המקום הראשון המומלץ לצילום ילדים ופעוטות, הוא פשוט פינת המשחקים המוכרת להם, בבית. אופציה שניה גינת המשחקים שהם מכירים היטב. בגילאים ממש צעירים, כל חודשיים שלושה הם משמעותיים מאד וניכרים על פני הפעוט וכמובן גם יכולותיו הפיזיות, זחילה, נסיונות הליכה, צעידה בטוחה וריצה. כל שלב כזה מצריך גישה והסתכלות אחרת.
פעוט שרק זוחל, דורש מהצלם לרדת לגובה שלו ולזחול באותו מישור. כאשר הוא יתיישב יש לשים לב ולא לצלם מגובה הרצפה למעלה כדי לא לעוות את מימדי גופו. יש לזכור להשתמש בעדשות בעלות אורכי מוקד "נורמלי" כלומר סביב 50 מ"מ במונחי פול פריים (טווח שמבחינת זום דומה לעין האנושית).
במרחק מוקד כזה או בסביבתו, נבטיח שהפרופורציות של הפעוט יישמרו ולא יתעוותו מימדי גופו. צילום מקרוב מדי גורם לפנים להיראות פחות עגולות ויותר בצורת ביצה, אף גדול לעומת העינים וכו'. שימוש באורך מוקד סביב 80-90 מ"מ נותן את האפשרות לצלם ממרחק גדול יותר, זה עוזר במקרים שהפעוט מוטרד מנוכחות הצלם למשל.
כאשר הפעוט יושב בפינת המשחק שלו, עסוק עם אביזר כלשהו, זה בדיוק הזמן לתפוס את ההבעות המשמעותיות ביותר שלו. לא לקרוא לו "חמודי תביט למצלמה" אלא לתצפת וללמוד את צעדיו וכך לדעת מה הוא עומד לעשות. מגוון ההבעות שפעוט מסוגל להפיק, בפרק זמן קצר, הוא עצום.
הבעות הפנים של ילדה ה"מאכילה" את בובתה, או ילד שבונה מגדל מקוביות, יוצאות הכי טבעיות ללא התערבות חיצונית. אבל מה קורה אם הילדון לא מחייך.. בכלל? או אז יישלוף האב הגאה צעצוע שהילד מזמן לא ראה, ויגיש לו תוך קשר עין עם הצלם. זה בדיוק הרגע להזכר שהמצלמה שלך יכולה לצלם 5-6 תמונות בשניה. כך לוכדים את הרגע הקסום של חיוך מופתע.
כאשר הפעוט כבר צועד בבטחה עומדות בפני הצלם שתי אפשרויות: אפשרות ראשונה היא לחכות שייתישב רגע לשחק עם צעצוע כלשהו (וזה למתחילים ועצלנים...) אפשרות שניה שתתן את התמונות הטובות ביותר היא לעקוב אחריו דרך העינית, ולצפות את הצעד הבא שלו. כמובן גם להפעיל במצלמה את הפוקוס העוקב. פרט טכני נוסף שיכול לעזור זה לצלם קצת מרחוק. הפעוט כלל לא צריך לדעת שהצלם נמצא שם: אמו או אביו מתקשרים איתו, קוראים לו לבוא אליהם למשל ואז הצלם מצלם אותו בתנועה תוך כדי צילום 5-6 תמונות בשניה, או יותר, כפי שתיארתי בפסקה הקודמת.
יש הרואים בצילום רציף (spray and pray) פרקטיקה לא מקצועית כי "צלם טוב יודע לתפוס את הרגע המכריע בפריים אחד". מבחינתי אלו שטויות, צילום ילדים אינו שונה מצילום ציפורים במעופן או אירועי ספורט. נכונה הטענה "נו, איך צילמו פעם?" אכן לפני ארבעים שנה לא היה צילום רציף ובקושי עדשות זום אלא רק בעלות מוקד קבוע, מצד שני אז גם היה פילם... הטכנולוגיה התקדמה בהמון תחומים מאז שנות השבעים והצילום לא שונה מכל תחום אחר.
בחזרה לפעוט שלנו, בהתחלה הוא זחל, אח"כ הלך ועכשיו הוא רץ.
איך מצלמים פעוט בן שנתיים כאשר הוא רץ? חוץ מלחכות שיתעייף ויתיישב רגע... אפשר ליישם את הטכניקה של צילום בתנועה, אבל ממרחק גדול יותר.
הסיבה נעוצה בעומק השדה, האיזור החד בתמונה. ככל שמצלמים מרחוק יותר, האיזור שבפוקוס ארוך יותר וכך המרחק שעובר הילד הרץ מרגע שפיקסנו עד הצילום עצמו (חלקיקי שניה) לא ארוך מדי כך שהוא עדיין יוצא חד וברור.
זוהי כל התורה. יישום של השיטות המפורטות ולמידה מטעויות תוך כדי תנועה יולידו צילומים מרגשים רבים.
