הקושי והתעתוע שבבחירה 

אתמול ישבתי עם לקוחה שהזכירה לי אותי.
האמת היא שכל לקוחה מזכירה לי אותי במובן מסויים, אבל לפעמים אני פשוט חוזרת אחורה בזמן ומרגישה שאני שם.
היא הגיעה מבולבלת, מתלבטת אם להיות אמא. היא חוששת ממש, הדמעות חונקות אותה והשיחה החלה עם קפיצות מנושא לנושא ועל כמה הכל מפחיד וניראה לה קשה ובלתי אפשרי.

אחרי שהצפנו לא מעט חששות ופחדים, המיקוד נסב סביב החשש שלה להיות אמא וחוסר אמון ובטחון בעצמה ובמסוגלות שלה להיות אמא.

אמא שלה הייתה אמא טוטאלית, כזו שהקדישה את חייה, זמנה ומירצה לגידול הילדים והזוגיות שחוותה בבית הייתה זוגיות נפלאה.

לעומת זאת, היא עצמה לא מצאה את האחד שלה והאחד שלה לא מצא אותה. היא חיה את חייה בתחושת כישלון, שהיא כאדם איננה מספיק טובה, שלעולם לא תוכל להעניק לילד שלה את מה שהעניקו לה בבית, היא לעולם לא תוכל להציג לילד/ה שלה את הזוגיות הניפלאה והבטחון בתא המשפחתי שאותו היא חוותה ולכן היא לא בטוחה שמסוגלת בפועל להיות אמא ועוד אמא טובה.

לאחר בירור קצר היא הבינה שהיא איננה אמא שלה, שלעולם לא תהיה והיא גם לא רוצה. היא רוצה להיות היא עצמה ואי היותה בת זוג ניבחרת של איש כזה או אחר אינה קשורה ליכולותיה ההוריות, והכי חשוב, ילדים שונים גדלים בבתים שונים לאמהות שונות ועדיין יוצאים מוצלחים, חווים שייכות, אהבה, בטחון עצמי וערך עצמי וזה מה שחשוב בעיניה ואת זה היא מאמינה שכן יכולה להעניק לילד העתידי שלה.

אסימון נפל !
אנחת רווחה השתחררה ממנה וה"איום" ניראה עכשיו קטן יותר ואפילו אפשרי.
ואני אומרת, שלא הגיוני שאדם יעשה מאמץ עילאי, יתגבר על פחדים ומכשלות וילך בדרך שהוא בעצמו אינו מאמין שיכול לצלוח אותה ואינו מסוגל לממש את התוצאה, מי מאיתנו ירצה להפוך עולם כדי להיות בסוף הורה לא מספיק טוב?

ברור שישנה כאן אמונה קטנה ונסתרת שמפריעה לצאת לדרך החדשה לאמהות, שהיא גם ככה קשה ומלאת מהמורות ואם רק נזקק ונדייק את הפחדים שלנו, נוכל לנפץ את חלקם ולחיות בשלום עם חלקים אחרים והדרך שלנו תהיה קלה יותר, נעימה יותר, עוצמתית יותר.

הלקוחה בחרה לעבוד על חיזוק תחושת המסוגלות שלה להורות וחיזוק הערך העצמי שלה במקביל להנעת התהליך לאמהות.
תודה לך לקוחה יקרה
מחכה להמשך הדרך איתך ...