תעשיית היין הישראלית משנה את פניה, והדור שהקים אותה מפנה דרכו לדור אחר ? הדור החדש של ייננים שחושבים אחרת. דור שלא עסוק רק במה שאצלו בבית ? בכרם וביקב, פחות ציני, פחות אגואיסטי, יותר שיתוף פעולה והחלפת מידע. דור המנהלים הקודם, שהיו ברובם דינוזאורים ושמרנים, הוחלפו במנהלים שלא באו מתחום היין, ולא בטוח שהם עסוקים בללמוד אותו אלא יותר עסוקים בלנהל אותו. היין מבחינתם הוא כמו כל מוצר אחר שצריך למכור אותו על מנת להרוויח כסף. הרומנטיקה שכולנו חושבים שקיימת בבקבוק היין שנחלץ ונמזג לכוס רידל, כבר לא ממש קיימת ? לטוב ולרע. בשנה האחרונה התחיל מהפך בענף היין. משהו מתחיל להסתדר גם בתחום תקינות היין וגם בתחום הפיקוח. כן, יהיה שינוי, ולחלק מהיקבים יהיה קשה מאוד להמשיך לשרוד, אבל אי אפשר להמשיך יותר ללא פיקוח וללא כללים ברורים שמחייבים את כולם.
אחת הבעיות המרכזיות שדורשות פתרון, היא היעדר חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח על כלל ענף הגפן והיין. לאף משרד ממשלתי אין תוכנית אופרטיבית לגבי הענף, שלא לדבר על תוכנית עבודה ממוקדת ומפורטת, או אפילו איזה מזכר שתקוע בתיק של משרד ממשלתי, המדבר על חזון מוגדר או על מטרה מוגדרת. הדוגמה הטובה ביותר היא חיפוש זן ענב יין ישראלי. רוצים כזה? בבקשה; מאמינים שזה יקדם את הענף? בבקשה. תבדקו, תחקרו, תשקיעו כספים, תקימו גוף שיכלול את מיטב אנשי המקצוע ולא רק ייננים ? גם אנשי שיווק, יחסי ציבור ומכירות; אנשים שרואים את תעשיית היין פורצת גבולות בגלל המהלך הזה, ולא רק את הגימיק השנתי שנעלם ומוחלף בגימיק אחר. מטרות אינן משהו שממציאים מחדש כל שנה. את התכנון מעדכנים לפי המציאות הכלכלית, הביטחונית, הגלובלית והמתחרים. המטרות לא צריכות להיות משותפות, אבל החזון כן. החזון מגדיר את הכיוון, לאן רוצים להתפתח, לגדול ואיך רוצים לצמוח. במילים פשוטות: גיבוש ועיצוב מדיניות.
איך עושים את זה:
מועצת גפן יין חזקה ואקטיבית, חפה מכל אינטרס של יקב כזה או אחר.
הקמת שדולה אינטרסנטית לקידום הענף בארץ (כנסת) ובעולם (שגרירי יין)
עצמאות (בעיקר בכל הקשור לגפן) של חוות ריבוי וכו'.
הקמת עמותה שתדאג לקדם את דור ההמשך (מלגות לייננים, סומליירים ועוד).
משרד יח"צ משותף לטובת ענף היין, שיקדם וידחוף את הענף באופן מקצועי.
עיתונות חוקרת, שומרת, מגנה, מבקרת. הגיע הזמן להפסיק להיות צינור יח"צ של היקבים.
היינות הישראלים הבלתי מנוצחים:
את ביקורות היין שלי אני מחלק לשלושה: הטובים, הרעים, והבלתי מנוצחים. כשאני טועם יין טוב, הביקורת מאוד פשוטה. כשאני טועם יין רע, אני צריך לנתח ולהסביר למה אני חושב שהיין רע (כשהפרמטר 'טעים לא טעים' אינו רלוונטי). כשאני זוכה לטעום יין שונה, מרגש, אחד כזה שמכה בי, אז מבחינתי זה יין בלתי מנוצח; זה יין שאני חוזר אליו כל תקופה על מנת לבדוק שהוא אכן כזה. תודה רבה למבקר היין של מגזין סיגאר מיכאל בן יוסף, שחווה איתי חלק מהיינות ועזר לי להבינם.
יקב צרעה קברנה סובניון 2008 גבעת החלוקים:
בלתי מנוצח כי לגימה ארוכה ממנו מעבירה בי צמרמורת של סיפוק לא מוסבר.
יקב רמת הגולן ירדן קברנה סובניון אלרום 2007.
בלתי מנוצח כי הוא עדיין צעיר, בועט, שורט, מבקש להשאירו בבקבוק אבל יחד עם זאת מתמסר להפליא.
יקב אסף שיראז 2007. מתובל במעט קברנה סובניון.
בלתי מנוצח בגלל התיבול הנדיב, עפיצות גברית מרשימה לצד חומציות ופרי בשל.
יקב בן חיים קברנה סובניון 2007 רזרב.
בלתי מנוצח בגלל הריחות המדהימים של הפרי, יין שפשוט לועסים בו ענבים.
יקב גבעות מצדה מרלו 2008.
בלתי מנוצח בגלל המינרליות ששזורה בטעמי יער שוקק צמחיה ואדמה רטובה.
יקב גינתון קברנה סובניון 2006.
בלתי מנוצח כי זה היין הבוטיקי הראשון שטעמתי. והוא היה רך, נקי, בתולי.
יקב דלתון מתתיה 2006. קברנה, מרלו ופרנק.
בלתי מנוצח כי זו יצירת אומנות. עוצמתי, מרגש, מפחיד. ממנו הייתי מבקש לשתות כבקשה אחרונה לפני העליה לגרדום.
הרי גליל פינו נואר 2008.
בלתי מנוצח כי לא ניסו לחכות פינו נואר צרפתי. זה פינו ישראלי מיוחד שבעיקר מעלה חיוך של אושר על הפנים.
יקב וילה וילהלמה מרלו 2006 גראנד רזרב.
בלתי מנוצח כי זה יין שמרחים בו בגט שיצא מהתנור, קממבר נוזלית ומוס שוקולד מריר.
יקב ויתקין פטיט סירה 2009.
בלתי מנוצח בגלל האגרסיביות, העוצמה, הפרי השוקולדי המריר והזעקה לאוכל שהיין הזה מבקש.
יקב בנימינה שיראז 2006 רזרב.
בלתי מנוצח בגלל הצבע האטום, התיבול המדויק ותוספת הויונייה הגאונית.
יקב טוליפ מרלו 2007 JUST
בלתי מנוצח כי הוא הכי מלטף בעולם.
יקב טפרברג מלבק 2009 TERRA.
בלתי מנוצח כי זה מלבק ישראלי, ים תיכוני שלא מנסה להיות ארגנטינאי. קרירות מקסימה בפה.
יקב כהנוב פטיט ורדו 2005.
בלתי מנוצח כי זה היין שמגלם בתוכו את דמו, זיעתו ואמנותו של היינן. מחוספס, מעודן ושלם.
יקב ברבדו שיראז 2008.
בלתי מנוצח כי ריחות העור משובחים, התיבול בשיא הפוטנציאל, הפרי בשל ומורכב.
יקב כרמל שיראז קאיומי 2007.
בלתי מנוצח כי הוא עוצמתי, מורכב, אין ספור טעמים, אקפלה של יין.
יקב ססלוב מיראז' 2008.
בלתי מנוצח כי הבלנד של הקברנה המרלו והשיראז מעניקים אין ספור טעמים מרשימים. הצבע הכחול מדהים.
עגור שמירה מיוחדת 2006. קברנה מרלו ופרנק.
בלתי מנוצח כי זה יין של מלחמת לבנון ה 2 והענבים עדיין נלחמים בבקבוק הזה. הרבה כח ועוצמה והשד עדיין לא נרגע.
יקב פלם מרלו 2009 רזרב.
בלתי מנוצח בגלל עוצמת הפרי , החמיצות, המינרליות, הכל בגדול ביין הזה.
יקב הר אודם וולקני שרדונה 2007.
בלתי מנוצח כי זה השרדונה הכי מבלבל בעולם. מצד אחד שפע של טרופיות וכעבור חצי שעה מתכתי, מינרלי וחמיצות מדהימה.
יקב פסגות קברנה פרנק 2008
בלתי מנוצח בגלל עושר התבלינים הטריים, תבשיל משובח היין הזה.
יקב קסטל GRAND VIN 2004
בלתי מנוצח כי הוא נותן לי את ההבנה כי אין דבר יותר חשוב מחופש.
שף אלון גונן קייטרינג אל בריו, מסעדת LA MIERER in Bastia כתב ומבקר היין של אתר אכול ושאטו ובאתר היין אדום או לבן ובעל טור בהארץ און ליין