אחת התלונות הנפוצות בקרב הורים הם ילדים שמתנגדים לעשות פעילויות שונות או מתמרדים בעת ביצוע פעילויות שונות. לפעמים מדובר בפעילויות פשוטות כמו ללכת לישון ללא נוכחות הורית, ולפעמים מדובר בילד שבכל פעם שנלך איתו למשחקיה הוא יתפרע וירביץ.
כשהילדים מתנהגים באופן כזה הרבה הורים בוחרים להתמודד עם הבעיה באופן נקודתי, בזמן שהקושי עולה. כלומר, אם הילד מתפרע במשחקיה, הם יזהירו אותו שאם לא יתנהג יפה נלך הביתה, אם הוא לא מוכן לישון בלעדינו אולי נוותר ונשאר לידו.
הבעיה מתחילה כאשר ההתנגדות או הקושי חוזרים על עצמם. כשזה לא משהו חד פעמי. כשכל פעם שמגיעים לאותה הפעילות הילד מתנגד, מתפרץ ואז אנחנו כהורים משתמשים שוב ושוב באותו הפתרון לבעיה, שלפעמים כבר לא ממש עובד – או אולי הוא עובד, אבל לנו כבר אין סבלנות. ואז גם ההורים מגיעים למצב שעוד לפני אותה פעילות הם מגיעים כועסים, מותשים ומוכנים לקרב. בחלק מהמקרים זה עלול להוביל למשחקי כוח אינסופיים בין הילד לבין ההורה.
כשילד מתנגד שוב ושוב לאותה הפעילות, חשוב שכהורים נלמד להבין את מקור ההתנגדות. מה מביא את הילד שלנו להתמרד או להתנהג לא יפה במקום מסוים או בפעילות מסויימת. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים – ברור, סתם לא בא לו. לפעמים גם נאמר שהוא רק בוחן אותנו, מנסה אותנו.
יכול להיות בהחלט בחלק מהמקרים שמדובר בבחינת גבולות. במקרה שמדובר בבחינת גבולות לרוב נצפה בהתנגדויות ומרדנות מצד הילד במגוון פעולות, רבות מהן פעילויות פשוטות ויום-יומיות. אך לעיתים נראה ילד שמתנהג יפה רב הזמן, עד שמגיעה אותה נקודת משבר. למשל, ילד שמתנהג נהדר בבית, אבל כשהולכים לדודים הוא פתאום מתנהג לא יפה. או ילד שמשתף איתנו פעולה עד שאנחנו מגיעים לשלב בו צריך להכנס להתקלח. במקרים כאלה זה אומר שיש לילד קושי ספציפי שאיתו אנחנו צריכים להתמודד.
איך נתמודד עם קושי כזה?
קודם כל, לפני שאנחנו ניגשים לפתרון חשוב שנבין את הקושי, שכן אי אפשר למצוא פתרון אמיתי לבעיה שאנחנו לא באמת מכירים. להבין את הקושי אין פירושו לנחש אותו או אפילו לשאול צד שלישי. להבין את הקושי משמעו באמת להתחבר למקום של הילד שלנו. עם ילדים שאינם מדברים זה כמובן מורכב יותר – במקרה כזה נצטרך להשתמש הרבה באינטואיציה ההורית שלנו, בהתבוננות בילד ובהמון אמפתיה למקום בו הוא נמצא על מנת להבין את הקושי מהמקום הנקי של הילד ולא מנקודת המבט ההורית שלנו.
עם ילדים שמדברים, כל מה שנצטרך לעשות הוא פשוט לשוחח איתם על הקושי. לומר להם שאנחנו רואים שמאוד קשה להם או מכעיס אותם דברים מסויימים, ולנסות לברר – מה קשה להם. ילדים הרבה פעמים יתנו לנו תשובה פשטנית בהתחלה כמו "כי אני לא רוצה" או "כי לא התחשק לי". כדאי לנסות להעמיק איתם טיפה את השיחה, להבין למה הם לא רצו או לא התחשק להם – כלומר, להבין אותם באמת. זכרו כי מטרת השיחה שלנו עם הילד היא לא להגיע לפתרון אלא למצוא את הבעיה.
לאחר שהצלחנו להבין את הקושי, ולפני שנמצא את הפתרון ונציג אותו לילד, עלינו להראות לילד שאנחנו מבינים. להיות אמפתיים כלפיו, לתת שם לרגש שהוא חווה ולפרוס אותו לפניו לפי מה שתיאר. לאחר שעשינו זאת, נוכל לתת לילד כלים להתמודדות או למצוא פתרון שיקל על הקושי שלו. למשל, אם אנחנו שמים לב שילד מסרב ללכת לישון ללא נוכחות שלנו, לאחר שנברר איתו אולי נגלה שהוא מפחד מחלומות רעים כי היה לו חלום רע אחד שהבהיל אותו נורא. לאחר שנהיה אמפתיים כלפי הפחד מחלומות רעים, נוכל להציע פתרון יצירתי כמו לקנות לוכד חלומות ולתלות בחדר או להזמין חלום או לשתות "שיקוי קסמים" נגד חלומות רעים או כל דבר אחר שלדעתכם יעזור לילדיכם להתמודד עם הפחד.
לסיכום, כאשר ילדיכם בסך הכל משתפים פעולה בד"כ אך מביעים קושי בנקודות מסויימות, בסיטואציות מסויימות, נסו לבחון ולהבין את הקושי של הילד שלכם מהמקום שלו. לאחר שאתם מבינים את הקושי, הביעו אמפתיה כלפי הילד שלכם ולאחר מכן תוכלו לגשת לפתרון ולהציג אותו לילדיכם.
דנה אביעד
מנחת הורים ויועצת זוגית
בקרו גם בעמוד הפייסבוק שלי