ביאנלה של וונציה 2011- רשמים אישיים. 

הביאנלה היא תערוכת האמנות העכשווית הבינלאומית המובילה באירופה. היא מתקיימת משנת 1895, מדי שנתיים ומכאן שמה "ביאנלה", שפירושו באיטלקית הוא "דו-שנתי". כ

מה מילות הסבר כלליות על ה"ביאנלה": בביאנלה בוונציה ביתנים לאומיים, בשנת 2011 השתתפו שמונים ותשעה מדינות. מכל מדינה נבחרים להשתתף  אך ורק האמנים הבולטים ביותר בתחומם, היוצרים יצירות אמנות מיוחדות לקראתה. כל ביתן או תערוכה סובב סביב רעיון מוגדר וכל עבודה כמעט היא קונספטואלית ובאה להעביר מסר חדשני. בין שתי מלחמות העולם הציגו בתערוכה מרבית האמנים העיקריים של התקופה. בשנת 1948 הוצגה  אמנות עכשווית. בשנות ה-50 הוצגו יצירות אקספרסיוניזם מופשט , בשנות ה-60 יצירות פופ ארט . בשנות ה-70 וה-80 הוצגה אמנות פוסטמודרנית . הבינאלה מתקיימת בשני מקומות: בפארק רחב ידיים ג'ארדיני ובמחסני הנשק הישנים (ארסנלה). התרשמתי במיוחד מהתערוכה הבינלאומית המרכזית  ILLUMInations" - הארה", וממספר ביתנים לאומיים.

הרעיונות המרכזיים בביתן ILLUMInations - הינם ה"הארה" של המחשבה על ידי מפגש עם האמנות, ה"הארה" מחדדת את כלי ה"תפיסה" ( perception ) -האור גורם לאושר בחיינו ומאפשר העצמת והארת החוויות שעברנו, בביתן משתתפים 83 אמנים שנבחרו על ידי האוצרת הראשית קוריגר, מתוכן 32  נשים. האמנים המובילים סינדי שרמן, נורמה ג'יין, מרטין קריד, אורס פישר, רוזמרי טרוקל, ג'יימס טורל, כמו כן מציגים האמנים ילידי ישראל: עומר פאסט, דני גל ואלעד לסרי. התרשמתי במיוחד  מסדנת היצירה הענקית של נורמה גיין, בה המבקרים מעצבים חתיכות פלסטלינה וזורקים על קירות החדר על פי דמיונם הפרוע.

הביתנים שהתרשמתי מהם במיוחד היו הביתן הישראלי, הביתן האמריקאי, הביתן השוויצרי והביתן האנגלי.

 את הביתן הישראלי המעוצב בסגנון הבאהאוס, תכנן האדריכל זאב רכטר. האמנית בביתן הינה סיגלית לנדאו והאוצרים אילן ויזגן וז'אן דה לואז' . המיצב הראשי הינו "הרצפה של אדם אחד היא התקווה של האחר", המורכב מצינורות ענק הפורצים מתוך הקירות ומתפצלים לעשרות צינורות המטפסים לאורך הביתן. משאבה הממוקמת מתחת לבניין שואבת את המים העוברים בצינורות וחוזרים שוב לתעלות. מעניין להשוות המיצג לעבודתה של איישה ארטמן הטורקיה בנושא המים (צינורות והחזרת מים נקיים לתעלות ונציה). בקומה השנייה מוצג פסל שהוא בעצם רשת דייגים שהוטבלה מספר שבועות בים המלח. כמובן שהרשת אינה מקיימת את תכליתה האמתית - לדוג דגים. לנדאו מקיימת מספר שנים שיחות בין ישראלים וירדנים בניסיונות ליצור גשר מעל ים המלח, דו שיח שלא נחל הצלחה, ולכן העיסוק בים המלח.

הביתן האמריקאי

שם הביתן הינו "גלוריה", האמנים המציגים הינם  Allora & Calzadill,  , האוצרת היא Lisa D. Freiman   בשיתוף עם המוזיאון של אינדיאפוליס ( IMA )  . העבודה הבולטת שמשכה הכי הרבה מבקרים וקבלה פרסום רב, הינה פסל ענק בשם Algorithm (2011) ,שהינו אורגן אורות וצלילים ענק המהווה גם כספומט, וברגע שמבקר משך מזומנים בכספומט התחילה מנגינה ידועה וחגיגה של אורות. מוקדי משיכה אחרים היו פסל החירות במיטת שיזוף  (Armed     Freedom Lying on a Sunbe )  וטנק מפלצתי הפוך, בכניסה לביתן ועליו מכשיר ריצה שלפעמים רץ עליו אצן.

הביתן השוויצרי

תערוכה של האמן  Thomas  Hirschhorn , הנושא – "Crystal of Resistance" בדיקה של תרבות הצריכה ההמונית בימינו, הביתן מלא בכיסאות שאליהם מודבקים טלפונים סלולריים שיצאו מהשימוש,  טלוויזיות ומסכי מחשב ישנים או כסאות בריאות הרוסים. ההרגשה שהמבקר מקבל  שאי אפשר להתעלם מהבזבוז, השפע המופרז וזריקה מידית לפח.

הביתן האנגלי

תערוכה של האמן מייק נלסון, שבנה מייצב שהינו בית טורקי שנעזב מיושביו בחופזה, המיצב נבנה בביאנלה במשך 3 חודשים בפיקוח האמן. המבקר מטייל במרתפים חשוכים ומרגיש תחושות חזקות של קלאוסטרופוביה ופחד.