השוואה בין קריירה בספורט לשאר המקצועות 

קודם כל יש להבדיל בין ספורט כמקצוע, לספורט כתחביב או כדרך לשמור על הבריאות.

אנשים העוסקים בספורט בשעות הפנאי שלהם למטרות בריאות או סתם בשביל הכיף, לא נמצאים באותה משבצת יחד עם אותם אנשים אשר עבורם ספורט הוא מקצוע ותחום קריירה פר-אקסלנס.

 במאמר זה, ההתייחסות כמובן היא לספורט מקצועני כקריירה.

 אז יאללה, נתחיל מהבסיס.

מהי קריירה ?!

• קריירה מהווה חלק גדול ומשמעותי מאוד בחייו של אדם.

• היא מתחילה באזור שנות ה-20 לחייו ומסתיימת אי שם בגיל היציאה לפנסיה.

• בדר"כ חצי מהיום (לפעמים יותר ולפעמים פחות) אנו משקיעים בעבודתנו.

• בראש ובראשונה, הקריירה משמשת כמקור פרנסה והכנסה.

• ברוב מקצועות הקריירה אנו מחוייבים לרכוש השכלה או הכשרה מקצועית.

• ברוב המקצועות ישנן אופציות קידום והעלאת שכר.

• ברוב המקצועות ישנו צורך בשיתוף פעולה עם קולגות.

• ברוב מקומות העבודה ישנו בוס אשר לו אני חייב "דין וחשבון".

• ברוב התחומים אני מתחיל את דרכי בחיפוש משרה פנויה ובצליחת ראיון עבודה.

• ובכל התחומים אני חייב לעמוד ביעדים ולבצע על הצד הטוב ביותר את המוטל עלי.

האם רק עפ"י קריטריונים אלו ניתן לומר שכדורסלן או כדורגלן שונים מסוכן ביטוח או ממלצר ?

ברור שלא !

כדורסלן, טניסאי, עורך-דין, שרברב ועוד – כל אלו קרייריסטים.

עם זאת, המון פעמים כשאני מבקש מלקוחותיי, לחשוב על מישהו המהווה מודל לחיקוי עבורם, שמות של ספורטאים מפורסמים עולים.

אז מה בכל זאת ההבדל בין אנשים המפתחים קריירה בספורט לבין אנשים "רגילים" המפתחים קריירה בכל מקצוע אחר ?!

מדוע הספורטאים מעוררים בכולנו השראה ? במה שונה עולם הספורט מכל שאר העולמות ?

• יתכן כי השוני טמון בעובדה שלספורטאים יש קהל מדרבן ודוחף, קהל אותו כל ספורטאי עמוק בפנים משתוקק לרצות ואו חושש לאכזב.

באחת הפגישות שלי, סיפרה לי מתאמנת שעוסקת בתחום שירות לקוחות, עד כמה שמחה כשהבוס שלה קיבל משוב מלקוחה מרוצה שאמרה שהשירות שקיבלה ממנה היה נעים ואדיב ואיך לפתע נוצרה מן תחרות סמויה בין הבנות – מי מקבלת יותר משובים כאלו מלקוחות מרוצים.

 נכון, זה לא דומה ל-40,000 איש שמריעים באיצטדיון כדורגל, אבל זה די דומה.

מסקנתי היא שלא פה טמון השוני. 

• אולי זו העובדה שבספורט ישנן תחרויות רשמיות,  בהן ההבדל בין הצלחה וכשלון הוא מאוד שחור ולבן – נצחון או הפסד.  האם עובדה זו גורמת לעולם הספורט להפיק את המקסימום מהספורטאי ? 

אנשי מכירות מוצאים את עצמם בתחרות בלתי פוסקת סביב עמידה ביעדי מכירות תוך התמודדות עם לחצים חוזרים ונשנים כל חודש.

נכון, זה לא בדיוק אותו הדבר, אבל גם זה די דומה ומסקנתי היא, שגם כאן לא טמון השוני.

• אולי זו העובדה שאנשים שבחרו בספורט כקריירה, יותר מסביר להניח שהם גם מאוד אוהבים את מה שהם עושים בחייהם. בכל זאת, הם הפכו אהבה לקריירה כמו שאומרים בוינגייט.

אני די בטוח שהרבה שפים, ציירים, מורות, ברמנים, מוזיקאים ועוד, מרגישים אותו דבר.

במקרה הזה, זה לא דומה, זה זהה לחלוטין.

 מסקנתי היא ששוב לא עליתי על השוני בין קריירה ספורטיבית לשאר הקריירות.

אז מה בכל זאת מבדיל בין הספורטאים לשאר הקרייריסטים באשר הם ?

הספורטאים כאילו קרוצים מחומר אחר.

מה יש בהם שאין בנו ?

כאן התשובה היא פשוטה – אין שום הבדל !

הספורטאים אינם שונים מאף אחד אחר. הם אנשים בשר ודם כמו כולנו.

נשבע לכם שמסי נושם חמצן.

מסקנתי היא שאני הבעיה פה - כנראה שאני לא שואל את השאלה הנכונה.

אולי השאלה הנכונה שאני צריך לשאול היא, מה נמצא בתוך אותם ספורטאי העל, שאולי לא נמצא באנשים ה"לא ספורטאים" ?

שאלה טובה לא ?!

הספורטאים המצליחים ביותר כמו מסי או ג'ורדן, הם אלו שעומדים בשלושת הקריטריונים הבאים:

• תשוקה ורעב להצליח.

• מנטליות חזקה.

• מוסר עבודה גבוה.

 עכשיו אתם בטח אומרים "בסדר, ג'ורדן ומסי הם נולדו מוכשרים. חוץ מזה כמה כאלה יש כבר ?!"

שמעתי כבר את הכל.... והתשובה היא לא.

ג'ורדן ומסי לא נולדו ככה, אני די בטוח שהם נולדו כמו כולנו - בבכי גדול אחרי כמה מכות בטוסיק מהרופא המיילד ולאחר מכן ינקו חלב מאמא שלהם. בכל זאת, ג'ורדן ומסי הם כמונו, בני משפחת היונקים.

דרך אגב, הידעתם ?!

כשג'ורדן היה צעיר, הוא לא התקבל לנבחרת התיכון שלו, חזר הביתה, נעל את עצמו בחדר ובכה כמו תינוק...

טוב לדעת לא ?!

אם כך, השאלה הבאה היא – איך הם הפכו להיות מה שהם ?

ופה התשובה על שאלת השאלות.

הספורט מהווה פלטפורמה אידיאלית, יותר מכל תחום קריירה אחר, למיקסום יכולתו של האדם.

לא בזכות הקהל, לא בזכות התחרויות ולא בגלל שהספורטאים אוהבים את מה שהם עושים...

ס'תומרת כן, גם בזכות כל אלו, אבל כבר סיכמנו קודם לכן שהסעיפים הללו מתקיימים בצורות כאלו ואחרות בכל מקצוע.

ג'ורדן, מסי ועוד ספורטאים גדולים אחרים, הפכו להיות מה שהם בעיקר בזכות המאמן שלהם !

אל תטעו, אני לא לוקח מהם קרדיט, הם ללא ספק עשויים מחומר של אלופים, אבל בכל זאת, כנראה שבלי מאמן,

הם לא היו מגיעים למקום שהם הגיעו אליו. לא הם ולא אף ספורטאי.  

תחשבו על זה רגע , ילד בבית ספר יסודי מצטרף לחוג כדורסל, מקבל זהות של ספורטאי ונכנס אל תוך עולם הספורט,

שם הוא מתמיד, משקיע ומתאמן עד לפרישתו, כשהגוף כבר לא מאפשר המשך פעילות ספורטיבית עצימה.

בכל טווח הזמן הזה (גיל 7 עד 37 בערך) הספורטאי צמוד למאמן !

• מאמן שמתקן שגיאות בכל רגע נתון ומפרגן לאחר כל פעולה חיובית.

• מאמן שמומחה בתחומו ומלמד את מיומנויות הענף הספורטיבי בכל אימון.

• מאמן ששולח את הספורטאי הביתה עם תרגילים שנועדו לשפר ולקדם.

• מאמן שמפתח אצל הספורטאי שלו הרגלים טובים.

• מאמן שנמצא לייד ומסייע בהתגברות על כל קושי אפשרי שצץ בדרך.

• מאמן שדוחף, מעצים ומדרבן כל הזמן !!!

דמיינו שבכל מקצועות הקריירה היה מאמן שמכין אותנו למשימה הבאה שלנו...

דמיינו שהמורה הייתה שולחת את תלמידה הביתה עם שיעורי בית, שם הוא היה פוגש את המאמן שלו שהיה מוחא לו כפיים ואומר לו בטון מקפיץ : "קדימה קדימה... שיעורים.... קדימההההההההה !!!"

ולאחר שהילד היה מסיים שיעורים, המאמן היה בודק, מתקן שגיאות ומבקש ממנו להכין אותם שוב.. ושוב... ושוב....

עד שזה יהיה מושלם !!!!

ושנייה לפני שהתלמיד הספיק להנות מהרגע, בוםםםםםם המאמן מעלה את הרמה וחוזר חלילה.

מי מאיתנו למד בשיטה כזו בבית הספר ?!

אף אחד, אפילו לא הספורטאים..

כנראה שאחת הסיבות היא, שהרעב להצליח בלימודים הוא לא גדול כ"כ בגיל צעיר, אבל זה כבר דיון למאמר אחר...

לעניינינו.. 

המאמן הוא זה שגורם להבדל.

איך הוא עושה את זה אתם שואלים ??? פשוט מאוד - 

המאמן מתרגם את דרישות המקצוע לשפה שאנחנו מבינים – עברית.

המאמן דורש !

ואבוי לספורטאי שלא יעמוד בדרישות המאמן.

אפשר לומר שהמנהל או הבוס הוא המאמן של כל אחד בעבודתו, אבל האמת היא שזה ממש, אבל ממש לא אותו הדבר,

אפילו לא קרוב.

דמיינו את הבוס שלכם נובח עליכם :

"מזהההההההה?!?!? זה לא מספיק טוב !!!!!!!!! תן הכללללללללללללל !!!!!!! זה כל מה שאתה מסוגל ?!?!?! ....."

באמת תקבלו את זה ?!

אני מכיר המון אנשים שלא מוכנים שהמנהל שלהם יעבור את הגבול וידבר בצורה שאינה הולמת (לדעתם).

בעולם הספורט, הגבול הזה רחוק מאוד.

יתר על כן, הספורטאים רוצים מאמן קשוח, תובעני ודורש על מנת שהם יתרוממו בזכותו.

כמה מאיתנו יכולים להעיד על עצמם שהם רוצים בוס כזה ?!

בוס שבכל רגע ביום יבחן את הפעולות שלנו ולא יפסיק לתקן אותנו עד שזה יהיה מושלם !

(בתקווה שזה יהיה מושלם אחרת הוא בחיים לא יניח לנו).

אז זהו, שהספורטאים רוצים את זה, וגם אם לא, הם מבינים שהם חייבים את זה.

תבינו, עבור ספורטאי אין אפשרות אחרת מלבד המקסימום שהוא יכול לתת מעצמו.

המקסימום !!!

כמה "לא ספורטאים" יכולים להגיד זאת על עבודתם ?!

אני בטוח שישנם כמה, אבל הם מעטים...

סטיב ג'ובס סביר שאמר את זה. וויל סמית' אומר זאת כל הזמן.

אך האמת המרה היא, שרוב האנשים מתפשרים.

הפשרה של היום היא הנורמה של המחר וכך הרמה הולכת ויורדת..

מה לעשות ?! אין לנו את המאמן הזה ש"ישב לנו על הראש" וידרוש מאיתנו לתת לא פחות מהמקסימום עבור הקריירה שלנו,

עבור עצמנו.

הדבר היחידי שיש לכולנו, הוא את הקול הפנימי הזה שדוחק בנו לתת מעצמנו יותר.

אבל האם אנו מקשיבים לו ?! ברוב המקרים לא.

אני אגלה לכם סוד קטן...

הקול הפנימי הזה, זה שחלקינו קוראים לו מצפון, הוא ולא אחר –

הוא המאמן הפנימי שלנו והוא תמיד מנסה לדחוף אותנו למה שהכי טוב עבורינו.

אבל לצערי, רובנו מתעלמים ממנו. אנחנו כנראה לא מכבדים אותו מספיק.

ופה טמון השוני בין ספורט לקריירה -

בספורט, קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתעלם מהמאמן, והמאמן הזה ירים אותנו לשמיים.

הרי אין ברירה אחרת מלבד שמיים עבור הספורטאים.

בשאר תחומי הקריירה, אין מאמן, וכל שנותר לנו הוא הקול הפנימי שלנו שכל הזמן אומר לנו

" קוםםםםם, תעבודדדדדד, תשקיעעעעעעע, די להתבטללללל !!!! " (מאמן או לא?!).

ההבדל הוא שברוב המקרים – אנו מתעלמים מהקול הזה.

והשמיים...  תמיד נראים מאוד מאוד רחוקים.

לסיכומו של עניין,

ההבדל בין קריירה בספורט לבין קריירה בכל מקצוע אחר הוא שאין הבדל.

ספורט הוא תחום קריירה בדיוק כמו כל תחום אחר.

ההבדל אם כך, אינו בקריירה עצמה, אלא בקרייריסט ובהתמסרות שלו לקריירה שבחר.

בתחום הספורט קיים מאמן שדוחף ואף מכריח את הספורטאי למקסם את היכולת שלו, בעוד שבכל תחום קריירה אחר,

האדם צריך לעשות זאת בעצמו ולבדו.

נותרה לי רק שאלה אחת אחרונה לשאול :

לא חבל ?!