על טיפול, מדיטציה והחופש הגדול-קחו נשימה! 

פעמים רבות שמענו את המשפט: "תנשמי עמוק", לעיתים זה יכול להעלות תחושה של רוגז-כאילו כל בעיה רגשית שלנו תפטר אם רק נזרים מעט חמצן למוחנו. ובכן, מה המשמעות של הנשימה וכיצד זה מתחבר לטיפול רגשי?

בשנים האחרונות נכנס עניין תרגול המיינדפולנס או בעברית קשיבות. מדובר ביכולת שלנו להיות בתשומת לב, דרך הנשימה שלנו, לרגע בו אנו נמצאים עכשיו וזאת מבלי ביקורת או שיפוט. לדוגמא, כאשר אנו יושבים לנשום נוכל לחוש גירוד באוזן. במקום להגיב לזה ולגרד, כפי שאנו נוטים לעשות בדרך כלל, נתבונן בגירוד בקבלה ונאמר לעצמנו "הנה הגיע גירוד". עם הזמן, נשים לב שהגירוד נעלם ובמקומו עולה משהו אחר. התרגול הזה, נעשה דווקא על ידי הנשימה כיוון שהנשימה מאפשרת לנו לשים לב מה קורה לנו בגוף, ברגע הזה, כאן ועכשיו. לשים לב איזו מחשבה עולה עכשיו, איזה רגש עולה כרגע. פשוט להתבונן ולקבל את הדברים כפי שהם.

אם תשימו לב, תראו שרוב הזמן אנו נמצאים במצב של מחשבה על העבר (דברים שקרו לנו, דברים שאנו מצטערים עליהם, זיכרונות טובים או רעים), או במחשבות על העתיד (שאלות של מה יהיה אם?, דאגות על כסף וכד'). טיבו של ה mind  שהוא קופץ מעניין לעניין ומהעבר לעתיד. לעומת זאת החוויה של התמקדות ברגש, במחשבה ובגוף כפי שהם ברגע מסוים, היינו בהווה, אינה מתרחשת בדרך כלל והיא דורשת מחשבה, מודעות ותרגול.

המיינדפולנס הוא האימון המערבי והפרקטי של תשומת לב לנשימה, אולם הלב של תרגול זה מגיע מהתפיסה הבודהיסטית הכוללת מספר הנחות יסוד. אחת מהנחות היסוד של הבודהיזם הוא שיש סבל בעולם והוא משותף לכל האנשים באשר הם. כשכואב לנו, או כשמשהו לא כפי שהיינו רוצים שיהיה (כגון: הילדים שלנו, הזוגיות שלנו, העבודה שלנו), אז אנו סובלים. זה ברור מאליו. אולם מה שמפתיע לגלות הוא שגם כשאנו נהנים, אנו סובלים כיוון שאנו לא רוצים שההנאה תסתיים או מפחדים שהטוב שיש לנו יעלם לנו. אם אתם בטיול אתם יכולים, לא אחת, למצוא את עצמכם מצטערים כמעט ממהתחלה של הטיול, על כך שהחופשה עומדת להסתיים. 

  הנחה נוספת של הבודהיזם הוא שהסבל נובע מכך שאנו נאחזים ונצמדים לדברים. אנו נאחזים בפנטזיות, ברצונות, במאוויים ובתשוקות שלנו, במקום לקבל את מה שקורה לנו. כך למשל, אנו רוצים שבן הזוג שלנו יהיה קשוב יותר, שהילד שלנו יהיה רגוע יותר, שהקולגה בעבודה תעריך אותנו יותר, שאמא שלנו תראה אותנו יותר וכן הלאה. על פי הבודהיזם, הדרך למנוע את הסבל ולהפוך למאושר יותר היא דרך תרגול המדיטציה ואמון ה-mind שלנו לקבל את המציאות כפי שהיא, מבלי לרצות להיאחז בה, מבלי לרצות לשנותה או להילחם בה. הרעיון הוא, לפתח את האפשרות שלנו להתבונן על מה שקורה  בחיינו ולא להגיב לכל גירוי שבא אלינו, אלא לקבל את הדברים כפי שהם.   אולם אל תטעו. אין כאן תפיסת עולם פאסיבית של "סבול וקבל זאת". אין כאן אמירה שאם אתה חולה, אל תטפל בזה, אלא תתבונן בחולי שלך ללא שיפוט. יש כאן תפיסה של יצירת מציאות שיש בה איזון נכון. היינו, אם יש ביכולתך לשנות את הסבל שלך, עליך לעשות זאת. אולם, אם אינך יכול לשנותו, וזה קשור פעמים רבות ליחסינו עם אחרים, אז ההצעה היא שתקבל את זה כפי שזה ואל תנסה להיאחז בתשוקות או ברצונות שלך למציאות אחרת. זה כמובן קל יותר לומר מלבצע...  

אני מצאתי שהרבה מהסבל שאני פוגשת, קשור לתפיסה זו של המציאות שלנו. אנו נאחזים במציאות ונאבקים בה. אנו סובלים כי היינו רוצים שהאחרים סביבנו יפגשו אותנו באופן מדויק יותר, יגידו לנו בדיוק את המילה הנכונה כשאנו עצובים, יראו אותנו מבלי שנצטרך להגיד "הנה אני כאן", יבינו אותנו מבלי שנצטרך לדבר ולהסביר, יציעו עזרה מבלי שנצטרך לבקש. כמה זה קשה עבורנו להתמקם אחרת במציאות. לוותר על ההיאחזות הזו או על הפנטזיה הזו ולקבל בהשלמה, גם אם לעיתים בכאב, שזוהי המציאות ואין בלתה, שאין שלמות ואין מושלמות והחיים והאנשים סביבנו הם תמיד חלקיים. כמה קשה לקבל ולהבין דבר זה שלכאורה נשמע כל כך ברור וטריוויאלי.

 עבור אחד הקושי לשחרר הוא סביב הזוגיות, עבור השני הילדים, עבור השלישי מעמדו החברתי. אז אולי, תוכלו לשאול את עצמכם במה אתם נאחזים? מהו הדבר בנפשכם שקשה לכם לוותר עליו ואתם נאבקים מולו, נלחמים עליו, כועסים עליו?  

האם תוכלו להביט בדבר כפי שהוא? בקבלה? בהשלמה? ובעיקר עם נשימה עמוקה. נדמה לי שזהו תרגול טוב לחופש הגדול...