סיכום שנת 2017 בענף היין הישראלי 

בציר 2017

1. בסקר שערכנו אצל מספר ייננים מהצפון ועד הדרום, אין ולו אחד שהתלונן על שנת 2017.

שיקי ראוכברגר מיקב טפרברג: “ניתן לסכם את בציר 2017 כהפתעה לטובה באיכות היינות, באופן בלתי תלוי ובוודאי בהשוואה לחששות שליוו אותנו בחודשי הגידול החמים”. וסי רוזנברג מיקב אדיר: “2017 התאפיינה בחודש יולי חם מהרגיל, מה שהקדים את ההבשלות וגרם לבציר מוקדם גם בזנים האדומים. ההבשלה הייתה יחסית יציבה וארוכה. ההבשלות הפנוליות הסתיימו מוקדם מהרגיל, מה שאפשר בציר עם סוכרים יחסית נמוכים ועם חומצות מעולות. ביינות האדומים, איכות היין שהתקבלה היא של יינות קרירים בעלי מאפייני טעם וצבע מודגשים, הרבה טאנינים וחומצות טובות. היינות הלבנים נבצרו במהלך חודש יולי החם וכאמור מוקדם מהרגיל, וזאת על מנת למנוע יינות בשלים, ולהמשיך לנסות וליצור גם בבציר חם כל כך יינות שיאפיינו את הזנים”.

יוסי יודפת מיקב עבייה: “עדיין קצת מוקדם, לטעמי, לדבר על יינות 2017, אך אני יכול לומר שהשנה בכרמים שלנו הבשילו הענבים ברמות סוכר נמוכות. אותי זה די משמח, אני מעדיף יינות פחות אלכוהוליים. החלק הפחות משמח מבחינתי, הוא שאצלנו היה יבול נמוך מאוד (400-450 ק”ג/דונם), ולכן יש מבציר זה מעט יין”.

יהודה נהר מיקב עמק יזרעאל: “תמיד קיים פער בין תחושת הבטן בזמן הבציר לבין התוצאות. אבל בציר 2017 עשה קולות של בציר נפלא, ואת ההוכחות אנחנו כבר רואים ביינות הרוזה והיינות הלבנים שכבר מתכוננים לביקבוק, והם הטובים ביותר שנעשו אצלנו ביקב עד כה”.

מיכל אקרמן מיקב תבור: “באופן כללי, בציר 2017 היה בציר טוב! ויש שיאמרו טוב מאוד אפילו. הפריסה הייחודית של יקב תבור ברחבי הארץ, גרמה לנו לקבל את כל המגוון האפשרי של האיכות, וליצור דברים מאוד מעניינים, שכרגע ‘נחים’ אם בחבית או אם במיכל”.

2: וירוס ליפרול 3 מכה ובגדול.

סוף סוף הבינו ברשות להגנת הצומח, כי וירוס ליפרול 3 מאיים להשמיד את תעשיית היין הישראלית, ולהם אין שום פתרון או מענה לטווח הקצר – וגם לא לטווח הארוך. אין ריסוס, אין חיטוי, אין אפשרות אפילו לדעת האם חומרי הריבוי שקיימים במדינה ובכל המשתלות לא נגועים. בצעד כמעט חסר תקדים, אחרי מלחמות לא פשוטות באנשים שהיו אחראים להבאת הווירוס לארץ (כן כן, אנשי משרד החקלאות והמפקחים למיניהם, שלא לקחו אחריות ואפילו ניסו לטרפד את המהלך האחרון, כדי שהם יוכלו לטעון שהכל בסדר), החליט פרופסור עבד גרא לאפשר ולפתוח את גבולות ישראל לחומרי ריבוי חדשים מצרפת, עם הגבלות פיקוח כמובן. בשלב הראשון הוחלט להשבית את חוות יזרעם, על מנת לשים סוף להספקת שתילים נגועים. בשלב השני בונים מערך יבוא פרטי מפוקח, שגם צחי דותן מנכ”ל מועצת גפן יין מעורב בו, והוא זה שיהיה נציג היקבים על מנת לשמור על האינטרס שלהם. עדיין נשקלת תביעה ייצוגית נגד משרד החקלאות, שתכלול את עלות ההשקעה בשלוש השנים הראשונות עד לניבה בשנה הרביעית: עלויות השתילים, מיכון, חומרים ושירותים נוספים, ציוד השקיה, ציוד חלפים וכלי עבודה. גם עלויות דשנים וחומרי צמיחה, חומרי הדברה, עלות מים הצמודה למדד מחירי מים, עבודה. בהחלפת כרם מדובר בהשקעה גדולה, ומישהו צריך לתת מענה לחקלאים.

3: שנה של תזוזות ביקבים

הרבה תזוזות היו ביקבים בשנת 2017 – בעיקר בגדולים. יקב כרמל נפרד מהמנכ”ל ארז פז, יקב רמת הגולן נפרד מהמנכ”לית ענת לוי, יקב מונטיפיורי נפרד ממשפחת מונטיפיורי, אמוץ טפרברג פרש מיקב טפרברג, עירית בוקסר שנק קיבלה את מושכות יקב עמק האלה.

יקב כרמל עובר לא מעט מהפכות בשנים האחרונות, ולצער התעשייה, היקב שאמור לגלם בתוכו את ההיסטוריה של ארץ ישראל, עבודת האדמה (אגודת הכורמים) מבנים היסטוריים בראשון לציון וזיכרון יעקב, וכמובן יין טוב – כל זה כמעט וכבר לא קיים ביקב (אולי קיים, אבל אף אחד לא יודע מזה). מנכ”לים שהתחלפו ולא הצליחו להשאיר חותם או לפחות לייצב את היקב. עשרות אלפי ליטרים של יין שנמצאים במיכלי הנירוסטה הענקיים עומדים להישפך, כי מחסני היין מלאים. היקב מתעסק יותר במיץ ענבים תירוש מאשר ביין איכותי. ארז פז אף התפאר בזמנו, כי הוא גאה לייבא תירוש מיוון שעלותו נמוכה. גלעד הלוי משמש כמנכ”ל בפועל, ואין כרגע כוונה לחפש מישהו חדש. אם היקב היה משול לאדם או לבעל חיים, המתת חסד הייתה מתבקשת, ויפה שעה אחת קודם.

יקב מונטיפיורי כתבנו מספר פעמים השנה, ובכתבה האחרונה דיווחנו כי משפחת מונטיפיורי כבר לא שם. ארנון גבע אומנם ניסה, ככה בציפורניים, למתן את הידיעה ולומר שהם עדיין רשומים ברשם החברות, אבל לא הם לא שם. הם לא רוצים להיות שם יותר, הם קיבלו מכות, הרבה מכות. אנחנו העיתונאים נתנו ליקב זה הרבה קרדיט וויתרנו בהתחלה, ואולי לא היה צריך לעשות זאת. אולי כן היה צריך לחשוף את מה שקורה שם ואת השתלטותו של ארנון. אין יותר הצדקה להיות סלחנים, אין יותר הצדקה ליקב שקוראים לו יקב מונטיפיורי (מבחינת המוסר, ברור שאין). היינות מיוצרים באותו פס ייצור של יקב מוני, ומחירי יינות מוני ידועים לכל. אכן המיתוג, והתווית, והסיפורים הרבים על השר מונטיפיורי ועל משפחת האצולה, מחייבים מחיר גבוה לבקבוק – לא עוד.

יקב טפרברג, אמוץ טפרברג – מי שהיה סמנכ”ל השיווק והמכירות של היקב, פורש מתפקידו. אמוץ הוא הבן של מוטי טפרברג הבעלים ומנכ”ל היקב, ודור חמישי לעבודה ביקב שהודיע כי הוא ממשיך להחזיק בתפקיד המנכ”לות, ואין בכוונתו לפרוש – כפי שחשב אמוץ. יקב טפרברג עבר מהפכה בשנים האחרונות, ומיקב שכבר הוספד הוא נמצא כיום בתנופה מדהימה עם יינות מרתקים, צוות ייננים המונה שלושה ג’אנרים שונים של עשייה, והכל שם מתחבר, עם רעיונות שיווק פורצי גבולות וכמובן שיווק אגרסיבי בחו”ל. את המהפכה מוביל סמנכ”ל השיווק רועי הראל.

יקב עמק האלה: עירית בוקסר-שנק כייננית ראשית חדשה היא קרש ההצלה האחרון של היקב הזה, שמבחינתי הוא היקב הכי מעצבן בארץ. טרואר משובח, יינות מצוינים, מיקום בין היפים ביקום, יקב מאובזר, מרכז מבקרים מושקע ויפה, משקיעים עשירים ומקושרים. אז מה בעצם תוקע אותו כל כך הרבה שנים?

יקב רמת הגולן – סיפור בפני עצמו

יאיר שפירא מונה למנכ”ל יקב רמת הגולן לאחר שענת לוי-רושנסקי הייתה אמורה לפרוש אחרי 10 שנות עבודה ביקב. בשיחה שהייתה לי איתה שעתיים לפני שעזבה, היא הצהירה בפני שזהו – היא עוזבת את עולם היין, ובטח שלא נשארת ביקב רמת הגולן. הכתבה האחרונה שפרסמנו על הצלחותיה וכישלונותיה כמנכ”לית היקב, הציפו תגובות קשות וסיפורים על שנעשה ביקב בתקופתה, ואף תגובות של בכירים לשעבר ביקב שזעמו על בזבוז הכספים והכישלונות הרבים. אבל מונה מנכ”ל חדש, וכולם מקווים שהוא יצליח.

העניין הוא שענת לא ממש עזבה את היקב. התברר לי כי בחודשים האחרונים הוחתמו בכירי היקב (כן, גם ויקטור שונפלד היינן הראשי) על מסמך סודיות, האוסר עליהם לספר לאף אחד, כולל בני משפחה, מה הפרויקט בו ענת לוי מעורבת, וגודל התקציב שהיא ביקשה וקיבלה על מנת לנהל את הפרויקט הסודי. בכירים לשעבר ביקב ביקשו פרטים, ולא קיבלו. אחדים אף טענו כי לא ברור להם מדוע ענת ממשיכה להיות מדוורת במיילים של היקב, וכל המיילים – כולל כאלה שמיועדים למנכ”ל המכהן שפירא, מנווטים אליה. מזכירתה האישית סיגל שרון מנהלת עדיין את ענייניה, ומבצעת עבורה עבודות לטובת הפרויקט. יאיר שפירא חויב להשאיר את שרון בתפקידה גם כמזכירתו. היא שימשה יד ימינה של לוי, וחלק מאנשי היקב אף הגדירו אותה כ”האונה הימנית שלה”.

בשום ארגון נורמלי לא היה קורה מצב כזה. מידור היא מילת המפתח. הרי המנכ”ל החדש לא באמת יכול לבצע את עבודתו, כשכל הזמן זולג החוצה מידע פנימי. לא יכול להיות שאין לו ראשוניות על מידעים, ולא יכול להיות שמישהו אחר קורא חומר ששייך לו. לא יכול להיות שמישרת אמון כמזכירה אישית – טובה ככל שתהיה, נכפית על מנכ”ל חדש.

בינואר 2016 מונה יואב דור לסמנכ”ל השיווק של היקב – מינוי מפתיע וחפוז של ענת, שגרם להרמת הרבה גבות ביקב; מינוי ששלח החוצה את ארנון הראל. גם יואב דור הוא “האיש” של ענת ביקב. הוא טופח על ידה, קודם על ידה, ואף החליף אותה בשיווק בארצות הברית.

יקב הרי גליל, שענת ביצעה בו מיתוג מחדש בשנתיים האחרונות – פשוט נעלם. מלאי היין במחסנים ענק, ויש מלחמה פנימית בין מותגי יקב רמת הגולן ליקב הרי גליל. גם פה יש ליאיר שפירא, כי בן זוגה של ענת – מיכה ועדיה, שולט ביד רמה ביקב, ואני מניח שבסוף יום העבודה הוא שותה קפה עם הבוסית שלו.

נכון להיום, מי שמבכים את מחדלי ענת לוי הם הבכירים לשעבר, שגם היום מתריעים בפני יו”ר היקב שגב ירבעם, על מעורבותה ובזבוז הכספים בפרויקט סטארט-אפ עם חברת “חדשנות מעשית” –  פרויקט אפוף מסתורין ומיסטיקה, שענת מאמינה בו כבדרך חיים. מדובר בפרויקט גרנדיוזי, פנטזיונרי, שנכון להיום אפשר לקרוא לו משאבת כסף. במצב שוק היין שקיים היום בישראל, והצורך להשקיע מאות אלפי שקלים ואפילו יותר על מנת להציל את הכרמים מווירוסים, צריך לדעת לשמור על המשאבים – אומרים בשקט בשקט בסביבה של היו”ר, ועד עתה בקשותיהם נופלים על אוזניים ערלות.

4: אילנית צמח – אשת השנה שלנו בתעשיית היין

אילנית משמשת כיועצת ומלווה עסקית ליקבים ביתיים ויקבי בוטיק. במהלך 2017, עקב גזרה שעלולה הייתה למוטט את ענף יקבי הבוטיק, היא הצליחה יחד עם עוד שותפים מענף היין, לארגן את יקבי הבוטיק על מנת להגיש השגה ועתירה כנגד ההחלטה.

כל הפעילות של אילנית נעשתה בהתנדבות וללא כל תמורה. להיות עם אצבע על הדופק, להיות קשובה לשינויים שהענף עובר, לפתוח קורסים מסובסדים בנושאי שיווק יינות, יצוא יינות והתנהלות מול הגורמים השונים בשוק, נעשים על ידי אילנית במהלך כל השנה. אישה אחת בתעשייה כל כך גברית שנמצאת עדיין בחיתוליה, ובטח אותם יקבי בוטיק שמנסים לשרוד בענף הזה. לכן בחרנו באילנית צמח כאשת שנת 2017 בתעשיית היין הישראלית.

5:יינן השנה

הפעם מדובר בארבעה ייננים – הקוורטט של הרי יהודה: אלי בן זקן מיקב קסטל, דורון רב הון מיקב ספרה, גולן פלם מיקב פלם, וערן פיק מיקב צרעה. ארבעה ייננים שהתאגדו לאחד, על מנת לשווק את יינות הרי יהודה בחו”ל.

לא פשוט לשים בחדר אחד ארבעה ייננים מהמוכשרים שיש בארץ, עם אגו, תקציב, ראייה שונה, ועוד כל מיני דברים קטנים שיכולים לסבך כל החלטה. אבל הנה ארבעה שהם אחד: פעילות ענפה ואינטנסיבית בחו”ל, החלפת מידע, חשיבה שיווקית יצירתית, וייצוג יינות הרי יהודה בחו”ל כחלק ממותג ישראלי מעולה. מה שהיקבים הגדולים היו צריכים לעשות מזמן, עשו ארבעה מהטובים ביותר.

6: יינות השנה שלי

לבן: יקב שאטו גולן סוביניון בלאן 2016

שופע ומורכב, עם מרקם חלק ועסיסי, פירות הדר ותבלינים. מאוזן מאוד. חומצה ומינרליות מפעילות את החך ודורשות אוכל. גימור ארוך וחד. שאפו.

רוזה: יקב קובננט סירה 2016

גוון סלמון אלגנטי עם ניחוחות של תות שדה, פטל, עלי כותרת של ורד, וטלק. פה מורכב ומאוד עוצמתי, ריבת תפוזים וקליפות הדר טרי. איזון מדויק, מינרליות ומליחות מקסימה.

אדום: יקב אליגוטה קברנה פרנק 2015

ארומטיות של פאי אוכמניות. אניס ושזיף כהה, סיגרים ופלפל שחור. בפה היין קטיפתי ועסיסי. שזיפים עם פטל שולטים ומשחקים בטעמי המתוק חמוץ. הטאנינים נוכחים אך רכים, ומשחקים היטב עם החומציות. לא אהיה מופתע לראות את היין הזה בשיאו לפחות עוד חמש שנים. הפרנק הכי טוב שיש.