איך להשיג שיתוף פעולה של הילדים 

כל הורה רוצה שילדיו ישתפו איתו פעולה, יעשו מה שיבקש בלי וויכוחים מיותרים.

אך במציאות הורים רבים נקלעים לוויכוחים עם הילדים. הילדים לא מוכנים לעשות מה שההורה מבקש, ומתחמקים בדרכים שונות. חלקם מגיבים פשוט ב"לא רוצה", חלקם ב"עוד מעט" או "יותר מאוחר", ועוד תגובות שכאלה. בסופו של דבר הבקשה הופכת לדרישה מצד ההורה, וממשיכה לדרישה תקיפה בתוספת איום.

האם אנו ההורים רוצים ומייחלים לתקשורת כזו שמבוססת על דרישות וציוויים? כיצד זה ישפיע על האווירה בבית?

ניתן להניח שלא באופן חיובי. האווירה בבית לא תהייה נעימה. יהיה הרבה מתח באוויר. אולי הילדים יבצעו את מה שההורים מבקשים מהם  אך זה יהייה מתוך פחד או חשש.

אז מה ניתן לעשות? איך ניתן לגייס את הילדים לביצוע המטלות שלהם, באופן חיובי? שהרי זה מה שאנחנו שואפים אליו. אנו ההורים רוצים שילדינו ישתפו פעולה אבל שזה יהיה באווירה טובה מבוססת על ייחסים טובים.

דבר ראשון עלינו לדאוג לספק להם את הצרכים שהם זקוקים להם. ולא מדובר אך רק במזון, ביגוד ובית חם. הכוונה היא מעבר לדברים יסודיים אלו. הכוונה היא להקדשת זמן לכל אחד ואחד בנפרד. ילדים זקוקים לתשומת לב ולהתייחסות אישית שנותנת להם תחושה של שייכות, תחושה שאוהבים אותם שמעריכים אותם.

דבר שני זה איך אנחנו מתקשרים איתם, כיצד אנחנו אומרים את הדברים. לצורת הדיבור, לבחירת המילים וטון הדיבור יש משמעות גדולה בהעברת המסרים שאנחנו רוצים להעביר ויש השפעה על התגובה שלהם.

לדוגמה הילד השאיר את הצלחת עם שאריות האוכל על השולחן ולא פינה אותה לכיור. מה הרבה מאיתנו אומרים: "כמה פעמים אמרתי לך לפנות את הצלחת שלך לכיור?" או משהו בסגנון הזה. אלו שאלות שמראות על חוסר שביעות רצון. הן למעשה אומרות לילד שהוא לא בסדר.

ומה נוכל לומר במקום? קודם כל, נעבור ממשפטי שאלה למשפטים עם נקודה בסופם. למשל: "רוני, השארת את הצלחת על השולחן". זו למעשה מעין תזכורת, שהוא צריך להוריד. אנחנו מתארים את המצב בלי כעס בלי להרים את הקול וסביר להניח שהוא יבין את הרמז.

אפשרות שלישית: ניתן למסור מידע לילד. ניקח את המקרה של ילד, שהשפריץ מים במקלחת על כל הארונות. במקום התגובה המיידית והרגילה שלנו, הכוללת סימני שאלה, בסיגנון: "מה אתה עושה??? אתה לא רואה שאתה מקלקל את הארונות???". במקום זה נוכל למסור לו מידע: "הארונות במקלחת עשויים מעץ וכשהארונות מתרטבים הם מתקלקלים."

אפשרות רביעית: במקום לדבר ולדבר באין ספור של מילים ניתן לומר מילה אחת והילד ידע על מה מדובר. לדוגמה, במקום לשאול: "כמה פעמים סיכמנו שקודם אתם מכינים שיעורים ואחר כך רואים טלביזיה??", פשוט להגיד: "ילדים, שיעורים".

אפשרות חמישית: נוכל לומר מה אנחנו מרגישים, לדוגמה: בחוץ חורף ויש אוויר קר, גילי נכנס הבייתה והשאיר את הדלת פתוחה. חלקנו יאמר "מה נולדת באוטובוס? למה אתה לא יכול לסגור את הדלת אחרי שאתה נכנס?". שוב שאלות מיותרות. במקום זה נוכל לאמר: "גילי כשאתה משאיר את הדלת פתוחה נכנס אוויר קר וזה לא נעים לי. קר לי".

ואפשרות שישית, ניתן להשאיר פתק, המטובל בקצת הומור, כמו למשל: "הי שירן! כאן מיצי החתולה. אני בבוקר מאוד רעבה! אל תשכחי לשפוך לי חלב בקערה. אוהבת, מיצי".

אלו אפשרויות שיכולות לגייס את ילדינו לשיתוף פעולה. ושיהיה בהצלחה.