מעמד בישראל ומשרד הפנים: ויזה הומניטרית עקב מחלות קשות 

כפי שכתבנו במאמרים קודמים, במקרים מורכבים שאינם עונים לקריטריונים המוסדרים בנהלים ה"רגילים" בקשר עם בקשות למעמד בישראל, קיים מסלול שיורי של בחינת בקשות מישור ההומניטרי. הסינון הראשוני של בקשות מסוג זה נעשה בלשכות האזוריות של רשות האוכלוסין, לאחר מכן נבחנים המקרים במטה רשות האוכלוסין, ואם נמצאים על פניהם טעמים הומניטריים מיוחדים, הבקשות עוברות לבחינה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים.

חשוב להבין שאותו מסלול שיורי שמור אך ורק למקרים קשים ובאמת מיוחדים ואינו יכול לשמש כביש עוקף למקרים שפשוט לא עומדים בקריטריונים הרגילים מסיבות כאלה או אחרות שאין בהן כל היבט הומניטרי. בפועל המסה הגדולה של הבקשות מסולקת על הסף וכלל אינה מגיעה לפתחה של הוועדה הבינמשרדית, שממילא עמוסה לעייפה בטיפול בבקשות.

אך גם לאחר הבחינה שעורכת הוועדה ממש לא תמיד מתקבלת המלצה חיובית למתן מעמד. על מנת שבקשה תצלח את הוועדה על המקרה גם לגלות טעמים הומניטריים מיוחדים (והכוונה, כאמור, לנסיבות מאוד לא פשוטות) וגם להצביע על זיקה מיוחדת לישראל.

אם בסופו של דבר הוועדה ממליצה שלא לתת מעמד למבקש, ומנכ"ל רשות האוכלוסין מאמץ את ההמלצה, אין זו מלאכה פשוטה להשיג על החלטת הסירוב. על עורכי הדין המייצגים גם לפעול במהירות האפשרית (שעה שעומד לרשותם פרק זמן של 30 ימים בלבד) וגם לבחון בקפידה את סיכויי ההליך, וזאת מתוך ידיעה כי בתי הדין לעררים ובתי המשפט לעניינים מנהליים אינם ממהרים להתערב בהמלצות הוועדה שמסור לה, בהתאם לפסיקה, שיקול דעת מקצועי רחב במיוחד.

ועדיין, במקרים המתאימים חשוב לתקוף החלטות בלתי סבירות ובלתי מידתיות. דוגמה להליך כזה – מקרה שנדון בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בספטמבר 2015. באותה פרשה דובר על שתי אחיות נתינות גיאורגיה שהייתה להן זיקה לישראל – בעבר טענו האחיות כי אחזו בזכות לעלות לארץ על פי חוק השבות, אך עקב בעיות במסמכים הרשמיים לא עלה בידן להוכיח את הזכאות. האחות הצעירה סובלת ממחלה המטולוגית קשה ונדירה ובשל הטיפול הרפואי הרשלני שקיבלה בגיאורגיה היא הייתה על סף המוות. רק משפנו האחיות להדסה עין כרם אובחנה המחלה כדבעי והחולה קיבלה טיפול מציל חיים.

אולם כל הטיפולים מומנו על-ידי האחיות משום שלא היה להן מעמד בישראל. בשלב מסוים הגישו האחיות בקשה למעמד בישראל מטעמים הומניטריים שנסמכה גם על הנסיבות ההומניטריות הקשות וגם על הקשר לישראל. הבקשה נתמכה בין השאר בחוות דעת של רופאי הדסה שהסבירו עד כמה לקוי ומסוכן היה הטיפול שקיבלה החולה בגיאורגיה, כיצד סייעו ומוסיפים לסייע לה בהדסה ומה יקרה אם חלילה יישלל מהחולה המשך הטיפול.

הבקשה עברה את הסינון הראשוני והובאה לפתחה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים. הוועדה, שמורכבת בין השאר מנציג של משרד הבריאות, ביקשה לקבל חוות דעת רפואית מטעמה, וכזו אכן הוגשה בתיק. נציג משרד הבריאות לא הסכים בחוות דעתו עם רופאי הדסה וטען כי רמת שירותי הרפואה הניתנים בגיאורגיה גבוהה וכי אין כל סיבה לחשוש לחיי החולה אם תורחק בחזרה למדינת מוצאה. עוד ציין הרופא כי משלם המיסים הישראלי אינו צריך לשאת בעלויות הטיפולים הרפואיים של אדם זר.

כנהוג, משרד הפנים העדיף לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעמה – ודחה את בקשת האחיות למעמד בישראל מטעמים הומניטריים. האחיות לא ויתרו וערערו על ההחלטה. ערר שהוגש בעניין לבית הדין לעררים נדחה כאשר בית הדין לא מצא סיבה להתערב בהחלטת המדינה.

לאחר מכן הוגש ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט למד את ראיות הצדדים ולבסוף סבר שהחלטת המדינה אינה סבירה. השופט דוד חשין עמד בפסק דינו על שורה של טעויות שנפלו בטיפולה של הוועדה הבינמשרדית במהלך בחינת הבקשה, הצביע על השיקולים הרלוונטיים שכלל לא נבחנו ובין השאר אפיין את חוות הדעת הרפואית של מומחה הוועדה כבלתי משכנעת לעומת חוות דעתם של רופאי הדסה.

בסופו של דבר בית המשפט ביטל את החלטת המדינה והורה למשרד הפנים להעניק למבקשת מעמד הומניטרי בישראל.

עוד על מעמד בישראל מטעמים הומניטריים קראו כאן

מי זכאי לקבלת מעמד בישראל?