באזרבייג'ן המכונה "ארץ האש" ובבירתה באקו -"עיר הרוחות" קמה סצנת אמנות מודרנית נועזת ומקורית. אמנות שזוכה לאחרונה לחשיפה ולהערכה רבה מחוץ לארצה. ארבעים יצירות של אמנים מאזרבייג'ן - "נולדו מרוחות אבשרון", הוצגו באפריל 2017 ב"ארארטה"- המוזיאון לאמנות מודרנית בסנט פטרבורג, מספר חודשים קודם לכן בנובמבר 2017, הוצגה בגלריית טרטיאקוב במוסקבה תערוכה של אמני אזרבייג'אן משנות השישים והשמונים, תחת הכותרת "קבוצת הכוכבים". הייתה זו הפעם הראשונה שאמנים אזריים הוצגו יחדיו והפעם הראשונה שגלריית טרטיאקוב הציגה אוסף יצירות מהרפובליקות הסובייטיות. אמנים אזריים הציגו עבודות מעניינות בביאנלה בוונציה ועבודותיהם נמכרות בגלריות מובילות באירופה.
לאחר פירוקה של ברית המועצות, קשרי התרבות הקודמים עם אזרבייג'ן נפסקו כמעט לחלוטין, עבודותיהם של אמנים אזריים כמעט ולא הוצגו בתערוכות ברוסיה. מתחילת שנות ה-30 ועד נפילת ברית המועצות, הראליזם הסוציאליסטי שלט בכיפה. המגמה הייתה לייחד את האמנות הסובייטית מאמנות המערב ולראות בה שופר לרעיונות סוציאליסטים. כך שנמנעה מאמנים פתיחות ופלורליזם. אמנם לאמנים של אותה תקופה היו סגנונות משלהם, אך הם הושפעו מאוד זה מזה. אחרי הכל, בברית-המועצות היה מספר מצומצם של בתי-ספר לאמנות ורבים מהם למדו באותם המוסדות: בבאקו, במוסקבה, או בסנט פטרסבורג, שם לימדו אותם את אותם נושאים ואת אותן טכניקות. בשנות ה-60 אמנים שהביעו עמדות אישיות "מרדניות" אשר חרגו מהאידיאולוגיה הקומוניסטית, אמנם לא נעצרו, הוצאו להורג, או גורשו, אך הם נענשו בצורה אחרת. הם לא יכלו לקיים תערוכות, ולא הורשו לנסוע לחו"ל. היצירות שלהם זכו להתעלמות מוחלטת. ובכל זאת צמחה בברית המועצות אמנות בלתי רשמית שלא התקבלה ע"י הממסד. והיו אמנים נון קונפורמיסטיים אשר יצרו יצירה מקורית משלהם, כזאת הייתה קבוצת אמנים מאזרבייג'ן. שפעלה סביב חצי האי אבשרון. הם נסעו לכפרים בחצי האי ותארו את חיי היומיום של העם המקומי ללא אידיאליזציה. תיאורים של איכרים מגדלי כבשים, סוסים ופרות, נשים מכינות תבשילים, ילדים מעיפים עפיפונים או רוכבים על חמורים. עבודות שהיו שונות מאוד מאלו של אמנים אחרים באותו זמן. הקבוצה הואשמה כי היא "אנטי סובייטית", מפני שחבריה פעלו על פי השראתו של המנהיג הבלתי פורמלי, אוואד מיראבדוב, שהיה בן 32 ב -1955, הם הפנו עורף לעקרונות האמנותיים של הריאליזם הסוציאליסטי, ששלטו בתקופה הקומוניסטית, ונמנעו מלהתייצב לטובת אידיאולוגיה כלשהי.
כמה מהם, כמו אשרף מוראד Ashraf Murad , נפטרו לפני שזכו לראות את עבודותיהם מוצגות, חלקם נאבקו כדי לגמור את החודש, בקושי יכלו לרכוש מכחולים וצבעים. אוואד מיראבדוב, מנהיג האסכולה של "אבשרון", חי ועבד בבית נטוש בכפר. וכאשר פקידי המפלגה המקומית גילו אצלו עבודות שלא תאמו את רוח הממשל , הוא נאלץ לקבור חלק מהן בחול. מתוך תקווה לחזור מאוחר יותר להוציא אותן , אבל זה מעולם לא קרה והעבודות לא נמצאו.
העבודות של אשרף מורד (1925-1979) משקפות את הקונפליקט הטרגי שנכפה עליו באותה תקופה. מוראד יצר בתקופת השלטון הסובייטי, הוא קיבל את הכשרתו האמנותית במכללה בבאקו ולאחר מכן השלים את לימודיו במכון ריפין בלנינגרד, יצירותיו לא זכו להכרה רשמית לכן רב עבודותיו נשמרו באוסף פרטי עד לאחר מותו, לאחר מכן הן נאספו בגלריה "נאר" שבבאקו.
יצירתו משקפת מציאות שיצרה תודעה מבולבלת וטעונה. מורשת סובייטית מחד וניסיון למרוד בה מאידך. בעבודותיו אין זכר לריאליזם הסוציאליסטי, בו הפועל או האיכר, מאופיינים בחוסן גופני ושמחת חיים אופטימית. החפצים שהוא מצייר מעוותים, סולם הצבעים שלו עכור ונוגד את תפיסת הצבע המקובלת בראליזם הסוציאליסטי . לעבודותיו אין מבנה מסורתי, הדמויות בציוריו שטוחות זוויתיות ומאורכות במקצת, הוא מצייר דמויות דקות של ספורטאיות משתזפות בחוף, נושא חריג בתקופה הסובייטית, בה ערום נחשב כנושא דקדנטי, הלוקה באי ציות לאידיאולוגיה הנדרשת. הן שקועות בערפל סמיך, יופיין מסתורי ובלתי מובן. הן מרוכזות בעצמן, יש משהו מטפיזי במבטן, מבט שהאמן הצליח לתפוס וללכוד בהבזק. חלק מעבודותיו מנציח מנהיגים סובייטים, אך ייצוגם נוגד לחלוטין את פולחן האישיות שאפיין את הראליזם הסוציאליסטי. הדמויות שלו שטוחות, גאומטריות, חדות זווית, מבטן קודר, דגלי המהפכה אינם מתנופפים ברקע וההמונים לא מריעים.
סגנונו של טוגרול נרימנבייב (Togrul Narimanbeyov 1930-2013) שונה לחלוטין אך גם הוא אינו מיישר קו עם הראליזם הסוציאליסטי , הוא צבעוני, גדוש בפרטים וסוער, במשיכות מכחול מתעגלות ומתפתלות, מתוארים ערים ונופים תלושים מהקרקע, כאילו רוח תזזית נשפה בהם, סחררה והעיפה אותם אל על. הנושאים שלו לקוחים מנופיה של אזרבייג'ן ומהמסורת המקומית והם מושפעים מהמיניאטורות המזרחיות ומאמנות מערבית כאחד. בערים הצפופות מבצבצים מגדלים וכיפות בצלים מעוטרות . ובציורי הטבע הדומם רימונים, הרבה רימונים. פרי שיש לו מקום של כבוד בתרבות האזרית , טוגרול אומר שהרימון הוא המתנה היקרה של אזרבייג'ן ,פרי הרימון מוזכר באגדות ובסיפורי עם ומייצג מיסתורין, פריון, אחדות, שגשוג וטוהר. וצבעו האדום מייצג את אנרגיית השמש.
הביוגרפיה של נרימנבייב סוערת לא פחות מציוריו, הוא ומשפחתו נעקרו יותר מפעם ממקומם.
הוא נולד בבאקו בשנת 1930. למשפחה אמידה, משכילה ומכובדת. אביו נשלח ללמוד בחו"ל על ידי הרפובליקה הדמוקרטית העצמאית של אזרביג'אן בשנת 1919. הוא למד הנדסה בטולוז במשך שבע שנים, שם פגש את אימו של טוגרול, צעירה צרפתיה מגסקוניה. הם חזרו לאזרביג'אן, שהפכה להיות חלק מברית-המועצות, אך קשריו של אביו עם הרפובליקה הדמוקרטית של אזרביג'אן לא נשכחו. הוא נעצר במהלך הטרור של סטלין באשמת ריגול ונידון לחמש שנות מאסר בסיביר. אמו, טוגרול ואחיו הוגלו לסמרקנד באוזבקיסטן. שם למד טוגרול הצעיר את שיעורי האמנות הראשונים. אביו שוחרר לאחר שסיים את עונשו והמשפחה הורשתה לחזור לאזרבייג'ן, אך לא לבאקו. רק תחת של שלטונו של חרושצ'וב המשפחה יכולה לחזור לבירה.
טוגרול נרימבייב למד בבית הספר לאמנויות בבאקו, ואחר כך בבית הספר הגבוה לאמנות בווילנה, שם התוודע גם לציור מערבי. הוא צייר דיוקנאות, טבע דומם, סצנות שוק, ערים קסומות המבוססות על מוטיבים אזרביג'ניים. למרות הלחצים על האמנים הסובייטים להתאים לריאליזם הסוציאליסטי, הוא נשאר נאמן לסגנונו האקספרסיבי רגשי.בשנות החמישים זכה לביקורת נוקבת בשל התרחקותו מהסגנון המקובל, אבל בשנות השמונים עבודותיו התקבלו. הוא זכה להערכה רבה עוד בחייו. קיבל פרסים רבים והפך לאמן העם של אזרבייג'ן ב -1967 וקיבל את פרסי המדינה של אזרבייג'ן וברית המועצות. הנשיא היידר אלייב העניק לו אות כבוד של הרפובליקה בשנת 2000, בשנות חייו האחרונות חי בפריז והיה בעל אזרחות צרפתית. הוא מת ונקבר בפריז בן 83.
אוואד מירוואדוב Javad Mirjavadov
סיים את לימודיו בבית הספר לאמנות בבאקו ב -1949. לאחר מכן בילה מספר שנים בלנינגרד, שם הצליח להשיג משרה במוזיאון ההרמיטג ', כך זכה לראות תמונות של אמנים אימפרסיוניסטיות ופוסט-אימפרסיוניסטיות. יצירות שבאותו זמן אוכסנו במחסנים והוצגו רק בפני פקידי התרבות הסובייטית כדוגמאות לאידיאולוגיה בורגנית מנוונת.
בהרמיטאג' הייתה למירוואדוב הזדמנות נהדרת ללמוד באופן חופשי, להעתיק ממקור ראשון מציורי אל גרקו, רמברנדט, ובעיקר להיחשף לתמונות האסורות של סזאן וואן גוך, גורם בעל משמעות דומה בהתפתחות יצירתו כאמן, הייתה היכרותו של מירוואדוב עם האוסף לאנתרופולוגיה ואתנוגרפיה במוזיאון פיטר הגדול. כאן התוודע לאמנות העממית המסורתית, האוקיאנית, האינדונזית והמזרח תיכונית. ובמיוחד אמנות שבטית בה נהוגים טקסים שמניים המפגש עם אמנות שמחוץ לברית המועצות השפיעה לא רק רק על סגנון הציור שלו, אלא גם על עמדתו האישית והאמנותית המתנגדת באופן מוחלט לריאליזם הסוציאליסטי, הסגנון המקובל היחיד לאמנות הסובייטית בתקופה זו. מכייון שכל סטייה מהנורמה נחשבה לכפירה. אוואד התיישב בדאצ'ה נטושה, הרוסה למחצה, מחוץ לבאקו. שם עבד, בשעה שאמנים אחרים בני דורו ביקשו, קיבלו הזמנות, קיבלו פרסים ופרמיות. מיראוואד נודה. הוא נדחה מאגודת האמנים: אבל המשיך לעבוד. הסטודיו שלו היה גדוש בבדים שאיש לא התעניין בהם.בשובו לאזרבייג'ן באמצע שנות ה -50, נחשף לרישומי המערות הניאוליתיים שהתגלו באזור ההררי של גובוסטאן, לא הרחק מבאקו על שפת הים הכספי. מיראבדוב היה אחד האמנים האזרים הראשונים שראו את האתר, אשר כיום ידוע ברחבי העולם . בעבודותיו ניסה להביע את האווירה של המערות, הרי הגעש, קווי המתאר של ההרים, הצורות המונומנטליות והדינמיקה שלהם.
ציוריו מפתים בצבעוניות הנפלאה שלהם, אך המתבונן בהם נקלע לעולם מסויט, גדוש מפלצות שדים. ומסיכות גרוטסקיות. נשים מופקרות, אנשים שאיבדו את דרכם, בתים עולים בלהבות במלחמות עקובות מדם . דמויות המייצגות מבחינתו את החברה המודרנית: הלוקה בניאוף, תאוות בצע, אלימות וצביעות. האנושות מתוארת כחולה וחוטאת, דואגת רק לצרכיה הגשמיים וניחנת בכוח אכזרי מאיים.
גיור יונוס Geyur Yunus (על פי מסורות אזרביג'ניות הוא חותם על יצירותיו בשמו הפרטי בלבד - גיור) יוצר אפוס מיסטי בדימויים חזותיים. בעבודותיו הוא משלב גישה קונספטואלית ורצון לרומנטיקה. גיור מבקש לתת לציורים שלו ממד רוחני של קדושה, הציור שלו מאוכלס בדמויות בעלות ראשים גדולים פנים עגולות ועיניים ענקיות, , הוא מבקש לתאר בדמות האדם מכלול של תכונות חיוביות: טוהר מחשבה, חסד, אמונה וכוח מוסרי. גיבורי יצירתו של גיור קרובים לתדמית האדם המושלם באסלאם, בזאת הוא מתחבר למסורת עתיקה, הרואה קשר הדדי בין היופי החיצוני ליופי פנימי. הנושאים שלו נטועים בדת האיסלמית בקוראן ובסיפורי אגדה בהם מופיעים יצורים פלאיים ודמויות מכונפות, לעתים קרובות הוא משבץ בעבודותיו גם מילים או משפטים קצרים מהקוראן כמיטב המסורת של המינאטרות האיסלמיות. הצבעוניות העשירה שלו מעודנת ובה הוא משבץ צבען של אבנים יקרות: אודם, ירקן, אזמרגד או פנינים הנותנים לעבודות איכות של תכשיט יקר.על אף שמקורותיו איסלמיים אך הוא פונה גם למוטיבים נוצריים כמחווה לציור האירופי. הציור שלו הוא סוג של סינתזה בין מזרח למערב בין מסורתי למודרני ובכך הוא משקף את המציאות העכשווית באזרבייג'ן.
Tofik Javadov תאופיק יאבדוב
במקום לפתח עולם חזותי של מטאפורות, משמעויות סמליות ודמויות פנטסבטיות כנגד הריאליזם הסוציאליסטי, אימץ ג'וואדוב את הריאליזם הזה, כמניפולציה היוצרת שפה ויזואלית מובחנת. הניאו-ריאליזם המוצק והמובהק שלו היה קול שאינו דומה לסצנת האמנות האזרביג'אנית העכשווית, ובמקביל עולה בקנה אחד עם תנועות ריאליסטיות חדשות של המערב בשנות החמישים והשישים
תיאורי הנוף התעשייתי ובמיוחד שדות הנפט ועובדיו הם בין הנושאים הידועים ביותר שלו האדרת ההישגים התעשייתיים שעלתה על סדר היום הסוציאליסטי; אך עבודתו של ג'וואדוב מתמודדת עם הנושא בעין ביקורתית. פועלי שדות הנפט המפורסמים שלו ("השיבה מן המשמרת"), למשל, נאסרו להצגה גם לאחר שהאמן נפטר ב -1963 ולא נראו בפומבי עד שנת 1987. ג'ואדוב בילה שעות של התבוננות בעובדי נפט הוא השתמש בצבעים לא קונבנציונליים ובמשיחות מכחול נועזות כדי לחסל את הקלישאות של הריאליזם הסוציאליסטי ולהציג את הנושא שלו כמשקף את המציאות הקיומית שלו. העובדים בציוריו אינם אידיאלים. במקום זאת הם מביעים עייפות והתמודדות עם עבודה פיזית קשה בשדות הנפט וליד הכיבשנים.
Rasim Babayev רסים באבייב
רבות מדמויותיו של רסים באבייב הן בעלות קרניים, אצבעות ידיים ורגליים מעוותות, החושפות קבוצות שיניים גדולות , מאיימות על בני אדם זעירים וחסרי אונים. השיניים הלבנות בולטות בניגוד מוחלט לסגולים הכהים, לכחולים, ולכתמי ארגמן. מפלצות אלה, הידועות בשם "שדים" באגדות אזרביג'ניות, אינן רק דמיוניות, לדברי רסים, הם מסמלות את הטוטליטריות, ובמיוחד את הטרור של המערכת הסובייטית. למרות האיסור על כל ביטוי אמנותי שאינו משקף את "הריאליזם החברתי", הצליח רסים לחמוק מהביקורת הסובייטית במסווה של "פרימיטיביזם".
רסים משתמש בלשון מטאפורית כדי ליצור סמליות. הנושאים שלו בלתי נדלים: חיים ומוות, אהבה ושנאה, דמויות אנושיות ודימויים מהאגדות, ארץ מולדת ותמונות פולקלור אזרביג'ניות. המציאות משתלבת עם בדיה. בבדים המופשטים והפיגורטיביים שלו. כך מתעוררת אצלו דמותו של הדיב (שד) - דמות אגדית מהפולקלור האזרביג'אני שהפכה לאחד הדימויים החביבים עליו. השד זקן כמו האנשים הראשונים על פני כדור הארץ, הוא מגלם את כל גילויי הטבע האנושי. והוא מפחיד ומצחיק כאחד. לרסים ביקורת נוקבת על המשטר הקומוניסטי ועל היחס לאמנים. בראיון אתו סיפר כשביקר ב- 1949 במוזיאון פושקין, נחרד לראות שכל היצירות הוסרו ובמקומם הוצגו מתנות שניתנו לסטלין., כדי להצליח בתקופה הסובייטית כאמן, היה צריך ליצור עבודות שהוזמנו על ידי המדינה. ומכיוון שלא צייר דיוקנאות של מנהיגי המפלגות המפורסמים לא התקבל ע"י הממסד. ב1977 כשהגיש עבודות לתערוכה דחו שבע מהעבודות שלו בטענה שהרעיונות שלו יחוללו סערה. קבלת העצמאות והחופש ליצור איפשרה לו לבטא את עצמו באופן חופשי ולהיות יותר אופטימי
Babayev זכה להכרה, הפופולריות שלו גדלה במשך הזמן , עבודותיו מיוצגות היום באוספים קבועים של מספר מוזיאונים; כולל: גלריית טרטיאקוב לאמנות, המוזיאון הרוסי הממלכתי, המוזיאון הממלכתי לאמנות המזרחית, מוזיאון צימרלי לאמנות, מוזיאון לאמנות מודרנית בבאקו, גלריה דה פראנס. ציוריו נרכשו על ידי יסודות מוזיאונים וגלריות גדולים. הוא היה האוונגרדיסט היחיד שהוצג בפני זרים, פאריד רסולוב למד רפואה באוניברסיטה הרפואית הממלכתית של אזרביג'אן לאחר סיום לימודיו להפתעה הגדולה של חבריו ובני משפחתו החל לעסוק באמנות, הוא עשה צעדים גדולים בתקופה קצרה יחסית של זמן. מאז היותו אמן הוא עובד באופן אינטנסיבי ייצג את אזרביג'אן בביאנלה ה -53 של ונציה ב -2009. רסולוב פועל במגוון רחב של אמצעי תקשורת אמנותיים - בקנה מידה גדול ציורים, התקנות, גרפיקה תלת מימדית, אנימציה ופיסול. עבודותיו הן בדרך כלל פרובוקטיביות מבחינה אינטלקטואלית. לא במקרה, האמן המושגי הזה מכחיש בעקשנות שהאמנות שלו היא רב שכבתית ועמוקה. הוא עומד על כך שלא התכוון לשום דבר, שהוא פשוט שכפל את הדברים השגורים שראה סביבו.
הדסה גורוחובסקי מרצה לתולדות האמנות, אמנית יוצרת ואוצרת מדריכה סיורים בדגש אמנות בארץ ובחו"ל. בקרו אותי בפייסבוק
