הגנה עצמית אליבא דאלאור עזריה ובוגי יעלון
בחוק העונשין,סעיף 34 מונה סייגים לאחריות הפלילית. אחד הסייגים, 34י',עוסק בהגנה עצמית. מדובר באדם שעשה מעשה (יסודות עובדתיים לעבירה) אשר בנסיבות רגילות יחשבו כעבירה, אך במקרה שהוא פעל במסגרת הגנה עצמית הוא לא יישא באחריות פלילית. בעקבות שאלות שעלו בפסיקה,החוק תוקן והורחב גם למצב בו צד ג' משתמש בהגנה על האחר ("שלו או של זולתו"):לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים.ההגנה לא תעמוד לאדם שצפה מראש את הכניסה למצב בו הוא יצטרך להתגונן. יש פה סוג של אחריות שמסתייגת ממצב בו ניתן היה לצפות מראש את הצורך בהגנה עצמית. סעיף 34טז מתייחס לשורה של סייגים לאחריות הפלילית ובהן גם להגנה עצמית:לא יחולו כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה.
יש צורך בפרופורציה בין הנזק שנגרם לבין הנזק שנמנע, ורק אז תעמוד ההגנה של הגנה עצמית. בנסיבות קיצוניות, ההגנה העצמית מאפשרת לבצע כל עבירה, כולל הריגת אדם, אם אכן התמלאו התנאים.מדוע?הכלל הוא שאין להעדיף חיים של אדם אחר על פני אלו של אדם אחר או על חשבון אלו של אדם אחר. ניתן לחשוב על שתי הנמקות עקרוניות בהקשר זה: 1.יתרון מוסרי שיש לנרדף על פני הרודף - הרודף הוא זה שמסכן את חיי הנרדף, הוא זה שיצר את המצב והוא זה שיכול לעצור את המצב. סיטואציה זו יוצרת אחד שלו יתרון מוסרי על פני האחר. אין אנו בוחנים את המעמד המוסרי שלהם באופן כללי אלא בהקשר של האירוע שעומד בפנינו,בו הרודף מסכן את חיי הנרדף. זה מותנה בכך שאכן יש יתרון מוסרי.ייתכנו מצבים בהם אחד יסכן את חיי האחר מבלי שיש יתרון מוסרי של הנרדף על פני הרודף. 2.הקם להרגך השכם להרגו - לאדם זכות לחיות, ואם מישהו מנסה לפגוע בזכותו לחיות,הוא רשאי לפגוע בו כדי לשמור על זכותו שלו. לפי הסבר זה,אין צורך ביתרון מוסרי אלא נדרשת שמירה של זכות החיים. הנמקה זו רחבה יותר ומאפשרת הנמקה רחבה יותר מהקודמת.מאידך,הגנה עצמית עלפי הנמקה זו תהיה אישית ותאפשר לנרדף הגנה על פני הרודף, אבל עבור צד ג' הצופה בשניים המתמודדים על החיים ועליו להכריע ביניהם, הגנה זו אינה רלוונטית בדרך כלל.
ברור כי כאשר אדם פועל במסגרת של הגנה עצמית,הוא יצטרך להפעיל את האמצעי המינימאלי שניתן.כלומר, אם ניתן היה בנסיבות העניין להסתפק באמצעי לא קיצוני,ההגנה לא תעמוד לאדם שהשתמש באמצעי קיצוני.כלומר,אמצעי ההגנה העצמית צריך להיות סביר בנסיבות העניין.בעת בחינת מקרי הגנה עצמית,נבחן את ההתנהלות של אותו אדם בהתאם לנסיבות בהן היה,למה שהיה ידוע לו וללחץ בו היה נתון,ולא כ"חוכמה שבדיעבד".
אלאור עזריה ירה במחבל ובוגי יעלון ירה באבו גי'האד לאחר ששבעים כדורים חיסלו אותו.שניהם חיילי צה"ל שירו בראשם של המחבלים.מצאו את ההבדלים.
יעקב רוב
