יצחק טרקאי - דמיאן הירסט הישראלי שרק מעטים בישראל שמעו עליו 

כולנו שמענו על דמיאן הירסט האמן המצליח והעשיר בעולם. הוא מכר את עבודותיו - "כריש מת" בכ-12 מיליון דולר, את פסל "עגל הזהב" שלו בסכום של 18.6 מיליון דולר, ואת עבודתו "גולגולת מצופה ביהלומים"  ב-220 מיליון דולר. האם יש אמנים ישראלים שמצליחים בחו"ל ?כמו בהרבה תחומים אחרים, גם בתחום האמנות יש לא מעט אמנים ישראלים מוערכים מאוד ברחבי העולם ושגם הצליחו כלכלית, חלקם אמנים שבארץ מעט מאוד שמעו עליהם.

לדוגמא, יצחק טרקאי, אמן ישראלי ניצול שואה שחי בישראל ונפטר לפני כחמש שנים. הוא התגלה לפני כשלושים שנה על ידי סוחר אמנות בתערוכת ארט-אקספו בניו יורק. וכנראה הוא הישראלי שהכי התעשר מאמנות מסחרית, לאחר שהפך לאחד האמנים המסחריים הכי ידועים והכי נמכרים בצפון אמריקה ובאוניות הקרוז הגדולות, בעיקר בקרב הקהילה היהודית, שסיפור חייו נגע לה בנימי הלב. הציורים המקוריים ובעיקר הדפסים שלו נמכרים בהמוניהם. ציור מקורי שלו שנמכר בתחילת דרכו   ב-200 דולר נמכר כיום בכ-20-30 אלף דולר.

יצחק טרקאי נחשב לדמות מפתח בתנועה הפיגורטיבית המודרנית. יצירות האמנות של האמן הישראלי וסגנונו קלים לזיהוי. האמנות שלו הוצגה ביותר מ -50 תערוכות ברחבי העולם, עד פטירתו בשנת 2012 בגיל 77.

טרקאי נולד ב -1935 בסובוטיצה בגבול היוגוסלבי-הונגרי. ב -1944, כשהיה בן 9, נשלחו טרקאי ומשפחתו למחנה הריכוז מאוטהאוזן על ידי הנאצים. הם נשארו שם עד שבעלות הברית שחררו את המחנה ב -1945. כשמשפחתו חזרה לסובוטיצה, הוא פיתח עניין באמנות. טרקאי זכה בפרס הראשון שלו על מצוינות בציור בבית הספר.

ב-1949 עלתה משפחתו ארצה, וחי בקיבוץ תל יצחק מספר שנים.           ב-1951 קיבל טרקאי מלגה לאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים. כעבור שנה עזב טרקאי את בית הספר בשל נסיבות כלכליות בבית. כדי להמשיך את לימודיו למד אצל יוסף שוורצמן, עד לגיוסו לצבא הישראלי ב-1953, ושירת בחיל השריון.

לאחר סיום שירותו הצבאי של טרקאי הוא גר בחולון, החל לעבוד בדפוס כמפריד צבעים, ולמד במכון אבני לאמנות. שם למד טרקאי אצל אמנים ישראלים חשובים, כגון משה מוקדי, מרסל ינקו, יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. הוא סיים לימודיו בשנת 1956, והציג תערוכה ראשונה בגיל 26.

ב–1970 פתח עסק עצמאי, בתחום התמחותו – הפרדת צבעים – שהתקיים 25 שנה, שבמהלכן התמסר לציור והחל להוציא מתחת ידיו ציורים, שמהם הופקו ליטוגרפיות בהפצת גלריית גבעון בתל–אביב.
טרקאי מצייר בטכניקות שונות: שמן, אקרילק, אקוורל ורישום. עבודותיו הוצגו בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות–יחיד רבות בארץ ומחוצה לה. בשנת 1977 קיבל טרקאי הדרכה מאת האמן הישראלי משה רוזנטליס. הוא צייר עם רוזנטליס במשך שלוש שנים, וסגנונו התפתח בתקופה זו.

טרקאי הציג בתערוכות ארט-אקספו הבינלאומיות של ניו יורק בשנים 1986 ו-1987. שם, האמן פגש את מייסד ומנכ"ל גלריית פארק ווסט מר אלברט סקגלינו. המפגש שלהם הוביל בסופו של דבר לשותפות בלעדית בין טרקאי לפארק ווסט.

טרקאי ביטא לעתים קרובות עד כמה נהנה לעבוד עם אמנים אחרים. בשנותיו האחרונות הוא הדריך אמנים ישראלים צעירים, ביניהם דוד נג'אר, יובל וולפסון ומארק קנוביץ'. לעתים קרובות הם ביקרו בסטודיו של טרקאי, עבדו לצדו ולמדו מביקורות שלו על עבודתם.

טרקאי מוכר כאחד מהאמנים הפיגורטיביים בישראל. ההשראה לעבודתו טמונה באימפרסיוניזם הצרפתי ובפוסט אימפרסיוניזם. הוא למד מסגנון האמנים אנרי דה טולוז לוטרק, פול סזאן, קמיל פיסארו, פייר אוגוסט רנואר ואנרי מאטיס.

טרקאי מצא שפה ייחודית ,מרגשת ואופטימית וזאת ע"י רישום עדין, צבעים חיים וקומפוזיציה מאורגנת למופת. טרקאי מאמין ביופי האנושי ובמיוחד ביופי הנשי. דמויות בכלל ודמויות נשיות בפרט, מאכלסות את ציוריו, שהם ברובם ציורי אווירה. דמויותיו של טרקאי, צייר רומנטי-מודרני, משקפות את הסביבה ומתמזגות בה. האישה בציוריו אינה אישיות מסוימת הנחשפת ביצירה, אלא מהווה ביטוי לנשיות בכלל. הנשים בציוריו הם לרב מצוירות עם עיניים עצומות כאילו הן שקועות בעולמן.                                                 רוך, קשב, נינוחות, הם הרגשות המועברים באמצעות ציוריו.

 ב-3 ביוני 2012, לאחר ניתוח לב דחוף, נפטר טרקאי, כאשר ביקר בדטרויט כאורח של גלריה פארק ווסט.

אני אישית נחשפתי לאמן בעת מספר קרוזים שעשיתי בעולם, בקרוזים אילו היה טרקאי אחד האמנים הכוכבים שהוצגו בגלריה שמכרה את עבודותיו, ובמשך הקרוז התקיימו מספר הרצאות על אמנים מפורסמים ביניהם טרקאי.

אסכם שיצחק טרקאי היה אחד מהמצליחים והמוכרים בעולם, מבין ציירי ישראל בני זמננו ואולי אף המצליח שבהם.