מורכבות ביחסים בין אמהות ובנות 

מאמר זה מתייחס ליחסי בנות-אמהות אך ניתן לייחס אותו לכל מערכת יחסים משמעותית בין הורים לילדים.

קשר בין אם לבת הוא קשר ראשוני והבסיס לכל קשר שיבוא מאוחר יותר. קשר זה הוא מודל לקשר טוב אותו הבת תנסה לשחזר לאורך חייה עם אחרים, או כשהקשר קשה מאכזב ולא מספק, הבת תנסה לתקנו בקשריה עם אחרים. לאורך החיים ישנה ערגה בלתי נמנעת לקשר הראשוני, שהיה או לא היה. קשר אם-בת מתמשך ומתפתח לאורך כל מהלך החיים, מלידת הבת ועד לאחר מות האם. קשר זה הינו מוקד לרגשות מורכבים, קונפליקטים, משאבים רגשיים והזדהות. הסוגיה הדומיננטית ביחסי אם-בת הם יחסי קירבה ומרחק, גבולות והתמזגות (סימביוזה), תלות ועצמאות, דמיון ושוני. יחסים אלה לובשים ופושטים צורה במהלך כל החיים.

בשלב מסוים בחיים, בעיקר בתחילת ובמהלך גיל ההתבגרות, מתרחשת התרחקות טבעית מהמשפחה. הבת מתחילה לבנות לעצמה חיים נפרדים (רגשית ו/או פיזית) ממשפחת המוצא. לרוב נשמר הקשר עם ההורים, קרוב יותר או פחות. מדובר בתהליך טבעי המאפשר גם לאם לחיות את חייה, פחות סביב הילדים. אך מעבר לתהליך הטבעי והנכון ישנן רגשות מגוונים, סביב ההתרחקות. רגשות אלו מלווים לעיתים באמביוולנטיות לגבי שאלת קירבה –מרחוק, חשש מפני אובדן הקשר כפי שרגילים אליו וכדומה.

אך כאשר הבת בוחרת להתרחק (באופן חלקי או מלא), מאמה או מהמשפחה בכלל, הקושי והכאב מתעצמים ותחושת הדחייה נוכחת במלוא עוצמתה. להתרחקות צורות שונות: ניתוק או צמצום קשר טלפוני והסתפקות במסרונים קצרים תמציתיים ו"מנומסים", הימנעות ממפגש עם האם, ביקורים קצרים כדי לסמן V על ביקור, הגבלת הקשר לאחת ל... המנעות מאירועים משפחתיים וכדומה. לעיתים מתקיים סוג של מפגש אך השיחות קצרות ובעיקר קורקטיות תוך הימנעות מקירבה ומידור האם או המשפחה מחלקים שונים בחיים וחוסר התעניינות בהם.

במקרים רבים הניתוק המוחלט הוא מהאם בעוד הבת בוחרת לשמור על קשר עם אביה או בני משפחה אחרים. לניתוק מהאם השפעה רבה גם על בני המשפחה האחרים. ניתוק כזה עשוי לגרום לכאב נורא, לפיצולים משפחתיים, יצירת "קואליציות" משפחתיות, לשאלה למי נתונה הנאמנות ועם מי מזדהים ובסופו של דבר מגיעים לשבר משפחתי עמוק. הדבר דומה לתהליך אבל לשני הצדדים.

ניתוק מוחלט ובוטה מצביע על קושי עמוק בוויסות רגשי ותחושת "אין ברירה". לרוב הניתוק נובע מתחושת הבת שיחסיה עם האם מכאיבים, פוגעניים ומזיקים ואין לה כלים להתמודדות יעילה, מלבד ניתוק. במקרים רבים הבת שעימה קיים קונפליקט היא זו שהייתה קשורה לאם ללא גבולות "אני-אתה", והיא מרגישה שהדרך היחידה לשמור על עצמה היא באמצעות ניתוק, בעיקר כדי להימנע מרגשות כואבים העולים מהיחסים וקושי של הבת בהצבת גבולות ברורים המאפשרים קיום פורה.

לא אחת שמעתי סיפורים קשים על דחיה ופגיעה מצד האם. למרות זאת הצורך באישור האם קיים גם כאשר היחסים קשים. אנשים רבים עסוקים מרבית חייהם להוכיח להוריהם שהם מצליחים ומוצלחים גם כאשר אין להם קשר עימם. קיימת רגישות מיוחדת לדעתה של האם או ההורים, לפעמים שנים אחרי שההורים נפטרו. לא אחת האמהות עצמן מספרות על אמהותיהן שלהן, כיצד הן ייחלו כל חייהן לאישור האם להצלחותיהן. הן לא תמיד קיבלו אישור כזה והדבר גרם לתסכול וכאב רב. באופן מפתיע, הורים שיודעים לומר מה הצורך שלהם מתקשים לראות ולזהות את צרכי ילדיהם. כך הדבר פוגע לעיתים באופן אנוש במערכת היחסים.

כאמור, כאב הניתוק והפרידה הם קשים מנשוא. הדברים מקבלים משנה תוקף כשהבת מנתקת גם את ילדיה מאמה. בשלב ראשון מדובר בתהליך אבל ורק בשלב מאוחר יותר מגיע שלב הכעס. ניתוק איננו מונע כאב אלא מרחיק אותו. לעיתים הכאב שולט בכל חלקה טובה בנפש. נכון, ישנם מנגנוני הגנה להתמודד עם הכאב, אך למרות זאת הוא ממשיך להיות נוכח ולהכאיב במידה רבה.

כאמור, ליחסיך עם אמך בצעירותך יש השפעה עמוקה על יחסייך הבוגרים ועל הקשריך עם עצמך. יחסיך עם האם (או דמות משמעותית מטפלת אחרת) משפיעים על מרבית תחומי החיים, כגון: מזגך, הלך הרוח, תחושת ערך עצמי, סגנון כעס, חוש הומור והשקפת החיים בכללותה.

לחלקנו התמזל המזל והייתה אם אוהבת, תומכת, מעודדת, נוכחת ושאיננה גורמת למצוקה רגשית. לעומת זאת, לרבים אחרים לא הייתה אם כזו והם גדלו וגודלו על ידי אם פחות "מושלמת". הלוואי וניתן היה לומר שלעולם לא מאוחר מידי לתקן את הקשר עם האם, ולהניח סוגיה זו מאחורינו. אך עניין התיקון הינו מורכב ולא חד מימדי. עבור חלק מהאנשים, הפגיעה קשה ומסיבות כאלה ואחרות, מאוחר מאוחר מידי לתקן. כמו לדוגמא כשההורה נפטר, או שהקשר עם האם כואב ומזיק באופן שאינו מאפשר פיוס. במקרים כאלה, על מנת להרגיש שלם עם החלטתך, עליך לעשות תהליך של תיקון, קבלה והשלמה עם העדר חלק מהמשפחה מחייך. ללא תהליך כזה, אמנם לא תהיה בקשר עם אנשים אלה, אך הסוגיה והקונפליקט ימשיכו להיות חלק מהותי מקיומך. לכן, תיקון יכול לכלול החזרת האם לחייך באופן חלקי, ככל שאת יכולה לשאת, תוך הכרה במורכבותה ושמירה על מרחק אפשרי.

עלינו לזכור שהורים עושים טעויות בדיוק כמו כל אדם אחר, כולל אנחנו. כילד ההורה היא דמות גדולה מהחיים. הוא הגיבור, האוייב, האוהב, הבוס או המגן שלך – כל התפקידים בו זמנית. חלק מההתבגרות היא ההבנה שההורים הם בני אדם רגילים שגם להם יש לא מעט פגמים ואינם מושלמים. יש להורים "סיפור" משל עצמם ולא תמיד הילדים מודעים ויודעים עליו. לכן, מרבית האנשים משתדלים לעשות את הטוב ביותר שהם יכולים, עם הכלים שיש בידם – כך גם הורינו. במרבית המקרים, הורים שיש בהם פגמים וחסרונות גדלו בבית עם הורים שיש להם או היו להם פגמים וחסרונות משלהם (מכירים את המושג העברה בין-דורית?). למרות שאנו מנסים לתקן את טעויות הורינו, אנחנו לא תמיד מצליחים ולעיתים מקלקלים יותר. לדוגמא: אם אמך לא הביעה מספיק חמלה ואהבה, עלול להיות שאתה תציף את ילדיך בחום, הגנה ואהבה עד שירגישו חנוקים ויטענו כלפיך.

ישנו מושג מפסיכולוגיה חברתית ששמו טעות הייחוס הבסיסית כלומר: הנטיה להאמין שיש רוע ושוגג בהתנהגותו של אחר והיא נובעת מנטיותיו האישיותיות והאישיות של האדם ולא מהסיטואציה בה הוא נמצא שהובילו לביצוע המעשים. לדוגמא: כשאני עוקף אותך בגסות, זה בגלל שאני מאחר לפגישה חשובה ואין לי ברירה. אבל כשהאחר עוקף וחותך בדרך, זה בגלל שהוא חצוף, אנוכי, לא מתחשב וכו'. או: כשאני כועסת ומתרגזת בקלות כלפי הילד שלי, זה בגלל שאני לחוצה והוא מעצבן ולא מבין את הרגע. כשאמי כעסה עליי, היה זה בגלל שהיא הייתה חסרת סבלנות, חמלה והכלה.

אם אנחנו חוזרים לעבר, לקשיים עם האם אשר מלווים משך שנים, האם את יכולה לחשוב על עד כמה טעות ייחוס בסיסית שחקה תפקיד בפרשנות שלך את הקונפליקטים או את אמך. האם כשאימך ביטלה את רגשותייך, היה זה משום שאמך איומה? אולי הדבר נבע משום שחייה שלה היו מורכבים ולא היו לה כלי התמודדות טובים מספיק לעזור ולנחם אותך? האם זה הופך את אמך למתעלמת ומרחיקה? בהחלט לא. אבל זה הופך אותה לאנושית ואת הסיטואציה למובנת יותר, לכן אולי קל יותר לסלוח ולנסות לתקן.

הפיכתך להורה עשויה לשנות את השקפתך ביחס לאמך. לעיתים אני משתהה לנוכח סיפורים ששמעתי בהם הפרספקטיבות השתנו כאשר לבת נולדו ילדים משלה והיא הפכה לאם. כאשר הופכים להורים, הדבר מאפשר "הצצה מאחורי הקלעים" של ילדותנו. עכשיו כשיש לך ילדים את כמהה למעט זמן לעצמך ולעיתים חסרת רגישות ביחס לצרכי הילדים.

תיקון כאשר האם איננה כבר. כאשר אינך יכולה יותר לתקן את הקשר עם אמך, לברר עימה את סיבות הפגיעה וההתייחסות אלייך, זה הזמן למצוא "דמות סמכותית" חדשה אשר יכולה לספק קשר ותכונות המשחזרים יחסי אם-ילד. מטפל תומך או בן משפחה מבוגר יכולים להיות אפשרות טובה לכך, אדם שיקבל אותך ללא תנאי, חוויה שלא הייתה מנת חלקך בעבר.

תיקון הקשר עם האם, עשוי לרפא את הסדקים עימה ובדרך עקיפה להביא לשיפור היחסים עם אחרים משמעותיים – בן זוג, ילדים, אחים, משפחה רחבה, חברים בעיקר עם עצמך. פעמים רבות הרווח העיקרי הוא המודל שהינך מציבה בפני ילדייך שאפשר לסלוח, להתפייס ולצמוח לתוך קשר טוב יותר עם עצמך ועם הסביבה.