שנות החמישים היפות
(מוקדש לאירוע "שנות החמישים")
אז מה היה לנו בשנות החמישים
כשהמדינה ואנחנו לא היינו קשישים
בעליית ההמונים, העולים החדשים,
שנקלטו בתנאים מאוד קשים.
ומי נתן את ההוראה
שלא הביאה לארץ אורה
בן גוריון פורש לשדה בוקר
ובעוקף שרת באו הישר אליו לבקר
וגם היה מבצע קדש
שממש לא היה בו לחדש
שהערבים הינם אותם ערבים
אשר ביניהם תמיד רבים
והקאמבק של דוד בן גוריון
תחילה אמנם כשר בטחון
ואז שרת המשיך כשר חוץ
ותחתיו בן-גוריון היה מה זה לחוץ
ושמוליק רוזן, חידות לנו חד
וזאת עשה הוא בקולו המיוחד
וכבר בעצם אותן שנים
רחק מלהיות קוטל קנים
ואז דבר חדש בה למדינה
כשלעמוס חכם היתה עדנה
וסימון דימון במקום השני
שיכלה להגיד – "המדינה זה אני"
וממש לקראת סוף העשור
שבמידה מסוימת קצת פחת המחסור
כשהשוק השחור לא היה רלוונטי
והאיר את הדרך לרשת פיקנטי.
וסטלמך בראשו את יאשין הכניע
כשהשוער על הקו נתקע ללא ניע
ונחמיה בן-אברהם שכה צהל
"אני מעביר את המיקרופון לרשות הקהל"
אז היכן אותן שנות החמישים
שחיינו אותן בתנאים כה קשים
ואי אפשר אליהן לחזור
אך זיכרונן לנו, ייתן טיפה של מזור.
אז מה היה לנו בשנות החמישים
כשהמדינה ואנחנו לא היינו קשישים
בעליית ההמונים, העולים החדשים,
שנקלטו בתנאים מאוד קשים.
ומי נתן את ההוראה
שלא הביאה לארץ אורה
בן גוריון פורש לשדה בוקר
ובעוקף שרת באו הישר אליו לבקר
וגם היה מבצע קדש
שממש לא היה בו לחדש
שהערבים הינם אותם ערבים
אשר ביניהם תמיד רבים
והקאמבק של דוד בן גוריון
תחילה אמנם כשר בטחון
ואז שרת המשיך כשר חוץ
ותחתיו בן-גוריון היה מה זה לחוץ
ושמוליק רוזן, חידות לנו חד
וזאת עשה הוא בקולו המיוחד
וכבר בעצם אותן שנים
רחק מלהיות קוטל קנים
ואז דבר חדש בה למדינה
כשלעמוס חכם היתה עדנה
וסימון דימון במקום השני
שיכלה להגיד – "המדינה זה אני"
וממש לקראת סוף העשור
שבמידה מסוימת קצת פחת המחסור
כשהשוק השחור לא היה רלוונטי
והאיר את הדרך לרשת פיקנטי.
וסטלמך בראשו את יאשין הכניע
כשהשוער על הקו נתקע ללא ניע
ונחמיה בן-אברהם שכה צהל
"אני מעביר את המיקרופון לרשות הקהל"
אז היכן אותן שנות החמישים
שחיינו אותן בתנאים כה קשים
ואי אפשר אליהן לחזור
אך זיכרונן לנו, ייתן טיפה של מזור.
אז מה היה לנו בשנות החמישים
כשהמדינה ואנחנו לא היינו קשישים
בעליית ההמונים, העולים החדשים,
שנקלטו בתנאים מאוד קשים.
ומי נתן את ההוראה
שלא הביאה לארץ אורה
בן גוריון פורש לשדה בוקר
ובעוקף שרת באו הישר אליו לבקר
וגם היה מבצע קדש
שממש לא היה בו לחדש
שהערבים הינם אותם ערבים
אשר ביניהם תמיד רבים
והקאמבק של דוד בן גוריון
תחילה אמנם כשר בטחון
ואז שרת המשיך כשר חוץ
ותחתיו בן-גוריון היה מה זה לחוץ
ושמוליק רוזן, חידות לנו חד
וזאת עשה הוא בקולו המיוחד
וכבר בעצם אותן שנים
רחק מלהיות קוטל קנים
ואז דבר חדש בה למדינה
כשלעמוס חכם היתה עדנה
וסימון דימון במקום השני
שיכלה להגיד – "המדינה זה אני"
וממש לקראת סוף העשור
שבמידה מסוימת קצת פחת המחסור
כשהשוק השחור לא היה רלוונטי
והאיר את הדרך לרשת פיקנטי.
וסטלמך בראשו את יאשין הכניע
כשהשוער על הקו נתקע ללא ניע
ונחמיה בן-אברהם שכה צהל
"אני מעביר את המיקרופון לרשות הקהל"
אז היכן אותן שנות החמישים
שחיינו אותן בתנאים כה קשים
ואי אפשר אליהן לחזור
אך זיכרונן לנו, ייתן טיפה של מזור.
רפאל לירז
