אני והילדה הפנימית 

אני והילדה הפראנית
==============================================
-כשהיינו ילדות היינו מלאות ושלמות יותר בעצמנו, פחות מצולקות רגשית וללא התניות חברתיות וסביבתיות, היינו אנחנו נקיות ופשוטות יותר , וככל שעבר הזמן התרחקנו יותר מעצמנו... בכל יום שעבר התמלאנו פחות ופחות מעצמנו ומהעולם הנימי והתמים שלנו ובמקום זאת מילאנו אותו בהתניות סביבתיות מאמא ואבא, מבית הספר, ומהחברים. והם התחילו להכתיב מי ומה אנחנו.

-להתחבר לילדה שבתוכנו, זה להתחבר לאהבה שבתוכנו למהות והזהות הפנימית, להתחיל להיות בחיבור תמידי ובאחדות.
שבי או שכבי בנוח ועצמי את העיניים והזכרי בך כשהיית ילדה , מה הזיכרון הראשון שעולה מהגיל הכי מוקדם שלך? הזיכרון צריך להרגיש טבעי ונוח. אין צורך להיזכר במקרה מסוים או בפרטים מדויקים ואפילו אפשר גם להמציא.

-התבונני בעצמך: איפה את, מה את לובשת, מה את עושה שם, האם את לבד או עם מישהו? מה קורה שם באמת? ואיך את מרגישה? הסתכלי על פני הילדה שאת ונסי להבין מה היא צריכה, תנסי לרדת לעומק הרגש הזה ובדקי האם זה משהו שרלוונטי להיום, האם היא מבקשת ממך משהו שאת צריכה?

הקשיבי היטב, כי היא לא מבקשת משהו ממישהו בחייך, שיענה על איזה צורך. היא מדברת אליך. ומבקשת ממך משהו שהיא צריכה ורוצה לקבל ממך. יחס, אהבה, תשומת לב, הקשבה, חיבור, אחדות וכד'.

-נסי לדבר איתה ולהקשיב באמת ולזהות את הצורך הבסיסי שם, ולאחר מכן לפייס אותה ולתת לה להרגיש אצלך בבית. תני להתרפק עליך ולהרגיש נאהבת. בדקי כל פעם האם יש עוד משהו שהיא מבקשת. רצי אותה עד שהיא תרגיש טוב איתך. עד שהיא תתן בך אמון ותסכים להיות יחד מכאן והלאה.

-לאחר שהשלמתן קחי אותה יד ביד למקום מהנה שבו שתיכן עושות משהו שהוא רק שלכן, שבו שתיכן מאושרות ומרגישות את החיבור שלכן יחד- שלם ומלא באהבה. זה יכול להיות כל דבר, אפילו דמיוני. לעוף בשמיים , לרכב על כוכבים או סתם להתגלגל על הדשא כל עוד שתיכן מאושרות ומחוברות זה נכון.

-כל פעם שאת שאת מרגישה קצת צער, לא מבינה מה קורה או מחפשת תשובה, זה הזמן לחזור אל הילדה שבך, להתחבר אליה ולשאול אותה. ובכל פעם שאת רוצה לחזק שוב את הקשר כדי להתמלא- צאי שוב לחוויה משותפת שמזכירה לך את החיבור התמידי ואת הצורך של הילדה בחיבור ואז תראי איך את מתמלאת בכל פעם מחדש והתדר שלך משתנה.