החירות בחיים הזוגיים
חג הפסח מתקרב, חג הפסח הוא חג החירות.
אצל הרבה אנשים חג הפסח הוא חג המתקשר עם ריח של חומרי ניקוי ומצות עם קשיי העיקול המתלווים להן.
אך יש כאלה שחג הפסח מתקשר אצלם לריח הפריחה, האביב, והמשפחה המורחבת שנפגשת.
חג הפסח הוא לפני הכל חג המאיר את מושג "חירות", "חופש".
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו יוצא ממצרים".
זו אינה פארפזה או משל, בכל דור ובכל פסח אדם צריך לצאת לחירות.
יבוא השואל וישאל "מאיזו עבדות צריך לצאת?" הרי אנו נמצאים בעידן החופש האולטימטיבי, כל אדם יכול לעשות את מה שליבו חפץ.
האמת היא שמרוב החופש, האדם המודרני הרבה פעמים מפחד לצאת מאזור הנוחות שלו.
לא פעם כשזוג יוצא לבילוי במסעדה, הזוג מתיישב, המלצר מגיע עם התפריט ושואל "מה תרצו?"
הזוג שאל מנגד, "מה תציע?".
מרוב אפשרויות וחופש האדם אינו יודע מה הוא רוצה.
לאחרונה ערכתי קניות לקראת חג הפסח באחת החנויות בה אני רגיל לקנות.
לא מצאתי את הרגליים ואת הידיים, כל מיקומי המצרכים השתנו.
פניתי למנהל החנות ושאלתי אותו מדוע שינו את סידור החנות.
הוא ענה לי, בכדי לאלץ את הקונים לשנות את סדרי הקנייה שלהם משנים לפעם בפעם את פני החנות.
השבתי למנהל שאני מעדיף את המוכר והישן, והסברתי עד כמה קשה לי השינוי.
הבחנתי במידה בה אני כבול לדפוסי השגרה וכמוני - רבים אחרים.
פסח הוא חג המזמין לצאת מאזור הנוחות האישי, הזוגי והלאומי לעבר חוויה מסוג שונה ואחר.
האדם המודרני כבול פעמים רבות לדפוסי התנהגות ומחשבות מסוימים.
ה"עבדות" הזו מושפעת מסיבות רבות, חלקן חברתיות - קשה להיות יוצאי דופן - לחשוב באופן עצמאי ולעמוד אל מול בביקורת. קשה לנהוג באופן שונה מכולם ולהיות מהעבר האחד אל מול כל האחרים.
בימינו השייכות ל"מדורת השבט" מאוד חשובה לאדם, ישנו פחד לעשות משהו שונה וחריג מהמקובל והידוע. צריך המון כוחות פנימיים לעשות משהו אחר.
אחד המחירים להיות האדם עבד למוכר והידוע זהו הקושי להתבונן במציאות בעיניים מפוקחות ולראות דברים בצורה עניינית ולהגיב בהתאם לכך. כל תגובה צפויה מראש.
לאחר הקדמה זו ארצה להתייחס במיוחד לתופעה שלדעתי פוגעת מאוד במרקם הזוגי.
ישנו צורך לצאת מהפרדיגמה לחשיבה אחרת, לצאת מ"עבדות" לחירות.
הגיע אלי זוג שהקושי שלהם מתמצא בשיר של ברנדוט פיטרס משנות החמישים:"Anything you can do I can do better"
כל הזמן בני הזוג נמצאו באווירה של עימות ומעין מאבק כוחות סמוי, של מי ידו על העליונה.
מדוע שהאווירה הזוגית תהיה כזו?
היום המחשבה השלטת בכיפה היא שוויון, השוויון בין המינים מביא מחשבה שכל אחד מהמינים צריך לעשות בדיוק את מה שהשני עושה ויותר טוב.
השוויון מביא גם תחרות, כאשר הרעיונות הללו מגיעים עד לפתחה של המערכת הזוגית.
כאשר ישנו רעיון שהשוויון בין בני הזוג הוא מדיד, התוצאה היא שישנה תחרות בין בני הזוג.
במקום לבנות מערכת יחסים של חברות ושותפות נוצרת אווירה של מאבק כוחות.
לצאת לחירות במערכת הזוגית יכול לבוא לידי ביטוי כשינוי מחשבה משוויון לכבוד.
כבוד בין שני בני זוג שונים.
לכל אחד יש את היכולות שלו, את החזקות ואת החולשות שלו, המגמה המשותפת היא ליצור מערכת חברות, האחד משלים את השני.
במערכת זוגית המיוסדת על כבוד בין שונים, המגמה היא לא להתחרות האחד בשני אלא לתת לכל אחד את היכולת להתפתח במרחב עצמאי משלו.
היציאה לחרות במובן הזוגי, היא היכולת לחדש את המרחב הזוגי, לחזק את התא הזוגי והמשפחתי מתוך מחשבה שהזוגיות היא העיקר ולא ההישרדות של הפרט בתוך התא הזוגי.
השאלה שכל אחד מבני הזוג צריך לשאול את עצמו זו לא השאלה, האם הוא יכול להסתדר לבד, אפילו בלא בן זוגו, אלא איך אנחנו מחזקים בשמחה את הביחד, את השותפות, כמובן שלא מתוך וויתור אלא מתוך נתינה.
התבוננות כזו היא יציאה לחרות במישור הזוגי בעצם המבט על הזוגיות - בכדי לשנות משקפיים צריך אומץ.
אומץ לחשוב אחרת מה Mainstream, צריך הרבה אומץ.
את האומץ מקבלים כשמעלים את המחירים שזוג עלול לשלם באם יעדיף להישאר ולפעול מתוך המבט של תחרות וכוח.
יהי רצון שנזכה לצאת לחרות עולם וננסה ונצליח להתבונן על הזוגיות בצורה מעט אחרת ולשאוף לבנות מערכת יחסים שיש בה גמישות, כבוד והערכה.
חג חירות שמח
