הדתה של יין בירושלים 

בית המקדש השליש – ההדתה של ענף היין

לפני שלושה שבועות הגיעה ההזמנה לפתיחת בית המקדש השלישי: אנו שמחים להציג בפניכם את THE WINE TEMPLE – הבית של יקבי ישראל, ומתכבדים להזמינכם להצטרף אלינו. המקדש יהווה בית תרבות המתרכז בקידום, חשיפה והנגשה של היין הישראלי, וישמש כפלטפורמה לקידום יקבים ישראלים בבירה, וינוהל כמרכז חוויתי ומקצועי לחובבי היין בירושלים והסביבה. האומנם? ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו ב- 1967, אבל עדיין מפולגת ומייצגת את כל הטירוף שיש במדינה שלנו, למרות ההכרה של הנשיא טראמפ בירושלים כבירת ישראל.

למה נחרבו בתי המקדש? אם קצת מפשפשים בכתובים, ובעיקר בדברי חכמינו ז”ל, נבין שהזעם האלוהי לא התפרץ רק על אותם נואפים, רוצחים ועובדי אלילים, אלא יצא בכל כוחו על הצדיקים ותלמידי החכמים שהעלימו עין, הסכימו בקריצה לתככים ולמריבות האין סופיות בין האדם לחברו – בדיוק כפי שהיום שמפלגות יריבות  ופוליטיקאים טובחים אחד בשני. מלחמות אחים הן כבר בלתי נמנעות כנראה.

אנשים קיצוניים משתלטים על הכל, מבקשים ולוקחים להם מונופול על האמונה, על האמת, על הדת, על היהדות. בית המקדש השני לא באמת נחרב בגלל שנאת חינם, אלא בגלל הקצנה: השתלטות אלימה של קבוצות קיצוניות שהחליטו למרוד ברומא, וגררו את רוב יושבי ציון – כולל אנשי הדת  המתונים שהאמינו בדרכי  בית הלל – למרד, מלחמה וחורבן שעד היום מבכים עליו.

נשמע לכם מוכר העסק? קומץ של קיצונים שהתעלמו מהמציאות. אנשים עיוורים, קנאים, רואי שחורות, מטורפים. הם היו אז, וגם היום הם מנסים בכל דרך להמיט עלינו אסון. הדתה, כשרות, קמעות, חיים על חשבון האחר, קיצוניות שיא כל זה מציף אותנו בכל מסגרת אפשרית: תרבותית, חינוכית, צבאית, וגם ענף היין נשלט על ידי קיצוניים. כל קבוצה ותת קבוצה ממציאה לה חוקי כשרות, מה מותר לשתות, מי כשר ומי לא, שנת שמיטה ושנת מיתה, אין ספור חוקים מצוצים מהאצבע, אין ספור מזומנים שעוברים מיד ליד, אין ספור בלבולי ביצים שלא שקשורים לענף היין ולמצווה הכל כך פשוטה: “בורא פרי הגפן”.

המקדש השלישי בירושלים, הממוקם ברחוב עמק רפאים 8 במושבה הגרמנית במבנה טמפלרי יפהפה  ועתיק, יחזיק רק יינות כשרים, רק למהדרין (אפילו יינות שנת שמיטה עם היתר מכירה לא יכנסו לשם). זה לא מקום של יינות ישראלים; זה מקום שעושה הדתה. זה מקום שלא מכבד את האחר. זה מקום שהיינן מוטי גולדמן מיקב וילה וילהלמה לא יכול למכור בו את היין שלו כי הוא לא כשר. זה בכלל לא משנה שהאיש הזה הוא גיבור ישראל. זה מקום שאבי כהנוב מיקב כהנוב – משפחה חלוצית מתקופת הביל”ויים שהקימו את גדרה, והיותו שומר מצוות וחובש כיפה לא מספק את מועדון הכשרות האליטיסטי. לא, גם הוא לא יוכל למכור שם יין, אבל במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים הוא קבר עשרות חיילים שלו שנהרגו לידו. וזה גם לא המקום של יקב נעמן ויקב צ’ילאג ויקב סוסון ים ויקב אסף מרמת הגולן ושאטו גולן, ועוד עשרות אנשי הארץ הטובה, אוהבי אדמה ומפריחי שממה. להם לא תהיה דריסת רגל בבית המקדש השלישי, שפתח החודש היזם יוסף סגל המעיד על עצמו שהוא אספן יין ובעל אוסף מרשים, ועוסק במכירה של יינות ייחודיים לפי הזמנות.

במסגרת “עבודותיו השונות”, הוא בעל קשרים עם אנשי מפתח משמעותיים בקהילה החרדית והיהודית בארה”ב, ומבחינתו, כפי שהוא מציג את המקום, מדובר בקונספט ייחודי וראשון מסוגו בארץ. אז אין לי מושג על מה הוא מדבר. על מה ולמה ייחודי? על מה ולמה הוא הראשון? לא בתוך עמך אתה חי, אלא בתוך קונספט ייחודי של הדתה ושל הקצנה ושל שלילת האחר, של סלקציה.

תוכלו למצוא במקדש הירושלמי הזה את היינות של היקבים  הראויים קסטל, טורא, דלתון, נטופה, אור הגנוז, קובננט, קלו דב סרו, אביתר, מצודה, הר ברכה, תבור, גוש עציון, פלם, גרוס, גבעות, פסגות, הר אודם, ועוד יקבים כשרים. אבל אין ברשימה הזו אחדות העם ואהבת חינם, אלא הרבה סיסמאות ומחלוקות, ובדיוק כמו אז, סיעה קיצונית וחסרת גבולות שכל תכליתה זו אמונה משיחית בהתערבות אלוהית, מחליטה מי לכאן ומי לשם.

נ.ב., כל ההשוואה בין הימים ההם להווה היא מקרית.