תפיסת הבעל העתידי באלמנטים של מוצר צריכה 

"שוק העבודה הוא גברי"... ו"הנשים בישראל משכילות יותר, מקופחות יותר"... הן דוגמאות לכותרות שהתפרסמו בעיתונות בעקבות הסקר השנתי של שדולת הנשים או ביום הנשים הבינלאומי.
האם מדובר בכותרות המשקפות מציאות? בהחלט! אצלנו רק לשליש מהנשים יש פנסיה, אך שכרם בממוצע שני שלישים בלבד מהגברים. נשים מהוות שני שלישים ממקבלי שכר המינימום, אך מספרם כפול מהגברים בנושאי משרה חלקית. וכן הלאה, בכל היבט של בדיקה, נמצא נחיתות לנשים. למשל, במספר העצמאיות או בתפקידי ניהול.
היכן מתחילים הפערים? ככל הנראה בבית ההורים. מתברר שכבר בגיל 5 דפוס הנטיות בין בנים ובנות מתגבש באופן שונה - בזכותנו ההורים, הפעוטון והסביבה המחנכת כולה ומראשיתה. בסופו של הליך נמצא שבמרחב השיקולים במועד בחירת המקצוע, ישנם פערים בין הנערים והנערות ובמועד הכניסה לשוק העבודה עצמו ניווכח שהדימוי העצמי של הגברים קשור לפרנסה, לקריירה ולזהות העצמית. הגבר יתפוס עצמו כמפרנס וככזה כאמור השכר יהיה גבוה יותר בסולם ערכיו. לעומתו, נשים מוצאות, לדוגמא, את הפנאי במקום מרכזי יותר.
כמובן שאני מקצין סטריאוטיפית ויוצר הכללה. ברור שהתקדמנו משנות הששים של המאה הקודמת שבהם גבר הציג עצמו: "נעים מאד, אני מהנדס" ואילו רעייתו היתה מצהירה בגאווה: "אני אשת מהנדס ויש לי 3 ילדים".... אבל מי שלא רק מביט בסביבתו הקרובה, אלא בוחן נתוני תעסוקה וסקרי עמדות מבין שההתקדמות אינה כה דרמטית, בודאי לא כפי שניתן היה לצפות ממדינה מערבית ובהשוואה למדינות סקנדינביה.
כאשר עסקתי באיסוף החומרים לספרי, 'מחזור החיים השני - החינוך החדש למחזורי חיים וקריירה', העוסק בתמורות של תוחלת החיים העולה, לא נחשפתי מראש להבדלים בין המינים. אולם, במהרה הפך נושא זה למטריד, שלא ניתן היה לחמוק ממנו. לכן, כתבתי פרק נפרד תחת הכותרת 'הסכנה לנשים', שבו הקביעה שהקדמה אינה מבשרת בהכרח על תפנית חיובית למין הנשי, להיפך, אני צופה מצב של הגדלת הפערים בין המינים.
מהו הפיתרון הנכון? כדי לענות על השאלה אדווח לקוראי שבהבדל בין המינים, שבו הגבר רואה את הדימוי שלו כראי הקריירה שלו ובשונה מהנשים, ישנם היבטים נוספים. לדוגמא, כשגבר יקרוס כלכלית, להבדיל מאישה, הוא ייטה יותר לדיכאון ואולי למחשבות אובדניות. לעומת זאת, גם בתיאור שהבאתי ישנן לנשים יתרונות ב'שוק העבודה הגברי': לנשים אחרי גיל 40 קל יותר להסב מקצוע והמשקל שהם נותנים לתרבות הפנאי מהווה גשר לקריירה שניה, כלומר יתרון דווקא מחוסר הזהות המוחלטת בים העיסוק לדימוי העצמי וראיה הקריירה כחזות הכול.
בראיה של מושג התא המשפחתי מתהפכות היוצרות בין המינים ולכן בסופו של מחזור חיים אותו חלק מהגברים המחליטים להפליג למשפחות וקשרים חדשים, עושים זאת בקלות רבה יותר.
מכאן נובע הפיתרון אותו אני מבקש ליישם והקשור לשינוי החינוך של בנותינו בהקשר לתא המשפחתי ולאיזון בגישה בין המשפחה והקריירה העתידית - במילים אחרות אלמנטים 'גבריים' משוק העבודה ותכנון הקריירה לעבר המשפחה, ותפישת הבעל העתידי והמשפחה כחלק מראית העתיד הכוללת. חינוך חדש כזה יהיה על חשבון אובדן הספונטניות של הקשר עם הגברים ובמהופך כלפי תכנון הקריירה ותרבות הפנאי אך הוא נדרש בעולם של מחזורי חיים ובודאי מחזור חיים שני הצפוי להתרגש על צעירי היום.
האם אני חותר לקיצוניות שבהם בעל עתידי והתא המשפחתי יבחנו כמוצר צריכה על חשבון אהבת אמת? יתכן ויש בכך ממש. אולם, אני מעדיף עבור הנשים מציאות כזו ולא שהיא תגלה בדיעבד שהיא הקריבה הכל על מזבח הקשר המושלם - אך שילמה, לבדה, בחוסר איזון שכובל את שארית חייה.
לסיכום, אני חותר שבהחלטה הנערה להיות מורה או פקידה בשרות הציבורי היא תיכלול שיקולי קריירה שניה ותעסוקה בעשרות שנים פעילות שנכונו לה, הרבה מעבר למועד
הידוע היום כמועד הפרישה לגמלאות.