בואו ונדבר על העם. אני פותח את ספר ישעיהו, פרק א', וקורא: "ישראל לא ידע, עמי לא התבונן".וכן: "הוי גוי חוטא,עם כבד עוון.. קציני סדום, עם עמורה..."
אני קורא, ואינני מבין איך אפשר לדבר ככה על העם. מה, ישעיהו לא עשה סקרים? ואם, לפי הסקרים, העם ברוב מוחץ היה בעד השרים הסוררים, בעד קציני סדום, איך העז ישעיהו להיות נגד?
לקח לנו 2,600 שנה של "קידמה" בלתי פוסקת בשביל להבין שאסור לתקוף את העם, אסור להאשים עם, כי העם - תמיד צודק! שהרי העם הוא הפוסק האחרון, הריבון - וריבון אינו יכול לטעות! התקדמנו. מה שאצל ישעיהו היה ריבונו של עולם, אצלנו - זה העם הריבון, ומה שהיו בימי קדם "האורים והתומים", אלה הם היום הסקרים. והדמוקרטיה היא, כידוע, שלטון העם.
ואם הסקר מגלה לנו נתונים בלתי נעימים על הידע וההבנה המוגבלים של העם, אנחנו מחליטים שהסקר טועה. לתקוף או להאשים את העם, את דעת הקהל המקודשת, לא ייתכן. כי זה ייחשב כפגיעה בדמוקרטיה, כחילול הקודש.
לא, קוראים יקרים, אין זו אשמת הדמוקרטיה. לפי עקרונותיה, אין כל בעייה לומר לעם, בפרצופו, שהוא טועה, טיפש או מטומטם. הבעייה היא עם פולחן הדמוקרטיה שפיתחו בארץ הזאת הבולשביקים לשעבר, אלה שבשעתו החליפו את האלוקים בסטאלין, ולאחר ששקעה "שמש העמים" הושיבו בשמים את הדמוקרטיה. שימו לב, שגדולי מקדישי ומעריצי הדמוקרטיה בתקשורת שלנו הם יוצאי העתון המרכסיסטי "על המשמר".
אני מציע לחזור היום אל ישעיהו ולומר, שהעם שלנו טועה בגדול, שדעת הקהל בימים האלה מבולבלת ומטומטמת, וגם - במידה שהיא יודעת את העובדות ומחליטה בעיניים פקוחות ללכת עם השקר, עם השחיתות ועם הרשעות - שאכן ראויה היא שידברו אליה ועליה בשפתו של ישעיהו הנביא.
על מסיבת העתונאים שערכו אתמול שרון ופרס אמרו עתונאים, שישבו שם על הבמה 160 שנות חיים. חבל, שלא התייחסו לערימת השקרים ששני האנשים האלה ישבו עליה, והיא גבוהה פי כמה מאורך שנותיהם! בשעתו, התחרו שני בעלי פרס נובל, פרס וערפאת, על תואר גדול שקרני המזרח התיכון. לאחר שערפאת הלך מאתנו, התחרות עברה אל שתי הדמויות הללו - מי כזבן ומאחז עיניים יותר גדול, מי יותר חסר מצפון ומעצורים, מי עולה על מי במניפולציות - שרון או פרס?
והנה, פרס - החתרן הבלתי נלאה, בעל "התרגיל המסריח" - הוא ולא אחר הוכתר ע'י "העם" כעומד בראש רשימת האנשים הישרים, עפ'י "מד-השחיתות" של עוזי דיין, ושרון - אחרי כל שחיתות נוספת שמתפרסמת, אחרי כל הבטחה שהוא שובר והתחייבות שאינו מקיים - עולה ועולה בסקרים כפורח!
אוולין גורדון בג'רוזלם פוסט, מצטטת את עקיבא אלדר מ"הארץ", שכתב ששרון יהיה הראשון שייבחר לא למרות שאיש אינו מאמין לאף מילה שהוא אומר, כ'א בגלל שלא מאמינים לו כלום. על כך מוסיפה ואומרת גורדון, שבבחירות האלה שרון בעצם שואל את העם: האם אתם רוצים שאמשיך לשקר לכם? והתשובה, ככל הנראה, היא - כן. והעתונאית מסכמת: "כתוצאה מזה, הפוליטיקה הישראלית תהיה עוד יותר שקרנית, מושחתת ושפלה ממה שהיא כיום. וזה יגיע להם, לישראלים, ועוד איך".
עובדה: בעוד הם יושבים להם, שני השקרנים, לרמות עוד ועוד את העם הרוצה להיות מרומה, נפלו קסאמים ופצמ'רים על נתיב העשרה. וגם צפונה, קרוב לתחנת הכוח זיקים שליד אשקלון, ומזרחה, ליד נתיבות פגעו, וזה כבר טווח של 10 ק'מ. כאשר פרס הביא הנה את ארגוני הטרור, על נשקם וראשי כנופיותיהם, הזהרנו מפני "קטיושות על אשקלון". ואלו שרון נימק והצדיק את פשע הגירוש והעקירה של יהודי הרצועה בכך, שכאשר נהיה בסדר עם החוק הבינלאומי, כאשר הרצועה תהיה בבחינת חוץ לארץ, אז - "ישתנו כללי המשחק" ונוכל להכות בהם כפי שלא עשינו מעולם מפני שלא יכולנו, בגלל "הכיבוש". כש"נתנתק" וייגמר הכיבוש, וזו תהיה "מדינת אוייב" - אז נראה להם. ועוילם גוילעם האמין, ועכשיו הקסאם מכה, ושרון יורה אל שטחים שהוא סימן מראש עם האמריקנים והערבים שיהיו ריקים וכל תפקידם לרמות את העם שלו, שהנה - כביכול עושים משהו.
ואיפה הוא העם, להזכיר לפרס איך לעג למי שהזהיר שיהיו קטיושות על אשקלון, איפה העם לשאול את שרון, האם בשביל זה מתגוללים הפליטים היהודים ברחובות? דומה, שככל ששקריו של שרון גדלים ושחיתותו מחמירה, הפופולריות שלו גוברת. כשימסור לערבים את תל אביב, הרייטינג שלו יגיע בוודאי לרף ה-100%. אכן, "חציר העם", וזכרונו קצר, כל כך קצר! הזהירו מפני שבירת הפירוז של סיני לצורך הכנסת חיילים מצריים לרפיח. הם, כביכול, ימנעו את הברחות הנשק. הזהירו מפני נטישת ציר פילדלפי. אבל שרון הרגיע, והעם סמך. שרון בעצמו ברח במשך שנים רבות מכל התערבות בינלאומית, ובעיקר אירופית, כמו שבורחים מפני האש. והנה, אם לא די בחתול המצרי שישמור על שמנת הטרור הפלסטיני, הציב שרון משקיפים אירופיים ברפיח ובכרם שלום - כדי שהם ישמרו על בטחוננו. זוכרים? הרמטכ'ל הזהיר, ראש השב'כ התריע - אבל סימכו על שרון!
והנה, לנגד עיני העם הצבא המצרי עומד עכשיו בצד, כאשר נשק "שובר שוויון" - טילים נגד מטוסים, טילים ארוכי טווח נגד טנקים, ועוד ועוד - זורם דרך גבול הרצועה עם מצרים, ואיש אינו שואל, איך עלה על דעתו של שרון להפקיד את בטחוננו בידי השונא המצרי? וכבר נכנסו דרך רפיח חמשה עשר מראשי המרצחים של החמאס, והפלסטינים כבר הפרו את ההתחייבות לאפשר לנו לראות מעל מסכי טלוויזיה מי נכנס, הם פשוט מצפצפים, והמשקיפים האירופים מצדיקים אותם: כל מה שהזהירו מפניו קורה לנגד עינינו ושרון - ביוהרה, בזלזול ובחוצפה, מתעלם. והעם? העם נותן לו בסקרים עוד כמה מנדטים.
בדבר אחד צדק שרון: בשרוול של פילדלפי - אורך 14 ק'מ ורוחב 80-100 מטר(!) - אי אפשר היה להחזיק צבאית, למן הרגע שהעורף היהודי של פילדלפי, גוש קטיף, נמחק מן המפה. והנה יושבים להם שני הנוכלים הפוליטיים, שני גדולי מסכני בטחון ישראל, אל מול נציגי "העם", העתונאים, האחד פשע ביצירת השרוול המופקר הזה, והשני ב"התנתקות" והחרבת העורף היהודי שלו, שהפכו אותו למלכודת מוות לצה'ל, עד שלא נותרה ברירה אלא להימלט ממנו. ולא נמצא עתונאי אחד שישאל את השאלות, שיבקש מהם להסביר ולהצדיק את פשעיהם. ואם כן מה הפלא, שזכרונו של העם קצר?
שאלה אחת בכל זאת שאלו את שרון: הנה כרגע הבטחת ש"התנתקות" נוספת לא תהיה. וגם אמרת, שפרס ואתה יישרתם קו, וקווי מדיניותכם כלפי הפלסטינים זהים לחלוטין. אולם, איך זה יכול להיות, כאשר פרס מצהיר שוב ושוב שמיד אחרי הבחירות תהיה "התנתקות" נוספת, ובתנופה גדולה?
שאלו? אז שאלו. תשובה - לא קבלו. ומה אומר העם? העם רוצה שישקרו לו.
וכאן אני מגיע אל הציבור שלנו, צבור המתנחלים ומאות אלפי אוהדיהם, שנותרו נאמנים לארץ ישראל, אך מאז הגירוש קולם נדם. כוונתי בין היתר אל אלה שביקשו ללכת "פנים אל פנים" אל העם, שעשו הכל כדי למצוא חן בעיניו, להראות לו כמה הם יפים, ואכן הראו - ומה השיגו? העם מעריץ את העריץ, את זה שעקר ואימלל אותם! ועל מה ההערצה? על הנחישות שבה גרש אותם, על הכח שגילה בדורסו אותם. נוכח זאת, רפו ידי המתנחלים וקולם לא נשמע עוד. דוברם הרשמי בעבר הלא רחוק, והבלתי רשמי היום, איש עופרה יהושע מור-יוסף, הוא אולי הקול היחיד שעוד נשמע, אך אוי לנו מהקול הזה.
בראיון עם רזי ברקאי, בערוץ הכנסת, דיבר האיש על הגירוש שהיה ועל הגירוש הצפוי בנימה של צידוק הדין: העם חוזר אל הקו הירוק, העם אינו "סופר" עוד את המתנחלים. ובמצב רוח מפוייס הוסיף - אולי עוד יהיו לי כמה שנים לחיות בעופרה... ניכר לעין, שמור-יוסף נהנה מאד מן הפופולריות שהתמסרותו מביאה לו, והיא גם השתקפה היטב בהתמוגגות הגלוייה של מראיינו השמאלני, שישב מולו מאושר ורווה נחת. אוי לפופולריות הזאת! מור-יוסף היה מראשוני "המתנחלים בלבבות". כאשר הוא מרים עכשיו ידיים מול המצלמות והמיקרופונים, מציגים אותו כמזכיר מדיני לשעבר של מועצת יש'ע ודוברה, וכך נוצר הרושם שגם כל ציבור המתנחלים כבר מניף דגל לבן. מור-יוסף הוא אב-טיפוס של הנכנעים מלפני המניפולציה הפוליטית והתקשורתית, המלאכותית והמזוייפת, המתחפשת תחת המותג - "העם".
השמאל הקיצוני, זה מעולם לא התרשם "מרצון העם" והתמיד כחומה בצורה בעמידתו לימין רעיון המדינה הפלסטינית, גם כשרבין ופרס עדיין נשבעו שהם נגד, והמחשבה הזאת היתה משוקצת בדעת הקהל - השמאל הקיצוני הזה רוכב היום על גלי הסקרים והרייטינג ומנצל תבוסנות בקרב המתנחלים כדי להביא עליהם ועל מפעלם את קיצם. אלון גילון, ח'כ לשעבר של מרץ, אומר היום שגורל ההתנחלויות כבר נחרץ, ולכן אפשר להתפנות לנושאים החברתיים. הרכש החדש של פרץ, שלי יחימוביץ, גם בעיניה המתנחלים כבר גמורים, ואין עוד צורך לבזבז עליהם תחמושת.
משום מה, המחנה הלאומי אינו מגלה אותה הנחישות ואותה הדבקות במטרה למען ארצו ומולדתו כמו שהשמאל מגלה זה עשרות שנים למען פלסטין.
לא נשכח ולא נסלח, אמרנו, ומה נשאר מזה?
הרב הצבאי הראשי לצה'ל, הרב וייס, מספר שעקב השתתפותו בגירוש הוא היה מוחרם בקרב הצבור שלו, ואפילו בבית הכנסת שלו נוצרה מסביבו אוירה לא נעימה. אך כל זה השתנה: "היום אני מרגיש שיש אתמוספירה אחרת, אוירה שונה. מרחף באויר גוון אחר של דיבור. אני שומע היום פעם אחר פעם סליחה משכנים שפגעו בי".
הגיע הזמן שהציבור הלאומי יצא סוף סוף מן השיתוק והאלם שאחזו בו, ויאמר לכל שונאיו : לא התאדינו. אנחנו חיים וקיימים. לא איבדנו גרם מאמונתנו בצדקת דרכנו, ואנחנו עדיין - גם בשטח וגם בעורף הנאמן לנו - כח אדיר. יהושע מור-יוסף ודומיו אינם מדברים בשמנו. אל תיטעו ואל תתבלבלו. שרון מבטיח לעתון מרוקני את עור הדב, אבל הוא עוד לא צד אותו. אנחנו נצא מהלם הגירוש, ונדאג לכך שזה יהיה הגירוש האחרון. אנחנו נפיק את הלקחים מדרך הפייסנות השגוייה שנקטו גוש קטיף ומועצת יש'ע ורבניה. המוני תושבי במת ההר, ששרון ופרס זוממים לעוקרם, הם חפצי חיים וחדורי אחריות לאומית. ואם העם נפל בפח, הם לא ילכו אחריו בעיניים עצומות. להיפך, הם ימשכו אותו מתוך הבור, ולזה קוראים - מנהיגות!
מפני שארץ ישראל לא נמוגה ולא נעלמה. והיא - לא חזון התעתועים הפלסטיני - תנצח!
אני קורא, ואינני מבין איך אפשר לדבר ככה על העם. מה, ישעיהו לא עשה סקרים? ואם, לפי הסקרים, העם ברוב מוחץ היה בעד השרים הסוררים, בעד קציני סדום, איך העז ישעיהו להיות נגד?
לקח לנו 2,600 שנה של "קידמה" בלתי פוסקת בשביל להבין שאסור לתקוף את העם, אסור להאשים עם, כי העם - תמיד צודק! שהרי העם הוא הפוסק האחרון, הריבון - וריבון אינו יכול לטעות! התקדמנו. מה שאצל ישעיהו היה ריבונו של עולם, אצלנו - זה העם הריבון, ומה שהיו בימי קדם "האורים והתומים", אלה הם היום הסקרים. והדמוקרטיה היא, כידוע, שלטון העם.
ואם הסקר מגלה לנו נתונים בלתי נעימים על הידע וההבנה המוגבלים של העם, אנחנו מחליטים שהסקר טועה. לתקוף או להאשים את העם, את דעת הקהל המקודשת, לא ייתכן. כי זה ייחשב כפגיעה בדמוקרטיה, כחילול הקודש.
לא, קוראים יקרים, אין זו אשמת הדמוקרטיה. לפי עקרונותיה, אין כל בעייה לומר לעם, בפרצופו, שהוא טועה, טיפש או מטומטם. הבעייה היא עם פולחן הדמוקרטיה שפיתחו בארץ הזאת הבולשביקים לשעבר, אלה שבשעתו החליפו את האלוקים בסטאלין, ולאחר ששקעה "שמש העמים" הושיבו בשמים את הדמוקרטיה. שימו לב, שגדולי מקדישי ומעריצי הדמוקרטיה בתקשורת שלנו הם יוצאי העתון המרכסיסטי "על המשמר".
אני מציע לחזור היום אל ישעיהו ולומר, שהעם שלנו טועה בגדול, שדעת הקהל בימים האלה מבולבלת ומטומטמת, וגם - במידה שהיא יודעת את העובדות ומחליטה בעיניים פקוחות ללכת עם השקר, עם השחיתות ועם הרשעות - שאכן ראויה היא שידברו אליה ועליה בשפתו של ישעיהו הנביא.
על מסיבת העתונאים שערכו אתמול שרון ופרס אמרו עתונאים, שישבו שם על הבמה 160 שנות חיים. חבל, שלא התייחסו לערימת השקרים ששני האנשים האלה ישבו עליה, והיא גבוהה פי כמה מאורך שנותיהם! בשעתו, התחרו שני בעלי פרס נובל, פרס וערפאת, על תואר גדול שקרני המזרח התיכון. לאחר שערפאת הלך מאתנו, התחרות עברה אל שתי הדמויות הללו - מי כזבן ומאחז עיניים יותר גדול, מי יותר חסר מצפון ומעצורים, מי עולה על מי במניפולציות - שרון או פרס?
והנה, פרס - החתרן הבלתי נלאה, בעל "התרגיל המסריח" - הוא ולא אחר הוכתר ע'י "העם" כעומד בראש רשימת האנשים הישרים, עפ'י "מד-השחיתות" של עוזי דיין, ושרון - אחרי כל שחיתות נוספת שמתפרסמת, אחרי כל הבטחה שהוא שובר והתחייבות שאינו מקיים - עולה ועולה בסקרים כפורח!
אוולין גורדון בג'רוזלם פוסט, מצטטת את עקיבא אלדר מ"הארץ", שכתב ששרון יהיה הראשון שייבחר לא למרות שאיש אינו מאמין לאף מילה שהוא אומר, כ'א בגלל שלא מאמינים לו כלום. על כך מוסיפה ואומרת גורדון, שבבחירות האלה שרון בעצם שואל את העם: האם אתם רוצים שאמשיך לשקר לכם? והתשובה, ככל הנראה, היא - כן. והעתונאית מסכמת: "כתוצאה מזה, הפוליטיקה הישראלית תהיה עוד יותר שקרנית, מושחתת ושפלה ממה שהיא כיום. וזה יגיע להם, לישראלים, ועוד איך".
עובדה: בעוד הם יושבים להם, שני השקרנים, לרמות עוד ועוד את העם הרוצה להיות מרומה, נפלו קסאמים ופצמ'רים על נתיב העשרה. וגם צפונה, קרוב לתחנת הכוח זיקים שליד אשקלון, ומזרחה, ליד נתיבות פגעו, וזה כבר טווח של 10 ק'מ. כאשר פרס הביא הנה את ארגוני הטרור, על נשקם וראשי כנופיותיהם, הזהרנו מפני "קטיושות על אשקלון". ואלו שרון נימק והצדיק את פשע הגירוש והעקירה של יהודי הרצועה בכך, שכאשר נהיה בסדר עם החוק הבינלאומי, כאשר הרצועה תהיה בבחינת חוץ לארץ, אז - "ישתנו כללי המשחק" ונוכל להכות בהם כפי שלא עשינו מעולם מפני שלא יכולנו, בגלל "הכיבוש". כש"נתנתק" וייגמר הכיבוש, וזו תהיה "מדינת אוייב" - אז נראה להם. ועוילם גוילעם האמין, ועכשיו הקסאם מכה, ושרון יורה אל שטחים שהוא סימן מראש עם האמריקנים והערבים שיהיו ריקים וכל תפקידם לרמות את העם שלו, שהנה - כביכול עושים משהו.
ואיפה הוא העם, להזכיר לפרס איך לעג למי שהזהיר שיהיו קטיושות על אשקלון, איפה העם לשאול את שרון, האם בשביל זה מתגוללים הפליטים היהודים ברחובות? דומה, שככל ששקריו של שרון גדלים ושחיתותו מחמירה, הפופולריות שלו גוברת. כשימסור לערבים את תל אביב, הרייטינג שלו יגיע בוודאי לרף ה-100%. אכן, "חציר העם", וזכרונו קצר, כל כך קצר! הזהירו מפני שבירת הפירוז של סיני לצורך הכנסת חיילים מצריים לרפיח. הם, כביכול, ימנעו את הברחות הנשק. הזהירו מפני נטישת ציר פילדלפי. אבל שרון הרגיע, והעם סמך. שרון בעצמו ברח במשך שנים רבות מכל התערבות בינלאומית, ובעיקר אירופית, כמו שבורחים מפני האש. והנה, אם לא די בחתול המצרי שישמור על שמנת הטרור הפלסטיני, הציב שרון משקיפים אירופיים ברפיח ובכרם שלום - כדי שהם ישמרו על בטחוננו. זוכרים? הרמטכ'ל הזהיר, ראש השב'כ התריע - אבל סימכו על שרון!
והנה, לנגד עיני העם הצבא המצרי עומד עכשיו בצד, כאשר נשק "שובר שוויון" - טילים נגד מטוסים, טילים ארוכי טווח נגד טנקים, ועוד ועוד - זורם דרך גבול הרצועה עם מצרים, ואיש אינו שואל, איך עלה על דעתו של שרון להפקיד את בטחוננו בידי השונא המצרי? וכבר נכנסו דרך רפיח חמשה עשר מראשי המרצחים של החמאס, והפלסטינים כבר הפרו את ההתחייבות לאפשר לנו לראות מעל מסכי טלוויזיה מי נכנס, הם פשוט מצפצפים, והמשקיפים האירופים מצדיקים אותם: כל מה שהזהירו מפניו קורה לנגד עינינו ושרון - ביוהרה, בזלזול ובחוצפה, מתעלם. והעם? העם נותן לו בסקרים עוד כמה מנדטים.
בדבר אחד צדק שרון: בשרוול של פילדלפי - אורך 14 ק'מ ורוחב 80-100 מטר(!) - אי אפשר היה להחזיק צבאית, למן הרגע שהעורף היהודי של פילדלפי, גוש קטיף, נמחק מן המפה. והנה יושבים להם שני הנוכלים הפוליטיים, שני גדולי מסכני בטחון ישראל, אל מול נציגי "העם", העתונאים, האחד פשע ביצירת השרוול המופקר הזה, והשני ב"התנתקות" והחרבת העורף היהודי שלו, שהפכו אותו למלכודת מוות לצה'ל, עד שלא נותרה ברירה אלא להימלט ממנו. ולא נמצא עתונאי אחד שישאל את השאלות, שיבקש מהם להסביר ולהצדיק את פשעיהם. ואם כן מה הפלא, שזכרונו של העם קצר?
שאלה אחת בכל זאת שאלו את שרון: הנה כרגע הבטחת ש"התנתקות" נוספת לא תהיה. וגם אמרת, שפרס ואתה יישרתם קו, וקווי מדיניותכם כלפי הפלסטינים זהים לחלוטין. אולם, איך זה יכול להיות, כאשר פרס מצהיר שוב ושוב שמיד אחרי הבחירות תהיה "התנתקות" נוספת, ובתנופה גדולה?
שאלו? אז שאלו. תשובה - לא קבלו. ומה אומר העם? העם רוצה שישקרו לו.
וכאן אני מגיע אל הציבור שלנו, צבור המתנחלים ומאות אלפי אוהדיהם, שנותרו נאמנים לארץ ישראל, אך מאז הגירוש קולם נדם. כוונתי בין היתר אל אלה שביקשו ללכת "פנים אל פנים" אל העם, שעשו הכל כדי למצוא חן בעיניו, להראות לו כמה הם יפים, ואכן הראו - ומה השיגו? העם מעריץ את העריץ, את זה שעקר ואימלל אותם! ועל מה ההערצה? על הנחישות שבה גרש אותם, על הכח שגילה בדורסו אותם. נוכח זאת, רפו ידי המתנחלים וקולם לא נשמע עוד. דוברם הרשמי בעבר הלא רחוק, והבלתי רשמי היום, איש עופרה יהושע מור-יוסף, הוא אולי הקול היחיד שעוד נשמע, אך אוי לנו מהקול הזה.
בראיון עם רזי ברקאי, בערוץ הכנסת, דיבר האיש על הגירוש שהיה ועל הגירוש הצפוי בנימה של צידוק הדין: העם חוזר אל הקו הירוק, העם אינו "סופר" עוד את המתנחלים. ובמצב רוח מפוייס הוסיף - אולי עוד יהיו לי כמה שנים לחיות בעופרה... ניכר לעין, שמור-יוסף נהנה מאד מן הפופולריות שהתמסרותו מביאה לו, והיא גם השתקפה היטב בהתמוגגות הגלוייה של מראיינו השמאלני, שישב מולו מאושר ורווה נחת. אוי לפופולריות הזאת! מור-יוסף היה מראשוני "המתנחלים בלבבות". כאשר הוא מרים עכשיו ידיים מול המצלמות והמיקרופונים, מציגים אותו כמזכיר מדיני לשעבר של מועצת יש'ע ודוברה, וכך נוצר הרושם שגם כל ציבור המתנחלים כבר מניף דגל לבן. מור-יוסף הוא אב-טיפוס של הנכנעים מלפני המניפולציה הפוליטית והתקשורתית, המלאכותית והמזוייפת, המתחפשת תחת המותג - "העם".
השמאל הקיצוני, זה מעולם לא התרשם "מרצון העם" והתמיד כחומה בצורה בעמידתו לימין רעיון המדינה הפלסטינית, גם כשרבין ופרס עדיין נשבעו שהם נגד, והמחשבה הזאת היתה משוקצת בדעת הקהל - השמאל הקיצוני הזה רוכב היום על גלי הסקרים והרייטינג ומנצל תבוסנות בקרב המתנחלים כדי להביא עליהם ועל מפעלם את קיצם. אלון גילון, ח'כ לשעבר של מרץ, אומר היום שגורל ההתנחלויות כבר נחרץ, ולכן אפשר להתפנות לנושאים החברתיים. הרכש החדש של פרץ, שלי יחימוביץ, גם בעיניה המתנחלים כבר גמורים, ואין עוד צורך לבזבז עליהם תחמושת.
משום מה, המחנה הלאומי אינו מגלה אותה הנחישות ואותה הדבקות במטרה למען ארצו ומולדתו כמו שהשמאל מגלה זה עשרות שנים למען פלסטין.
לא נשכח ולא נסלח, אמרנו, ומה נשאר מזה?
הרב הצבאי הראשי לצה'ל, הרב וייס, מספר שעקב השתתפותו בגירוש הוא היה מוחרם בקרב הצבור שלו, ואפילו בבית הכנסת שלו נוצרה מסביבו אוירה לא נעימה. אך כל זה השתנה: "היום אני מרגיש שיש אתמוספירה אחרת, אוירה שונה. מרחף באויר גוון אחר של דיבור. אני שומע היום פעם אחר פעם סליחה משכנים שפגעו בי".
הגיע הזמן שהציבור הלאומי יצא סוף סוף מן השיתוק והאלם שאחזו בו, ויאמר לכל שונאיו : לא התאדינו. אנחנו חיים וקיימים. לא איבדנו גרם מאמונתנו בצדקת דרכנו, ואנחנו עדיין - גם בשטח וגם בעורף הנאמן לנו - כח אדיר. יהושע מור-יוסף ודומיו אינם מדברים בשמנו. אל תיטעו ואל תתבלבלו. שרון מבטיח לעתון מרוקני את עור הדב, אבל הוא עוד לא צד אותו. אנחנו נצא מהלם הגירוש, ונדאג לכך שזה יהיה הגירוש האחרון. אנחנו נפיק את הלקחים מדרך הפייסנות השגוייה שנקטו גוש קטיף ומועצת יש'ע ורבניה. המוני תושבי במת ההר, ששרון ופרס זוממים לעוקרם, הם חפצי חיים וחדורי אחריות לאומית. ואם העם נפל בפח, הם לא ילכו אחריו בעיניים עצומות. להיפך, הם ימשכו אותו מתוך הבור, ולזה קוראים - מנהיגות!
מפני שארץ ישראל לא נמוגה ולא נעלמה. והיא - לא חזון התעתועים הפלסטיני - תנצח!
אליקים העצני
