצובה של האימפריה הביזנטית במאה ה-11.בתקופת לימודיו באקדמיה עבד עם אמנים גיאורגיים ידועים כמו טנגז מיראשווילי, גיבי קשלבה, ונלי קנדלאקי. ב-1964 נסע לצרפת ללמוד שם פגש את פיקאסו, שאגאל ודאלי, שהם מקור ההשראה הניכר ביצירותיו.
צרטלי שולט במגוון טכניקות, הוא יוצר בציור, ויטראז', קרמיקה, אמייל, פיסול במתכת ובאדריכלות.היקף העבודה שלו עצום. אך יצירותיו שנויות במחלוקת אחד הפסלים הענקיים שלו, פסל פטר הגדול, שגובהו 98 מטרים ומשקלו כ-10.000 טון, זכה בתואר המפוקפק "אחד מעשרת הפסלים המכוערים ביותר בעולם". הפסל שהיה אמור לייצג את קולומבוס, נדחה ע"י ארצות הברית, ופעם אחר פעם שינה את פניו עד שהפך להיות פטר הגדול. הביקורת על עבודותיו לא הפריעו לצרטלי לקבל עוד ועוד פרויקטים במוסקבה ומחוצה לה. צרטלי ידע היטב באיזה צד מרוחה החמאה, הוא הבין לאילו אנשים ומוקדי כוח יש להתחבר כדי לקדם את האינטרסים שלו. ומה נכון יותר מאשר חברות אמיצה עם "השילוש הקדוש" - ראש העיר השולט בתקציבי העירייה, נשיא רוסיה וולדימיר פוטין והפטריארך אלכסיי השני, ראש הכנסייה הרוסית האורתודוכסית. יחסי הידידות עם ראש עיריית מוסקבה הקודם יורי לוז'וקוב, הניבו כמה מהפרויקטים האמנותיים ענקי הממדים שלו. ב-1990 לאחר נפילת השלטון הסובייטי, קיבל צרטלי את שיפוץ "קתדרלת ישו המושיע", הכנסייה הנוצרית האורתודוקסית הגבוהה בעולם (103 מטר), השוכנת על גדות נהר מוסקבה, במרחק הליכה מהקרמלין. הוא אחראי לעיצוב "אנסמבל כיכר מנגה", "אנדרטת שואת העמים" בפארק הניצחון, ואובליסק בגובה 142 מטר ברחבה שלפני מוזיאון הניצחון והפסל הענק של ג'ורג' הקדוש, שזכה למספר גרסאות ברחבי מוסקבה. לוז'קוב היה גם זה שהרשה לו להתגורר באחוזה עתיקה במרכז העיר מוסקבה שהפכה להיות "גלריה צרטלי". באולם המוקדש לאנשים מפורסמים ניתן להבחין בפסלים של לוז'וקוב ושל פוטין. לוז'וקוב עם מטאטא ופוטין בפסל שגובהו חמישה מטרים, עומד יחף בחליפת ג'ודו (זוראב עצמו, לעומת זאת, מתעקש שזה לא פסל של פוטין וכי זה נקרא "רוח בריאה בגוף בריא"). במשך עשרות שנים, שום ראש ממשלה או סלבריטי לא התחמק מתשומת לבו של צרטלי. מרגרט תאצ'ר, אמא תרזה, הנשיא בוש הראשון וליזה מינלי מצאו את דמותם בגלריה שלו. וסביר להניח שאלה קידמו לא במעט את פרסומו.
בנוסף למונומנטים ברוסיה, עשה צרטלי עבודות אמנות בשגרירויות ברית המועצות ברחבי העולם, ופסלים מונומנטלים ענקיים במדינות רבות בריטניה, צרפת, ספרד ארצות הברית וישראל. אחד הפסלים המפורסמים ומעוררי המחלוקת שיצר מחוץ לרוסיה הוא ה"אנדרטה למען המאבק בטרור העולמי" (הידועה גם בשם "דמעה של צער"). פסל בן 10 קומות, שניתן לארצות הברית כמתנה רשמית של ממשלת רוסיה לעיירת ניו ג'רזי, לזכר קורבנות הפיגוע ב -11 בספטמבר 2001 (26 מהם היו רוסים). הסרת הלוט נעשתה ב - בספטמבר 2005, בטקס בו נכחו צרטלי ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין.
הפסל מורכב ממגדל ברונזה שגובהו 30 מטר עם פתח משונן במרכזו, בו תלויה דמעה גדולה של ניקל, בבסיס האנדרטה, על לוח גרניט, נחקקו שמותיהם של קרבנות הפיגוע ב-11 בספטמבר ובהפצצת מרכז הסחר העולמי ב -1993. צרטלי לא גילה את עלות הפסל אך אמר כי שילם תמורת העבודה והחומרים. עורך דינו נקב בסכום של כ -12 מיליון דולר. קשה היה להישאר אדישים לפרויקט האדיר הזה. אם לשבח ואם לגנאי. ביוני 2007 פרסם וויליאם פינגן ב"ניו יורקר" מאמר אירוני על "המתנות שעל המים" ובו כתב: "צרפת נתנה לנו את פסל החירות. עכשיו רוסיה העניקה לנו עוד אנדרטת XXL ,"למאבק בטרור העולמי", אם לא הבחנת בה, זה כנראה כי לא התקרבת לאחרונה לניו יורק בספינה. אלה המגיעים מהאוקיינוס האטלנטי לניו יורק רואים את המתנה הרוסית הרבה לפני ה"ליידי חירות"...
הפסל העומד בקצהו של חצי אי ארוך, מעשה ידי אדם, בביון, ניו ג'רזי, נראה ממרחק כמו ביסקוויט תה ענק. ככל שתקרב תתחיל להבחין בדמעה אדירה של פלדת אל-חלד - דמעה של צער - תלויה על סדק משונן המפעפע באמצע הלוח הראשי. אך תדע שאתה לא מסתכל על חטיף רגיל, מדובר במאה וחמישים וחמישה טון ארד, בחטיף של אחר הצהריים."
צרטלי הציע בתחילה את האנדרטה לניו ג'רזי, ראש העיר שמח לקבל אותה, אבל למרבית הצער הוא נפטר ואז ארגון אמני ניו ג'רסי התנגדו נמרצות להקמת הפסל. הם כינו אותו "פיסת חומר נפץ לא רגישה, של אחד ממקדמי העצמי הבוטים בעולם. "הפרויקט נעצר. ואז התברר כי Bayonne, עיר שבה לאמנים אין השפעה גדולה, הסכימה להקים אותה בתחומה אלא שלבאיון היו רק ארבעים אלף דולר להוציא. "אין בעיה", אמר צרטלי. הוא ישלם עבור "המאבק בטרור העולמי" בעצמו. בצד השוללים היו גם משבחים מתגובות כמו "מרשים למדי" ועד ל"יצירה מרהיבה להפליא".
צרטלי עדיין זוכה למעמד של כוכב על במוסקבה, אך מאז היבחרו של סרגיי סובינין באוקטובר 2010 לראשות עיריית מוסקבה, ירדה מעט קרנו של צרטלי. הוא פוטר מתפקידו כיועץ לממשלת העיר מוסקבה ובפברואר 2012. חשב סוביאנין לסלק את פסל פטר הגדול, שלטעמו ולטעמם של פסלים אחרים במוסקבה הפסל לא היה שייך לעיר מלכתחילה ... "גודלו מגמד את סביבתו ומקומו של פטר הגדול לא בעירנו" טענו. בסופו של דבר החליט סוביניאן להשאיר את הפסל על תילו, כשגילה כי יעלה כשני מיליון דולר לפרק אותו ולסלק אותו משם.
מבקרים רבים רואים את עבודתו כמונוטונית, משעממת וחסרת טעם. אפילו בטיבלסי עיר מולדתו, זכה לביקורת נוקבת. הוא העניק לעיר פסל המוקדש לחופש ולעצמאות של האומה הגאורגית. הפסל הוצב בשנת 2006 בכיכר המרכזית של טביליסי, הוא עשוי גרניט וברונזה מצופה וזהב. גובהו 35 מטרים וניתן בקלות להבחין כמעט מכל נקודה בעיר אך לא כולם בטביליסי שמחים במתנה של צרטלי.. הרוב המכריע של הגאורגים רואים בו את אחת היצירות המכוערות ביותר של צרטלי, עדות לטעם מסוכן ודוגמה מושלמת לקיטש. עם זאת סביר להניח שגם אם צרטלי אינו אמן פורץ דרך, או בעל סגנון ייחודי, המונומנטים הענקיים שעשה יישארו על תילם עוד שנים רבות.
צרטלי עצמו רגוע למדי כשמדובר בביקורת: "תגובות כאלה הן נורמליות לחלוטין. האמנות הייתה תמיד נתונה לביקורת. האדם המודרני אינו יכול להעריך אותה כראוי. קחו את מגדל אייפל, למשל - היוצר שלו ננזף יותר מפעם, אבל עכשיו אי אפשר לדמיין את פריז בלי זה. הזמן יסדר הכל ".
הדסה גורוחובסקי מרצה לתולדות האמנות, אמנית יוצרת ואוצרת מדריכה סיורים בדגש אמנות בארץ ובחו"ל. בקרו אותי בפייסבוק
